הרב אליהו מנדל

המלחמה היום יומית כנגד ראשי השלטון ושולחיהם, המנסים לפגוע בכל היקר והקדוש לנו, מוצאת במה מעל דפי "הפלס", כאשר המטרה הברורה היא להציג באופן ברור את מזימותיהם ולמנוע תחושה של טמינת הראש בחול, באשליה ש"האיום איננו נורא כל כך".

מאז ומעולם כאשר סופרי היהדות הנאמנה הציגו קבל עם ועולם את מעשיהם הרעים והנפשעים של הלוחמים בדת, היו לא פעם כאלו שהבהירו, שלא כדאי לדבר לא יפה. בשיחה ששמענו לפני מספר ימים, התבטא אחד הנוכחים בטיעון של "זה לשון הרע", לדבריו, הכתיבה הרצופה נגד, גם אם אלו גורמי השלטון עוקרי הדת, מרגילה לחטא שכזה.

היום לפני 52 שנה נפטר רבי משה מאיר ב"ר בצלאל אלכסנדר אלכסנדרוב זצ"ל תלמיד החפץ חיים. בספר מאיר עיני ישראל מובא סיפור שסיפר רבי משה מאיר על שיחה שהייתה לו עם רבו, רבן של ישראל, שמבהירה את הצורך להדגיש את מעשי הרעה של הרעים.

"שאלתי את החפץ חיים מדוע קוראים ליצר הרע רע ויש לו ז' שמות, וכן הגיהנם ז' שמות יש לו, והכל מרבים לספר עליהם לשון הרע, וענה לי: אדרבא, זה שבחם, שכל המוסיף עליהם רעה מבליט יותר השתלמותם והצטיינותם באומנותם אומנות הרע...".
***
אתמול היה יום הזיכרון המאה עשרים וחמש לפטירתו של הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, מי שהעמיד והקים את יהדות אשכנז החרדית בימיה הסוערים ובמאבקה אל מול הרפורמה.

רבי שמשון רפאל היה הגבר שאזר חלציו והצליח לעמוד כחומה בצורה אל מול אותם עוקרי דת, שחיבלו וכרסמו בקיום המצוות וביהדות האורטודוקסית, ושימש דוגמא לדורות כיצד ניתן גם במצבים שנראים בלתי אפשריים, כאשר יד הרודפים גוברת, לשמור על נר התמיד של היהדות הצרופה.

באחד ממאמריו המופלאים, "יהודה ורומי", פורש הרש"ר הירש את דרך המאבק לדורות אל מול אותם אלו שביקשו לעקור את היהדות, כאשר הוא נותן דגש על הסכנות שנשארו לדורות ועל הדרך להיאבק בהן.

מדהים להיווכח כיצד הדברים נשארו אקטואלים לדורות ומתאימים לימינו אנו, בתקופה שבה ראשי השלטון, בני אברהם יצחק ויעקב, מקדישים זמן, כסף וכוח רב כדי לפגוע וחלילה לעקור את המציאות של קיום יהדות חרדית בשלל דרכים, תוך פגיעה בבני הישיבות, בלומדי התורה, בחינוך הטהור ובכל היקר והקדוש לנו.

בדבריו על ההבדל בין רומי לירושלים, מציג רש"ר הירש את מאבקם של הרומיים, כאשר מה שהצליח להכניע את יהודה היה ההתקרבות להשקפות של הרומיים.

"לא אומץ לבם של הרומאים גבר על זה של בני ישראל. בגאון רשאי היהודי להצביע על אסון חרבנו המדיני. משתוממים עמדו קיסרי רומי ולגיונותיהם למודי הנצחונות מול עוז גבורתם, פעולתם הסטרטגית ללא לאות, בפני השלכת נפשם מנגד, בפני אמץ לבם של הלוחמים היהודיים שלא יכלו לנצחם, אף כי פניהם לא היו לגאוות מלחמה. לא חרבה של רומי הכניעה את יהודה. רוחה של המדיניות הרומית שמאז ימי פומפיוס משכה אל תוך רשתה את אלו שנלכדו בה אפילו מרצון, ההשקפות והכיוונים הרומיים אשר מאז הלכו ונתקרבו אליהם ואשר הלכו ודחקו יותר ויותר את רגלי הרוח היהודית, ביחוד בשכבות העליונות של מדינת יהודה המכוונות את יחסי החוץ. המה היו החותרים תחת קדשי ישראל. הם הם שהמליכו עבדים רומיים על יהודה החפשית והפכו את יהודה 'לשבוית' רומי עוד זמן רב לפני שלגיונותיה שלחו אש חרבנם בחומת יהודה".
***
פרט נוסף הוא הצורך של השלטונות לשמור, לכאורה, על חיי רוח. צאו ושמעו היום את אנשי הבית היהודי, הלוחמים בעוז כתף אל כתף עם ה"אחים" מ"יש עתיד", שעה שהם מדברים גבוהה על המסורת והמורשת, על הדת ויופיה, כאילו זה באמת חשוב להם.

