פרשת השבוע, פרשת וישב, מספרת על התיישבות יעקב (ישראל) בארץ כנען, שם הוא ובניו ממשיכים בחייהם השלווים ועיסוקם ברעיית צאן, חז"ל מפרשים את המילים "וישב יעקב" באופן כזה שיעקב מבקש לשבת בשלווה אך אותה שלווה שיש בה חיבור עצום לקב"ה היא שכר הצדיקים לעתיד לבוא, בעולם הזה אנו מתבקשים לעבוד ולצמוח, בשביל שנוכל לקיים את הצמיחה הזו אנו צריכים דווקא לצאת מהשלווה וכך ליישב את דרך ה' סביבנו ואז יבוא השכר בו הכל מיושב בשלווה ובחיבור לזיו השכינה. ליהודי בעולם הזה אין שלווה... יש לו קשיים יש לו ניסיונות ומהם הוא רק צומח ועולה עוד ועוד למרות שהוא לא תמיד מרגיש את זה ברגע הראשון.

יוסף הצדיק, היה בן הזקונים האהוב על יעקב ולכן התפתחה כלפיו שנאה וקנאה מצד אחיו, הוא הקפיד לקיים את ההלכות ולדווח לאביו על מעשי האחים כאשר הם פעלו בדרך לא כשרה מספיק לפי הסטנדרט הגבוה של יוסף ושל יעקב, אהבתו של יעקב ליוסף לא הייתה סוד מוצנע, יעקב תפר ליוסף כתונת פסים מיוחדת וכשאחיו יצאו לעבוד בשדה הוא היה נשאר בבית עם אביו. המתח בין יוסף ליתר האחים גובר כאשר הוא חולם חלום ובו כל אחיו אוספים אלומות של שיבולים בשדה וכל האלומות משתחוות לזו של יוסף שמזדקפת מעל כולן. פירוש החלום די ברור וזעמם של האחים לא מאחר לבוא כשהם זועמים ואומרים לו "המלוך תמלוך עלינו, אם משול תמשול בנו " ?!

יוסף חלם חלום נוסף והפעם הוא מצליח לעורר אפילו את אביו לגעור בו, יעקב. בחלומו השני השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים ליוסף וברור לכולם שהשמש והירח הם אביו ואמו של יוסף. יעקב גוער בו כדי להרגיע את שאר האחים אך הוא יודע שדברים אלו אינם ריקים מתוכן והוא ממתין לעתיד לבוא כדי להבין את מהותם.

הפרשה שנפתחת ביישוב שמשמעותו שלווה מתפתחת ומגלה בפנינו את הפרת האיזון והצמיחה לשלווה גדולה יותר כאשר יוסף נשלח לדרוש בשלומם של אחיו העובדים בשדה ואלו מחליטים לעשות מעשה והם זוממים להרוג אותו. האח הבכור, ראובן, מבין שהאחריות להרגיע את הרוחות מוטלת עליו והוא משכנע את אחיו להשליך את יוסף לתוך בור ולא להורגו, הוא מתכנן מאוחר יותר כאשר יירגעו האחים מכעסם לשחרר את יוסף. האחים מפשיטים מיוסף את כתונת הפסים שתפר עבורו יעקב ומשליכים אותו לבור. בזמן שהם ישבו לאכול ובהיעדר ראובן עברה שיירה של סוחרים ויהודה שהתאפיין בתכונת מנהיגות בקרב האחים מציע למכור את יוסף לסוחרים הישמעאלים, הוא חושב שכך יציל אותו ממוות. הוא איננו יודע על כוונתו של ראובן לשחרר את יוסף כאשר יירגע כעסם של יתר האחים. יוסף שנמכר לסוחרים עובר מיד ליד ובסופו של דבר מגיע כעבד למצרים.

