לאחי ורעי היקרים ה' עליהם יחיו.

כל אדם צריך לשים מול עיניו את דברי המשנה באבות: "הוו מתונים בדין".
ודברי התנא אפשר לפרשם לא רק לדיינים להיות מתונים בדין אלא לכל אדם ואדם באשר הוא, חייב להיות בו מתינות וכובד ראש וישוב הדעת. וידע האדם ברגע שמאבד את הישוב הדעת מאבד הוא כל חלקה טובה, תחילת נפילת האדם והדרדרותו בכל עניין בחיי האדם מתחיל בחוסר ישוב הדעת.

וכך נאמר באבות פרק ג' משנה י"ב: "הוי נוח לתשחרת". ופרוש הדברים: כשרואה האדם שחורות וחשכות שזה בתשחורת עליו להיות נוח, תרכז את עצמך, תחזק את האמונה בהקב"ה בנוחות גדולה ולא בפזיזות.
וכך מצאנו אצל נח: "ונח מצא חן בעיני ה'", הנוחות של נוח, הישוב הדעת של נוח מצא חן בעיני ה'. החוסר ישוב הדעת זו המידה הקשה ביותר אשר אינה אהובה ואינה רצויה אצל הקב"ה.

וכך מצאנו אצל סיסרא כאשר ברח והגיע לביתה של יעל ביקש ממנה מים לשתות ואז יעל נתנה לו חלב לשתות. וקשה מדוע התורה הקדושה מדגישה את זה שביקש מים ונתנה חלב לשתות הרי אין בתורה הקדושה סתם סיפורים ומעשיות?, אלא יש פה יסוד גדול מאוד סיסרא היה איש חזק ואיש מלחמה אשר כל העולם פחד ממנו וחז"ל מספרים על כוחו הגדול כאשר היה נכנס סיסרא ליער שהיו בו חיות רעות היה סיסרא צועק צעקה וכל החיות הרעות שביער היו פוחדות ובורחות מן היער. וכך המדרש מספר כאשר סיסרא היה מגיע לצור על העיר והיה רוצה להפיל את חומות העיר היה צועק צעקה גדולה ואז כל חומות העיר מהצעקה היו נופלות, אם כן איך היה האומץ לאשה לעמוד ולהוריד את ראשו? אלא כאשר ראתה יעל שסיסרא בלי ישוב הדעת, מבקש מים לשתות ונותנים לו חלב ואינו מרגיש בזה סימן שהחוסר ישוב הדעת גדול ומתי שיש חוסר ישוב הדעת גדול זה מורה ומסמן על תחילת החורבן והנפילה ואז היה האומץ ליעל לעמוד ולהוריד את ראשו.

וכך מצאנו אצל דוד המלך כאשר גולית היה עומד ומחרף ומגדף את הקב"ה ואת דוד המלך, עמד גולית ואמר: אני אקח את בשרך ואתן אותו לעופות השמים ולבהמות הארץ, אז דוד הבין שגולית בחוסר ישוב הדעת, מדוע?, כי בהמות אינם אוכלות בשר וזה היה סימן לדוד המלך זה הזמן להכות את גולית ולהרגו וכך ניצח דוד המלך את גולית.

וזהו יסוד גדול, הכח הגדול שבישוב הדעת, בכל מצב מחוייב האדם להיות מתון בדין גם כשרואה דין מתוח עליו, מתון זה היסוד לכל הצלחה ולכל ניצחון.
וכך מובא בגמרא במסכת סנהדרין צ"ב: שאפילו בעת סכנה לא ישנה אדם מן הרבנות, מה היא רבנות?, אמרו חז"ל: אפילו בשעת סכנה של חיים לא ישנה אדם בלבושו לנהוג בכל זמן ובכל מצב באותו התנהגות שנהג בה כל חייו.
נשתדל בכל כוחנו לילך בישוב הדעת לעצב את נפשנו כך.
וביסודות אלו נעלה מעלה מעלה ונהיה כלי קיבול מוכנים לשעה האמיתית והנוחה להשראת השכינה במהרה בימינו.

קטגוריה:

תגיות: ,