לאחי ורעי האהובים והחביבים, ה' עליהם יחיו.

‏הנה ימים אלו מיוחדים במינם באופן פרטי ובאופן כללי, וחושבים אנו יום יום ורגע רגע איך צריכים לנהוג בימים האלו ומה הלימוד לכלל ולדורות הבאים, הרי כל מה שעובר עלינו בימים האלו יהיה אגדה בדורות הבאים. מה לוקחים אנחנו איתנו - הרי כל הימים האלו עוברים בסופם, ומה ניקח לדורות הבאים ומה נשמור למזכרת בלבנו.

וחשבנו לחזק בלבנו יסוד גדול שהוא שורש גדול בחיי העם היהודי, עוד מלפני שנהיה לעם, והלך כחוט השני לאורך כל הדורות - והוא מידת הסבלנות. ונבאר הדברים, הנה הגמרא במסכת עירובין (נד:) מספרת שלרבי פרידא היה תלמיד שהיה קשה הבנה, וכל שיעור וכל דברי תורה היה צריך רבי פרידא לחזור ארבע מאות פעמים. והנה באחד הימים רבי פרידא היה צריך ללכת למקום חשוב, והתלמיד ידע מזה. רבי פרידא כרגיל בא וחזר 400 פעמים על הדברי תורה, כשרצה לסיים, הבין שהתלמיד לא הבין כלום, שאל אותו רבי פרידא - מדוע לא הבנת, אמר התלמיד - פחדתי כל רגע אולי היום לא תחזור 400 פעמים על הדברים, לכן חשבתי כל הזמן מתי תלך ולא איך להבין את הדברי תורה. רבי פרידא חזר עוד 400 פעמים על הדברים, כשסיים יצאה בת קול מהשמים ואמרה - יש לך שתי דברים לבחור - או שתחייה 400 שנה או שתזכה אתה וכל הדור שלך לחיי עולם הבא, אמר רבי פרידא - רוצה אני לזכות עם כל הדור לחיי עולם הבא, יצאה בת קול ואמרה - תזכה לשתי הדברים - גם 400 שנה לחיות וגם לחיי עולם הבא, אתה ודורך. הנה זכות עצומה ונס עצום שזכה רבי פרידא בזכות כח מידת הסבלנות.

ודאי שבדור של רבי פרידא היו גם אנשים לא הגונים, אך בכח הסבלנות זיכה רבי פרידא דור שלם לחיי העולם הבא. אין דבר שעומד ליד הסבלנות, הסבלנות זה הכח הגדול והמשמעותי שיש בכל הדורות, ובודאי בדור הזה.

וכך מצאנו כשבני ישראל היו במצרים, כל ההתמודדות שם הייתה סבלנות. 210 שנים פרעה מתעלל בבני ישראל, משפיל אותם השפלות קשות ביותר, פוגע בכל צלם אנוש של בני ישראל, והכל פרעה עושה בקור רוח למען החוק של מצרים, למען חיזוק וייצוב החוק, ומצד שני מוריד את כל החוקים האנושיים והיושר, הנדרשים משלטון לנהוג כלפי העם. ובני ישראל עומדים בשפל, אבל בסבלנות, וכמו שמצאנו "ויצא משה אל אחיו וירא בסיבלותם" (שמות ב, יא) - בכח הסבלנות שלהם, שעומדים בסבלנות עצומה ולא מהרהרים על מידותיו של הקב"ה, לא שואלים שאלות ולא מסיקים מסקנות.

וזה מעלה של יהודי עובד ה', כשנמצא בנסיונות ובמצבים הקשים ביותר - אל תסחף לשום מסקנה, תחכה בסבלנות.

וכך מצאנו אצל הלל הזקן שהיה ממגדלי האור של עם ישראל, כשהיה הולך מחוץ לעיר ושומע קול צווחה וצעקה בעיר, היה אומר - ודאי זה לא מביתי. וקשה, מהיכן הוא יודע שזה לא מביתו, אולי כן? אלא הלל ידע שאצלו בכל צער ובכל מצוקה ובכל בעיה - בני ביתו ישתקו ויסבלו בשקט, לא יערערו ולא יצעקו.

וזה מה שנאמר "ואראיך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי" (יחזקאל טז, ו) בני ישראל זוכים וזכו שהתבוססו בדם ונשארו איתנים וחזקים.

וידע האדם: כל דבר יש לו שורש, כמו שלעץ יש שורש כך לכל דבר טוב או חס ושלום רע יש שורש, וכאשר יש לאדם יסורים, יש להם שורש, וכשאדם מתנהג בסבלנות, הכח של הסבלנות למתק את השורש של הדברים. ויכול האדם לזכות, כשסובל ומקבל את היסורים באהבה, לתקן את צער השכינה.

וכך מצאנו בפסוק "לישועתך קיויתי ה'" (בראשית מט, יח) ומתרגמים "לפורקנך סברית ה'”

ומי שהסבלנות היא מנת חלקו זוכה שהלכה נקבעת על פי דבריו, וכך מצאנו על הלל ושמאי, שהגמרא במסכת עירובין (יג:) אומרת: אמר רבי אבא אמר שמואל - שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו, יצאה בת קול ואמרה - אלו ואלו דברי אלוקים חיים הן והלכה כבית הלל. ומדוע הלכה כבית הלל - מפני שנוחין ועלובין היו והיו לומדים את דבריהם וגם את דברי בית שמאי ואפילו אומרים את דברי בית שמאי לפני דבריהם, וזה כח הסבלנות.

ולכן נחזק עצמנו בימים אלו במידת הסבלנות ונקבל הכל באהבה, וידעו - היסורים האלו עם כח הסבלנות של השנים האחרונות, גורמים למיתוק ותיקון לכלל עם ישראל ואחרית טובה, ובעזהי"ת הטוב שיבוא מפה ולהבא הוא טוב שישפיע על העולם כולו ושמחת עולם תהיה מנת חלקנו ונזכה לתקן עולם במלכות שד-י.

ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

קטגוריה:

תגיות: