בעקבות 'נישואי' מחמוד ומורל. אחד מרבני החוג הציוני דתי הליברלי 'בית הלל' כועס על המחאה הקולנית של להב''ה נגד ה'נישואין' הנוראים הללו וטוען שהמחאה פועלת בדיוק את ההיפך. הגם שכידוע איני דוגל בכוחניות והתלהמות משום סוג שהוא, ונאמן אני לדרכיה דרכי נועם. מצטער. המתייפיפים הללו לא מבדילים בין תכלת לכרתי. ידוע שכל נסיונות ההידברות השקטים עם מורל האומללה גם מצד משפחתה הכאובה לא צלחו. ולא נותרה איפוא ברירה. איכפת לנו כי חלה עלינו ערבות הדדית וחלה עלינו חובת מחאה בין אם תעזור בטווח המיידי ובין אם לא. איכפת לנו ולא משום שאנו גזענים אלא משום שאנו יהודים שיודעים שהיא היתה ונותרה אחותנו. (ובפרט שמכירים אנו היטב מנסיונן של אחרות כמה סבל נכון לנישאים בנישואין אומללים שכאלה גם בעולם הזה). האם הם, משתיקי המחאה, מודעים בכלל למימדי הבעיה האקוטית הזו שפשתה ופשטה לצערינו בהיקפים בלתי נתפסים? האם שעה שבתקשורת מדברים ומגבים בלי בושה נישואי תערובת, וישנם להוותינו ידוענים וסלבים המצהירים על כך בחוצפה ובגלוי. לא הגיע הזמן להציף את הבעיה החמורה במלוא עוזה?! כאן הרי לא מדובר בבעיה פרטית אלא באסון לאומי ממדריגה ראשונה. כאן להזכירכם נשבר טאבו כאשר מישהי מעזה לעשות כן בגלוי ועם הזמנה שרק חסר בה הציטוט משיר השירים. וזו לא רק מורל. המחאה כאן באה לעצור מגמה שלילית זו שעלולה להגיע לפתחן של חלשות אופי וחסרות בסיס איתן והכרה יהודית עמוקה. אני בטוח שאין לרבני בית הלל שמץ מושג כיצד הלל הזקן, שהינם נושאים את שמו, ושלא בצדק, היה נזעק עד לב השמים!! אז נסכם כך: לא לאלימות, כן למחאה בכל דרך חוקית
שהיא, כי בנפשנו הדבר!

קטגוריה: