פרשת השבוע, פרשת חוקת, מבארת בפנינו את מהות השלמות שבתורה וכיצד בכוחה להביא את עם ישראל לשלמות הגילוי של הקב״ה בתחתונים. הפרשה נפתחת בפסוק ״זאת חוקת התורה אשר ציווה ה׳ לאמור דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול״, צריך להבין למה מצוות פרה מוגדרת כ״חוקת התורה״, כמו גם את הצירוף ״לאמור דבר״, ואת הקשרם לכך שבני ישראל הם שייקחו את הפרה האדומה התמימה, ואל מי ייקחו? ״אליך״, אל משה.

כידוע בתורה המצוות מחולקות לשלשה סוגים - משפטים, עדות, וחוקים. חוקים הן המצוות שמעל ההשגה בשכל האנושי, אלו מצוות שהיהודי נדרש לקיימן מטעם אחד פשוט - כי ככה ציווה אותנו הקב״ה! מתוך הכרה שכלית שאין בהן שום היגיון שנתפס בשכלנו. מכל המצוות שנכללות תחת ״חוקים״ נבחרה דווקא מצוות פרה אדומה להיות ״חוקת התורה״, משמע שיש בה עניין כללי ועל אף שהיא נכללת באותן מצוות שמעל ההשגה השכלית, היא עומדת מעליהן ואף כוללת בחינה מהמצוות כולן בתוכה. מצוות פרה אדומה היא עניין כללי שמעיד על דרך היהודי בעבודת ה׳, היא מבטאת את העניין של נקדים נעשה לנשמע, זאת גם אם לאחר הנעשה לא יבוא הביאור שבנשמע כלל. בקיום מצוות פרה היהודי מוכיח את הביטול שיש בו לקב״ה, ודרך ביטול זה הוא יכול להתהוות ככלי ראוי שבו יתלבש אורו האינסופי של ה׳ יתברך.

ברגע שניתנה לעם ישראל התורה בהר סיני נטהר העולם מזוהמת חטא עץ הדעת, הוא חטא כללי, שבגללו נגזרה המיתה בעולם. אך כשבני ישראל חטאו בחטא העגל ״חזרה זוהמתן״ ושוב חזר המוות לעולם. חז״ל אומרים שמצוות פרה אדומה נועדה לכפר על חטא העגל, מכאן שעניינה הוא השבת נצחיות החיים לעולם. את מצוות הפרה הראשונה קיים משה רבינו, היא תחילתו של התיקון, ובזכות זה נשמתו של משה תחזור בכל דור ודור, עד לשלימות התיקון, בפרה העשירית שיעשה משיח צדקנו, הוא משה כגואל אחרון ונצחי. אם כך מה עניינן של 8 הפרות האדומות שנעשו בין משה כגואל ראשון למשה כגואל אחרון ? ידוע שבחינת השמונה היא אלוקות שמעל גדרי העולם שנכנסת ופורצת אל תוך העולם ומתלבשת בו. זאת על ידי החיוב שיקדימו השבע לשמונה, והן תהליך שלמות הגילוי של השבע, היא גילוי הקדושה שמלובשת בתוך גדרי העולם. לאחר גילוי השלמות שבשבע, יכול לבוא ולפרוץ השמונה. אך השמונה על אף שהוא מבטא הוספה של אור מעל הטבע אל תוך גדרי הטבע, אין בו שלמות. את השלמות ניתן לקבל על ידי בחינת העשר, כפי שאת שלמות העולם הקב״ה ברא בעשר מאמרות. לכן בקיום מצוות פרה בפעם העשירית, ע״י משיח צדקנו, תושלם מלאכת התיקון ותחזור נצחיות החיים לעולם, לא רק בנשמה שחוזרת כדי להשלים את התיקון שלה, אלא גם בגוף הגשמי שכבר זוכך והפך לכלי מתוקן בו יכול להתגלות אור האינסוף.

העניין הכללי שבמצוות פרה אדומה מהווה כממוצע מחבר בין האור האלוקי ובין המשכתו למטה במצוות כולן, גם באלו שמובנות ומושגות בשכל מלכתחילה (משפטים) וגם באלו שמובנות ומושגות בשכל בדיעבד (עדות). כך גם במשה רבינו מצוי העניין הכללי שמהווה ממוצע מחבר בין הקב״ה לבני ישראל, והוא נשמה כללית שכל נשמות ישראל נמשכות ממנו. בשניהם (במצוות פרה ובמשה) מתקיים עניין זה ע״י הביטול המלא שאין ההשגה השכלית מאפשרת בהם את הטעמים האישיים, רק את רצונו של הקב״ה בלבד, להיות לו יתברך דירה בתחתונים. וכמו שהיהודי יכול לקיים את מצוות שמירת השבת בגלל שיש בזה טעם לאיחוד המשפחה, ולא מהטעם שנדרש ממנו בפשטות, כי ככה ה׳ ציווה אותו. כך יכול היהודי להרגיש כמציאות נפרדת ממשה רבינו שממנו נמשכה נשמתו, והרי שבפועל הוא איננו מציאות נפרדת ממשה והוא חייב להתבטל אליו, כדי שדרכו יתגלה בו השפע האלוקי שיורד מהקב״ה. וזה הוא תהליך התיקון שנדרש בעולם, שכל המצוות יתבטלו למצוות פרה ויעשו מהטעם שאין בה השגה, וקיומה נעשה רק בגלל הציווי האלוקי. זה בפן הרוחני של המשכת האור מהקב״ה לעולם דרך המצוות. ובפן הגשמי, שכל בני ישראל יתבטלו למשה רבינו שבדור, דרכו בלבד מתאפשר החיבור לקב״ה כחלק אחד שלא מורגשת בו נפרדות. וזה עניין ״לאמור דבר״, שמצד אחד הקב״ה ציווה את משה לאמור ואין פה עניין אמירה שהוא מביא מעצמו, ומצד שני משה הוא זה שמדבר, דרכו דבר ה׳ עובר לעם ישראל. ואת התיקון בני ישראל יעשו ע״י שיקחו אליו את הפרה התמימה, משמע יתבטלו אליו כפי שהם מתבטלים לציווי האלוקי שבמצוות פרה, אותה הם הרי לא מבינים כלל וכלל, וטעמה נגלה אך ורק למשה, כפי שנגלה בפניו הקב״ה ובחר בו לנשיא הדור שיגאל את ישראל, שעניינו הוא כעניין מצוות פרה אדומה, דבר שמעל השגה שכלית ועל אף שהוא לאין ערוך מכל מה שתחתיו, ע״י הביטול אליו מתאפשר גילוי האור שבו להאיר את התחתון באורו העליון.