ראובן חוזר לאחיו ומגלה שיוסף לא נמצא בבור, הוא מבין את גודל האסון וקורע את בגדיו בזעקת צער, האחים טובלים את כתונת הפסים של יוסף בדם של עיזים ומביאים אותה ליעקב שנשבר למראה כתונת הפסים של בנו האהוב כשהיא מגואלת בדם כמי שחיה רעה אכלה אותו. יעקב זועק "טרוף טורף יוסף" והאבדה קשה עליו ומביאה אותו לכדי צער גדול מאוד.

הצרות הללו שפקדו את ביתו של ישראל הם הייסורים שלרוב מלווים את האדם כאשר הוא מטפס לדרגות הגבוהות של נפשו, הגוף החומרי שנכנע בקלות לתאוות העולם הזה מסרב לשחרר את הקנאה והכעס בעונג שחווה הנשמה כאשר הוא צריך לעבוד קשה כדי לחוות קצת מאותו תענוג שמתקבל אצלו והיא, הנשמה, מחוברת לאותו מקום של שלווה באופן טבעי וקבוע. כל צרה שפוקדת אותנו היא סימן של צמיחה, היא אבדה שמסמנת את מה שעתיד לבוא ולמלא את מקומה באופן שלם יותר ומזוכך יותר אך במקרה הזה כאשר יעקב לא יודע את מה שקרה באמת ולכן גם לא מבין כיצד יכול לצאת מזה משהו טוב, חווה צער גדול שברגע שיצליח להתגבר עליו ולהתחבר לאמונה התמימה שאכן גם בצרה הזו, למרות שהוא לא מבין את מטרתה, יש סימן לצמיחה והתחדשות אז יגיע לאותה דרגה גבוה של שלווה שמאפיינת את העולם הבא, לעומת העבודה והיציאה מהשלווה שמאפיינת את העולם הזה.

אנו רואים בפרשה שלנו עוד דוגמאות של צמיחה דווקא מתוך הקושי ומה שנראה לפעמים כחטא. כדי שיבוא תיקון לצרות שפוקדות את בית ישראל צריך דווקא זה שחטא בחוסר מנהיגות ולא מנע את מכירת יוסף - יהודה, להרגיש את אותה תחושת התסכול שחווה יעקב כאשר הוא מחויב להתמודד עם אבידת בנו האהוב מבלי להבין את הסיבה לגזירה הקשה. דרך תיקון זה שיאפשר ליהודה הזדהות שתוביל לתיקון העיוות שנגרם יהודה יוכל לעשות תשובה על חטאיו וכך הפרשה ממשיכה כאשר תמר, אשת בנו של יהודה שנפטר בחטאו, נישאת לבן אחר וגם הוא נפטר בחטאו, מאחר וההלכה מחייבת אותה כאשר אין לה ילדים להינשא לבנים אחרים מהמשפחה מדין מצוות ייבום היא מקווה להינשא לשילה, הצעיר מבין בניו של יהודה, אך יהודה חושש שגורלו של שילה יהיה כגורלם של שני הבנים הקודמים והוא מתחמק בתירוץ ששילה צעיר מידי בכדי לבוא בברית הנישואין. תמר המאוכזבת יודעת שמות שני בעליה הקודמים אינו תוצאה של מעשיה וברגע שאשתו של יהודה נפטרת היא מציבה לו מארב בדרך שבה היא יודעת שהוא רגיל ללכת, היא חיכתה לבושה בצעיף, שמסתיר את זהותה כשהיא מתחזה לקדשה וכאשר יהודה בא אליה היא דורשת את שכרה והוא מבטיח לשלוח לה מצאנו. תמר מסכימה אך דורשת עירבון וכך טבעת החותם של יהודה, אדרתו ומטהו נשארים אצלה. יהודה שולח את ידידו לתת לה את שכרה אך הוא לא מצליח למצוא אותה והשכנים באזור לא יודעים במי מדובר, היא נעלמה ואיתה סימני הזיהוי של יהודה.

