כל כך הרבה עבר עלי בשנה הזו. אני מסתכל במראה וכמעט לא מזהה את האיש שהייתי. אותו אדם שטען שהדת היא המקור לכל הבעיות בעולם, אותו אדם שניסה להגדיר לעצמו אמת ונפל כל פעם מחדש למלכודות מלאות בשקר, אותו אחד שהרגיש כל כך חסר ולא ידע מה הוא צריך להשלים בעצמו כדי להתמלא, אותו ילד שחיפש וחיפש וגם כשהוא חשב שמצא כעבור זמן קצר הרגיש שהכל אבד וכנראה שלא חיפש במקומות הנכונים.

אני חושב שתמיד הייתי פריק של ה״אמת״, לא פחדתי להשתנות ולהגדיר את עצמי מחדש כדי למצוא את נקודת האושר הפנימית אבל במהלך החיפושים גיליתי שככל שהזמן עובר אני מפתח תכונה לא בריאה שמתפשרת על האידיאל ועל הערכים שבהם אני מאמין וכך נוצר בי מנגנון של שקר עצמי שמוביל אותי למקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם. כשכבר אפסו כוחותיי מלהיות צודק נכנעתי לרצונות שלי והגעתי לנקודה שלא רציתי כלום. חשבתי שזה הסוף ושלעולם לא אתרגש שוב כמו ילד.. והנה דווקא בנקודה הזו האיר בי הניצוץ של הנשמה היהודית שלא כבה לעולם וראיתי שלכל המקומות שבהם ביקרתי במסע הנפשי שמחפש אחרי האמת יש מכנה משותף אחד. מעין חוקיות שחוזרת על עצמה בכל אותם מצבים שבהם עמדתי ועודני עומד. המכנה המשותף היה שילוב של אמונה ותשוקה. החלטתי בשכל שכיוון מסויים הוא הנכון ובאופן אוטומטי הלב התמלא בתשוקה ויצא למסע חדש שמטרתו לכבוש ולהשיג את היעד הנכסף, האושר.

אז למה בעצם לא הגעתי ? למה אני לא מתרצה ומגיע לנחלה ולשלוות הנפש המיוחלת ?
הבנתי שהבעיה היא לא בתשוקה שהיא הרי המנוע לחיים, הבעיה הייתה באמונות שיצרתי לעצמי.
הכיוון שאליו כיוונתי כנראה לא היה הכיוון הנכון.. ואז התחלתי לחשוב עם עצמי איך בכלל אפשר לדעת מה הכיוון הנכון ?! אני הרי מגלה שטעיתי בדרך בה הלכתי רק כשזה מאוחר מידי ואני שוקע בתוך הטעות וכל הכאב שהיא הביאה איתה.

זה היה בדיוק לפני שנה, בשמחת תורה, שהתארחתי במרכז חסידי שנקרא ״ממעל ממש״ ברחוב קינג ג׳ורג׳ בתל אביב וראיתי אנשים מבוגרים שרוקדים ושמחים בחיות מופלאה על זה שניתנה להם תורה. הם שמחו כל כך על הדרך שניתנה להם בהוראות התורה לחיים שלמים ומאושרים.

עמוק בתוך הלב ידעתי שאני רוצה גם! במקום לחפש את הדרך אל האושר אני רוצה להיות מאושר בדרך. אני רוצה לחוות גם את האמת הזו שהם חווים. הילדים שלהם מחייכים ושמחים, ההורים אוהבים ומכבדים אחד את השני.. הם פשוט מצאו נחלה ממשית ובמקום לחפש ולחפש הם צומחים מעלה ויוצרים שמחה אמיתית ומלאה, לעצמם ולסובבים אותם! המחשבות והתחושות שחוויתי באותה שמחת תורה בשנה שעברה התנקזו כולן אל השבת שבאה מיד אחרי, אז אפילו לא ידעתי שזו ״שבת בראשית״ בטח ובטח לא הבנתי את המשמעות הרוחנית שלה אבל באותו הרגע החלטתי ללכת אחרי אמונה כללית יותר ממה שאני חושב או מחליט שנכון והתבטלתי אל דרך התורה כאמת מוחלטת. בהתחלה זה היה קשה! המון דברים נראו לי כלא נכונים ולא הגיוניים אבל בכל פעם שה״אני״ שלי חזר ואיתו רצונות ומחשבות עצמיות שמנסות להתעקש בצדקנות ואגו ויתרתי וקיבלתי את הכל כ״נעשה ונשמע״.