כך כותב רש"ר הירש:
"רומי היתה 'אדוקה' מאד. זלזול באלילים, בפגיעה בטקסים דתיים הי' בהם משום חטא מות. ברם, הדת, יראת-האלילים והכמורה - כל אלה היה רק מכשירים בידי המדינה. היה צורך בדת ובכמרים כדי לקדש את סדר המעמדות ולהשפיל את השכבות ההמוניות, היה צורך בדת ובכמרים כדי לצוות בשמם מה שחששו לצוות בשם עצמם. היה צורך בדת ובכמרים כדי לצרף אל צפורניו האיומות של הנשר הרומי את דמותה החיננית של תמונת-אליל, שמרו על כבוד הדת והכמורה כי ראו בכך ערובה לכבודם הם".

כלומר, אל לנו להתפעל מדיבורים של החברים מהבית היהודי, על "שמירה על הדת", שאינה אלא כלי בידם, לפגוע בכל מה שיקר וקדוש לנו, הציבור החרדי. כי בשם ה"דת", כביכול, ובשם "השם" הם ממשיכים ונלחמים!

רש"ר מסביר עד כמה מסוכנים הם העסקנים ואנשי התקשורת למיניהם, שמשתפים פעולה עם ראשי השלטון, תופעה שהייתה קיימת תמיד, כאשר אנשים קטנים, עסקנים כאלו ואחרים, היו שותפים בשקט במטרה להיות קרובים לשלטונות. וכך הוא כותב בכאב:
"באותו הרגע, כשראה לפניו סקאורוס שרו של פומפיוס בפעם הראשונה את נציגי-היהודים - היה זה לפני כמאה ושלשים שנה לפני חרבן ירושלם - באותו רגע נחרץ גורלה של ירושלם לחרבן, החל מאותו רגע לא הסיחה רומי דעתה מיהודה. מצד אחד מצצה את דמה ע"י עושי דברה והאנשים הממונים על ידה, ומצד שני הזריקה את רוח שיטתה בתוך שרי יהודה וגדוליה. הטביעתם בכל בוץ התאוות ויחד עם זה לימדתם להשתמש בדת, בבית המקדש בכהונה... בארצם ובכבוד שריהם אך ורק כבמכשירים וכלים לשלטון ולהגדלת עצמם, ולהשפיל כל קדוש וטהור, כל דבר נעלה ואלוקי למדריגת אמצעי-חליפין בשוק המסחר האנוכיי".

ומכאן לימוד לדורות

"רוחה של רומי הרחיקה את הנשמה מקדשי ישראל, על כן מסר ד' בחרון אפו את המקדש וכהניו, המלך וכסאו בידי לגיונות-רומי ושכינתו הלכה בגלות עם ישראל ששמר אמונים לאלוקיו. יזהירונו אפוא ימי זכרון החרבן בפני רוחה של רומי. לא בפני האידיאליזם של יון אלא מפני חמרנותה של רומי עלינו לפחד".

ואילו יש ויש לנו לפחד מפני אותה הרוח, אשר בפקחות הרומית של החמרנות השיטתית לועגת היא לאמיתו של דבר לכל דבר טוב, דבר אלוקי ואמתי, בזה לכל שאיפת האדם להתעלות אך יחד עם זה אינה פוגעת כלפי חוץ בדת ובמקדש, בחינוך ובהשכלה - אפילו רואה בהם דבר הכרחי עד למדרגה מסוימת - לשם הבטחת שמירתם של המטרות והנכסים החמריים. ומפני רוח זו עלינו לפחד. נותנת היא למקדש להתקיים בצורתו החיצונית, אך הופכת אותו במוחות האנשים להיפוכו.

עליכם לפחד מפני הכיוון הדורש מכם חינוך ילדיכם והשכלתם כדי שיוכלו להשיג פרנסתם ויתרונותיהם האזרחיים בקרב הבריות. עליכם לפחד מפני אותו הכיוון הדורש מכם להקים מקדשים ולהחזיק ב"דת", על כי המקדש והדת שייכים לסדר האזרחי של העם...

מתוך ובאדיבות: הפלס

קטגוריה: דעות

תגיות: הבית היהודי, יש עתיד