בהמשך הפרשה יהודה מגלה שכלתו תמר בהריון ומאחר וזו הפרה של ההלכה הוא גוזר עליה מוות בשריפה. תמר לא רצתה להביך את יהודה בפני כולם ולספר שפרי בטנה הוא בנו שלו ולכן שלחה לו בסתר את חפציו האישיים לפני ביצוע גזר דינה וכך הוא הבין שהוא זה שהביא לכישלונה פעמיים, פעם אחת כשהקשה עליה להינשא לשילה ובפעם השנייה כשהוא בעצמו בא אליה. תמר הצדיקה זכתה ללדת תאומים שגדלו להיות צדיקים בבית משפחת ישראל.

במקביל לכל ההתרחשויות האלו שבהן הדמויות הפועלות צונחות מטה על מנת שיוכלו לעשות תשובה ולטפס חזרה אל מקום התיקון, יוסף עובר את כל התהליך גם של נפילה מהיותו בן אהוב לאסיר בכלא המצרי והוא מתוך המציאות הלא פשוטה מטפס מעלה מעלה כשהוא מגלה את כישוריו האדירים. זה מתחיל בבית פוטיפר (שר בית המטבחיים של פרעה) שם הוא עובד כמשרת, הוא מתמנה במהרה לאחראי על כל משק הבית. לכאורה יכולה להיות במצב הזה נוחות ושלווה אך מאחר והפרשה כולה באה להסביר לנו שמטרת יישוב השלווה הוא דווקא היציאה מהשלווה, יוסף עומד במבחן צדק כאשר אשת פוטיפר מנסה לפתות אותו ובזמן שהוא מסרב ובורח היא נשארת אוחזת בחולצתו, אותה היא מראה לבעלה בהאשמה זדונית שיוסף ניסה לתקוף אותה.

יוסף מושלך לכלא והוא יושב במחלקה שבה יושבים אסירי המלך, גם שם הוא מטפס בכישרון רב ובמהרה הופך להיות האסיר שאחראי על הניהול השוטף של בית הסוהר. אל בית הסוהר מגיעים שני שריו של פרעה, שר המשקים ושר האופים שנכלאו בגלל שהאחד מזג לפרעה כוס יין שיש בה זבוב והשני הגיש לו מאפה שיש בו גרגיר אבן.. יום אחד יוסף פגש בהם בתוך הכלא כשפניהם מוטרדות, התברר ליוסף שהשניים חלמו חלום שמטריד את מנוחתם ויוסף שידוע ככישרון ועילוי בכל דבר אפשרי מציע את עזרתו בפירוש החלום. פירוש החלום של שר שמשקים היה שבעוד שלושה ימים המלך (פרעה) יחזירו לתפקידו והוא יצא מהכלא, יוסף מוסיף בבקשה שכאשר יתגשם פירוש החלום והוא ישוב לשרת את המלך, שיספר לו על העבד העברי שנכלא על לא עוול בכפו (יוסף). כיוון שיוסף סומך על השר שישחררו הוא נענש ונשאר בכלא שנתיים נוספות עד שהוא מוצא משם בפרשה הבאה.

בעין פשוטה זה נראה שיעקב סובל ולא מתעלה, כתוב שהשכינה הסתלקה ממנו במשך 22 השנה שיוסף היה במצרים והוא לא ידע שהוא בחיים, כיוון שהוא היה בעצבות והשכינה לא שורה על מי שעצוב. אך צריך לזכור שבזכות זה שיוסף ירד למצרים כל התקומה של עם ישראל והפיכתו לעם על ידי יציאת מצרים וקבלת מתן תורה קרו אך ורק מתוך החושך והקושי של ירידתו של יוסף הצדיק וכניסתו על לא עוול בכפו לכלא שם הכיר את השר שהכיר אותו לפרעה... גם אצלנו בעבודת ה' אנו לעתים חווים קושי ומשבר דווקא כשאנו מנסים להתקדם ואנו מרגישים אבודים אך בעצם זו המטרה שלנו בעולם וזה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו שנמשיך בדרך הנכונה גם אם קשה לנו גם אם האורות בורחים ממנו מעט כדי שנגיע לאור האמתי ולגאולה השלמה.

בתמונה קבר יוסף הצדיק בשכם. צילום: חדשות 24

קטגוריה: פרשת השבוע

תגיות: פרשת שבוע