אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי, קמתי
הייתי אתמול בעיר הבה"דים, בחתונה של קצין מגדוד 51 של גולני. הגדוד הזה נלחם בקרבות הקשים ביותר שצה"ל ניהל בשבת שמחת תורה, ושילם מחיר יקר מאוד בעשרות לוחמים שנלחמו בחרוף נפש והגנו בגופם ממש על מדינת ישראל.
אתמול הגדוד הזה קם לשמח את החתן והכלה. החתן, קצין שהחליף קצין אחר שנפל בקרב ולשם כך דחה את החתונה שלו שהתקיימה בעיר הבה"דים בקו החזית, החליט יחד עם אישתו להוסיף אהבה כדי לעצור את השנאה שהייתה בעיני המחבלים. להוסיף הרבה חיים כנגד אוהבי המוות. להוסיף שמחה, תקווה ואמונה ולעצור את הצער, הייאוש והחולשה שאויבינו רוצים לנטוע בנו.
כעת אנחנו רואים את החיילים האלה קמים ומחזירים לאויבינו מכה אחת אפיים. מרסקים את התשתיות שלהם. עכשיו הפלישתים הללו מבינים שהשמחה שלהם הייתה מוקדמת מידי.
כל הגבורה שלהם הייתה על תינוקות במיטה, נשים בבית, זקנים עם הליכון וחיילים ישנים. עליהם אומר הנביא "אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ". עם ישראל חי, עם ישראל יודע לנקום כמו נחש צפע "כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף". (ישעיה יד כט).
כך היה עם שמשון שטעה והאמין לדלילה, היא ניצלה את התמימות והאמון והסגירה אותו לידי הפלישתים. והם, מנקרים את עיניו, מתעללים בו, מתאספים וצוחקים עליו.
כולם יודעים שזו השמחה הכי זמנית שבעולם. שערו של שמשון מתחיל לצמוח וכוחו חוזר. בכוחו החוזר הוא נוקם נקם אחת משתי עיניו, "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו".
שמשון נוקם רק עין אחת כי עם ישראל לא היה איתו, זו הייתה מלחמת יחיד והוא שילם בחייו. אנחנו יכולים לנקום נקמה שלמה. לנקום ולהשאר בחיים. לא עין תחת עין אלא שבע עיניים תחת עין. כך אומר דוד המלך "וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ ה'".
אמן.
