הסוכה ברחוב דמשק אליעזר בבני-ברק הייתה חגיגה של ממש. כל תושב ידע שביקור בסוכתו של ר' יוסף אקר הוא חוויה מיוחדת. הסוכה לא הייתה גדולה, אבל ההשקעה שבעליה השקיע בה הייתה גדולה במיוחד.
מיצגים רבים, פרי עמלו של ר' יוסף, עיטרו את הסוכה. שעות רבות השקיע בכל מיצג. מאחורי כל מיצג הייתה חשיבה רבה. לפני כמה שנים הלך ר' יוסף לעולמו, ואנחנו ניסינו להתחקות אחר המוצגים הייחודיים, שעיטרו את סוכתו כשישים שנה.
סוכות כל השנה
חביבותה של מצוות הסוכה עברה גם לדורות הבאים. "אבא והסוכה חד הם", סיפר אחד מבניו. "אבא זכה להאריך ימים ונפטר בגיל תשעים ושלוש. אחרי פטירתו מישהו הראה לי שכתוב במקורות כי מי שמחבב את מצוות סוכה זוכה להאריך ימים. גם אימא, שהייתה שותפה מלאה לחביבות המצווה, זכתה להאריך ימים".
בתו הבכורה, טובה רוחמקין, מדברת בערגה על אביה ואהבתו לסוכה. "בכל מוצאי סוכות", היא משחזרת, "היה אבא מתחיל לתכנן את הסוכה של השנה הבאה. הוא היה מדבר עם אימא ואיתנו על המוצגים החדשים שהיה רוצה ליצור. בכל שנה היו לו רעיונות יצירתיים: פעם דגם של בית המקדש או בית כנסת, פעם מיצג של יונה במעי הדג. הסוכה הייתה ממש פתוחה לכולם. נהרו אליה מאות ילדים ומבוגרים מכל האזור".
לא יצא מהסוכה
כשבני הזוג אקר הגיעו לגיל מתקדם, הם נהגו לנסוע בחגים לבתי הארחה – חוץ מבחג הסוכות. "אבא לא היה מוותר על הסוכה שלו", אומרת בתו. "מכניסת החג ועד צאתו היה יושב בסוכה בכל שעות היום. קורא, לומד, מארח. זו הייתה המצווה שלו. הוא היה מתבונן ביצירותיו, ועיניו היו מאירות. הוריי זכו לדור חמישי, ואירחו את כולם בשמחה ובמאור פנים. כולנו ינקנו מאבא ומאימא את החביבות לסוכה".
ר' יוסף היה יהלומן במקצועו. התחיל בליטוש ובהמשך עסק בתיווך עסקי יהלומים. בשעות הפנאי שלו היה נהנה להכין את יצירות הסוכה. בתו קיבלה מאביה את חוש היצירה ועוסקת עד היום בעבודות ויטראז'ים ובציורי אמנות.
יחד כל הדרך
"בכל שנה אנחנו מעלים זיכרונות מהסוכה של הוריי", מספרת טובה. "אבא ואימא לא הסכימו שיעזרו להם בתליית המוצגים בסוכה. גם כשהתקרבו לגיל תשעים הוסיפו לטפס על הסולם ולהשקיע. יחד נהגו ללכת לקנות את החומרים למוצגים. אימא הייתה יד ימינו של אבא בעבודה זו".
לאחר פטירת ההורים החליטו הילדים לעשות הגרלה על מוצגי הסוכה. "כל פריט היה יקר ערך בעבורנו", מספרת הבת. "אני זכיתי בין השאר ב'סוכה הקטנה' שאבא בנה, ועד היום היא מפארת את הסוכה שלנו. חביבות המצווה, עם הציפייה לביאת המשיח, היו כרוכות זו בזו, והלוואי שנזכה כולנו לחוות את המצווה בדרך הזאת".
סוכה שכולה יצירה אישית. ר' יוסף ומוצגיו