הדרך הייתה רצופה בעליות ומורדות אך כל צעד אחורה הוביל לשלושה קדימה. והיום, היום אני לא צריך מראה כדי לדעת מי אני! והאושר הפנימי רק הולך ומתעצם מיום ליום ב״ה. מצאתי קהילה חמה ואוהבת שרואה בי חלק בלתי נפרד ממנה וזה לא משנה כמה אני דפוק. קהילה ששומרת אמונים לחכמת האבות שדאגו להשאיר לנו הוראות הפעלה לחיים מאושרים, כדי שנוכל לצמוח מטעות ואף לא לעשות אותה מלכתחילה. קהילה שכל המטרה שלה זה שתהיה מאושר באמת כי האושר שלך והשלמות שלך הן חלק מאיחוד האלוקים עם השכינה שאותה כולנו כל כך רוצים והדרך אליה תלויה בי וביתר היהודים שבעם ישראל. דרך התורה היא מערכת אמונות שלפעמים נראות קצת לא הגיוניות.. הם טוענים שזה מעל ההיגיון ולאחר שנה בלבד אני יכול להסכים ולומר שיש דברים שהם מעל טעם ודעת! הם פועלים דברים שאתה לא יודע עד שאתה לא פועל אותם! והנה הדת שחשבתי שהיא המקור לכל הבעיות הפכה בעצם לפתרון לכל הבעיות.

אולי זו אותה נקודה בדיוק והיום אני פשוט מסתכל עליה מהזווית הנכונה. לא יודע.. דבר אחד אני יודע בכל ליבי. איזה מזל נפל בחלקי להבין שביטול האגו וההגדרה העצמית שלי לאמת הם הדרך להפוך בעיה לפתרון. אני כל כך מאושר ומלא באור! אני שוב מתרגש כמו ילד.. השנה בחג שמחת תורה אפילו מצאתי את עצמי רוקד ברחובות תל אביב עם ספר תורה וחבורה של "דוסים משוגעים". פעם הייתי זה שמצלם באייפון ומעלה לפייסבוק. היום אני זה שרוקד וחי את הדבר האמיתי!!!

אסיים בבקשה אחת קטנה לכל אותם "דוסים משוגעים", בבקשה אל תפסיקו לעולם! כשאנחנו אחוזים בעצמנו אנחנו לא ממש יודעים מה אנחנו מפספסים. יש לנו פוליטיקאים שמשכנעים אותנו שכולכם שקרנים וגנבים אבל למעשה אנחנו צריכים אתכם היום יותר מתמיד! צריכים שתשמרו על האמת הנצחית ועל תורתנו הקדושה עד שכולנו נתעורר ויאיר בנו הניצוץ היהודי ואיתו השמחה הזו שהייתה כשהיינו ילדים..

אנחנו נמשיך לשקר את עצמנו כל יום מחדש ונספר לעצמנו סיפורים על חופש ודמוקרטיה, נמשיך להגדיר לעצמנו אמיתות שחולפות ומתפוגגות אל מול המציאות והחיים, לפעמים גם נקרא לכם פרימיטיביים ונחשוב שאתם המקור לכל הבעיות אבל אנחנו בעצם רק מחכים ליום אחד שבו תזמינו אותנו לרקוד אתכם בשמחת תורה, כדי שבשבת בראשית נוכל להרהר ולחשוב על העולם שיצרנו לעצמנו ועל האמת שבנינו וכמה היא אמיתית באמת. אתם עמוד השדרה של עם ישראל ובזכות ההקרבה שאתם עושים למעננו יש לנו זכות לעשות תשובה ולדעת כמה טעינו כשחשבנו שאנחנו יודעים יותר טוב ובעצם לא ידענו כלום.

אני באופן אישי מרגיש שאני חייב לכם את חיי ואני מודה לכם שלא ויתרתם גם כשקשה וזכרתם תמיד שגם אנחנו חלק מעם ישראל. אותם מבולבלים שחושבים שהם ממציאים את הגלגל, אותו גלגל שכבר אלפי שנים מתגלגל ומתגלגל אל עבר הגאולה. אנחנו קרובים יותר מאי פעם והכל בזכותכם.

קטגוריה: ,

תגיות: , ,