מאת: מנחם כהן
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1861 - כל המדורים ברצף

זמן לנקות את הראש

חדש על המדף

לצאת למלחמה מתוך ביטחון בניצחון

דיינים

העיניים מעידות

ערי המקלט העתידיות

תרגיל החקירה של הרב

רציתי לשאול

צריך להעיד

'ילד הפלא' חי וקיים

גדולי הרבנים בחנו את הילד גם במסכתות קשות במשנה ובתלמוד, וראו שאכן, הוא יודע לצטט את כל התורה כולה, אף שאינו מבין את תוכן הדברים

הסיפור הזה זכה לתהודה עצומה לפני 68 שנים, בשנת תשי"ד (1954). נתגלה בירושלים 'ילד פלא', בן ארבע בסך הכול, היודע את כל התורה כולה. גדולי הרבנים באו לבחון את התופעה המופלאה, והסיפור על הילד הפלאי מופיע בכתביהם של גדולי ישראל באותם ימים. גם העיתונות הכללית דיווחה על המקרה, וכתב 'מעריב' נ' בר-אורין אף פרסם כתבה גדולה שנשאה את הכותרת "ראיינתי את 'ילד הפלא'".

מתברר שאותו ילד חי וקיים, לאורך ימים ושנים טובות. שמו ר' ישראל-משה מנדל, והוא חסיד בעלז המתגורר בשכונת צאנז בנתניה. אם הדבר היה תלוי בו, היה מעדיף שהסיפור יישכח. "אני יהודי פשוט", הוא אומר לנו. "כל חיי ברחתי מפרסום, ואינני רוצה שידברו עליי. הסיפור פורסם שלא לרצוני".

איך פורסם הסיפור

איך בכל-זאת נתגלה הדבר אחרי שנים רבות כל-כך? ובכן, הרב אשר-אנשיל כ"ץ, רבה של קהילת וינה בניו-יורק, נפגש עם גיבור הסיפור והצליח לשכנעו לספר לו את הסיפור מכלי ראשון. הוא התפעל כל-כך עד שסיפר זאת באירוע פומבי, ומשם פורסם הסיפור בעלון 'לקראת שבת מלכתא' של 'דרשו', לפני כעשרה חודשים.

"לא חשבתי שהסיפור יתפרסם", נאנח ר' ישראל-משה, "אבל עכשיו כבר אין לי שליטה על כך". כיום הוא גמלאי, אחרי שעבד שנים רבות במינהלה של המרכז הרפואי 'לניאדו' בנתניה. מכריו מתארים אותו כיהודי צנוע וחביב, אדם מן השורה, הקובע עיתים לתורה, בעל זיכרון חד ודיוק בפרטים.

גדולי הרבנים השתאו

הוא נולד בשנת תש"ט, להורים חסידי בעלז. כשנכנס לתלמוד תורה, הבחין המלמד, ר' ישראל פולוטשק, כי בכל פעם שהוא מצטט פסוק בחומש, הילד ממשיך ומצטט את הפסוק הבא. המלמד ניסה לומר פסוקים בנביאים ובכתובים, והילד אמר מייד את ההמשך. ציטט התחלה של משנה, והילד אמר את המשכה. כך בגמרא ובעוד ספרים. ומדובר בילד שעדיין איננו יודע לקרוא!

גדולי הרבנים בחנו את הילד גם במסכתות קשות במשנה ובתלמוד, וראו שאכן, הוא יודע לצטט את כל התורה כולה, אף שאינו מבין את תוכן הדברים. ניסו לבדוק אותו בקטע עיתון או בספר חשבון, וכאן הילד לא ידע דבר.

הרבי אמר: "דיי, מספיק"

הסיפור זכה לתהודה רבה וההורים החלו לחשוש. אביו נסע לתל-אביב, אל האדמו"ר רבי אהרון מבעלז, ושאל בעצתו. הרבי הורה לו להביא אליו את הילד ביום כ"ב באדר-א, בשעה שאין אנשים בבית. "הרבי הורה לי לעמוד לידו, ופתח מסכת ברכות במשנה השנייה", סיפר ר' ישראל-משה. "הרבי התחיל את המשנה והורה לי להמשיך. מייד אמרתי את ההמשך. הרבי הקשיב ובשלב מסוים אמר: 'שוין, שוין, געניג, געניג' [דיי, דיי, מספיק, מספיק]".

הרבי הורה לאב שלא לאפשר לאיש לבחון את הילד, ולהניח לדברים להישכח. "אתה זוכר את המפגש הזה עם הרבי?", שאלתי, ור' ישראל-משה הגיב: "עכשיו אתה מתחיל לראיין אותי? הלוא אמרתי לך שאינני מעוניין בפרסום. אבל כן, אני זוכר הכול". ומה היה אחר-כך? ניסיתי להוסיף לשאול. ר' ישראל-משה השיב בשתי מילים: "כאחד האדם"!

קטגוריה: ,