פרשת חוקת אם כך מבטאת את שלמות הגילוי, ע״י הבחירה שהיהודי בוחר בקב״ה ובמשה עבדו, ואת הבחירה הזו הוא איננו מקיים מכך ששכלו מכיר בטובה האישית שיש לו מזה, אלא מתוך ההכרה בטובתו של הקב״ה, שבזה הוא מקיים את רצונו. כך הרצון התחתון שם את עצמו כחותם לרצון העליון, והוא משמש כלי ריק שבו רצון זה יכול להתממש ולהתגלות. עניינה של מצוות פרה כ״חוקת התורה״ הוא מפאת חשיבותה הכללית שנוגעת בעניין כולו, מסיבה זו עניינה של המצווה הוא טומאה וטהרה, שהרי אדם שנטמא, גם אם בשגגה או באונס, הגוף כולו נטמא! מספיק שיגע בחלק אחד מגופו ויש בכך לטמא את כולו. כמו גם שאינו יכול לטהר רק חלק מגופו, הטיהור הוא כללי ונוגע בגוף כולו. זה כמו שהיהודי, שבוחר בקב״ה ובמשה עבדו, צריך לקחת על עצמו את הכל! הוא לא יכול לבחור שמצוות מסוימות נוגעות לו ואחרות לא. כמו גם שהוא לא יכול להתחבר לקב״ה ישירות, ואת החיבור הוא יכול לעשות רק דרך משה. מכאן עניין החוקה שהיא לשון חקיקה, כמו האותיות בלוחות הברית שהיו חלק אחד ממש מהאבן ולא כדיו שנכתב על דף ויש בו שני חלקים שחוברו יחד. בעניין החקיקה מודגשת השייכות שיש לכל יהודי עם גילוי זה כדבר שטמון בו מלכתחילה ורק צריך להתגלות ולהאיר. זה ניצוץ משה שבנשמת כל יהודי והשייכות שיש לו בתורה, אליהם יוכל להתחבר ואותם להאיר בדרך ניסית מעצמו ממש, ע״י הביטול שנותן הלוח לאותיות, והן מאירות ממנו את חוקת התורה.

דבר נוסף שמביאה בפנינו פרשת חוקת הוא עניין נשיאת ההפכים שיש בשלמות. כמו שמצד אחד משה רבינו הוא עניין כללי ששייך בכל בני ישראל אך על היהודי למצוא זאת בעצמו ולעורר את מקומו הפרטי שבתוך הכלל, כך גם המצוות הן מה שמצווים בהם כל בני ישראל אך על אף שהמעשה הוא כללי וזהה לכולם, הכוונה היא פרטית וכל יהודי צריך לזכך בעצמו את הכוונה למקום הגבוה ביותר שיש בכוחו להשיג. במצוות פרה אדומה בא עניין נשיאת ההפכים לידי ביטוי בכמה בחינות שאף הן מבטאות את עניין השלמות הכללית. יש בקיום המצווה שימוש בארבעת היסודות : אש - מצד אחד את הפרה יש לשרוף באש כליל, ומצד שני על היהודי לקיים את המצווה מתוך ביטול עצמי, דבר שמושג ע״י אהבה עזה לה׳ כרשפי אש בליבו. מים - מצד אחד הפרה נשרפה ועל אפרה צריך לתת מי מעיין חיים, ומצד שני תערובת המים והאפר יטהרו את גופו החי של הטמא. רוח - מצד אחד אסור שהפרה תישא כל עול כדי שלא תיפגם שלמותה הרוחנית, ומצד שני זה הטהור שיקיים איתה את המצווה יטמא ותיפגם שלמותו הרוחנית. עפר - מצד אחד זו פרה אדומה מלשון זה שצבעה כצבע האדמה, ומצד שני היא בהמה מן החי. מכאן כוחה הרוחני שפועל על הגשמי ומטהר ממנו את טומאת המת, בדרך שמתהווה בעשרה שלבים, כנגד עשר המאמרות שבהם נברא העולם, ובעשירית יושלם תיקון הפגם ויסתלק המוות מהעולם. כך יתוקן החטא הכללי, ע״י הנשמה הכללית, דרך המצווה הכללית, שתוביל לגאולה הכללית ולגילוי השלמות שבכללות התורה, דרכה יתגלה האור האלוקי בכללותו, כפי שהוא במהותו ועצמותו.

קטגוריה: אקטואליה