פרשת השבוע, פרשת בשלח, מתארת בפנינו את השליחות של היהודי, שנשלח למקום התחתון והגשמי, על מנת לשוב ממנו אל הקב"ה ולגלות את אורו בתחתונים. המסע לגילוי אלוקות בעולם התחתון, עולם העשייה הגשמי, הוא מסע שנעוץ תחילתו בסופו וסופו בתחילתו, השליחות היא על מנת שנשוב, והפרשה מתארת באופן מופלא את עבודת התשובה, היא השיבה אל ה׳ יתברך.

ראש בני ישראל, משה רבינו, מוציא את בני ישראל ממצרים על מנת שיוכלו לקבל את התורה בהר סיני ומשם ימשיכו לארץ ישראל, הארץ המובטחת. כשבני ישראל הגיעו לארץ מצרים הם שגשגו וצברו רכוש רב, ממש כמו אדם שבוחר להשקיע את חייו בעולם הזה במרדף אחרי כסף ורכוש. ברגע שכל כוחות הנפש ממוקדים למטרה, הרצון להצליח מסוגל להתגבר על כל מכשול שיבוא בדרך, אך ההישגים החומריים הם לא מה שיגרום לאדם תחושה של שלמות וכמו שבני ישראל הפכו בסופו של דבר לעבדים במצרים, גם האדם שצבר כסף ורכוש, יהפוך לעבד של המוגבלות הגשמית וכדי שיוכל להתחבר אל התענוג האמיתי, הוא יצטרך לצאת מהרצון החומרי שמטבעו מוגבל, ולחפש משמעות רוחנית, שתמלא את חייו ותאפשר לו אחדות פשוטה, בה החומר והרוח מתחברים יחד אל מהות אחת, שהיא כלי המתמלא באורו של הקב"ה.

החזרה בתשובה היא אינה עבודה השמורה רק לאלו שאינם שומרים תורה ומצוות עדיין, היא עבודה השמורה לכל יהודי, גם לאלו שביערו את הרע מקרבם והשגתם בתורה ומצוות מהווה חלק בלתי נפרד מכל רגע ורגע בחייהם. התשובה היא השיבה אל הקב"ה ומאחר והוא אינסופי, כך גם עבודת התשובה היא אינסופית. כמו חיפוש החמץ עם הנר בפסח, כך כל אחד מאיתנו צריך ויכול לחזור בתשובה, על ידי התבוננות פנימית מעמיקה כשנר הוי׳, הוא נשמת האדם, מנחה אותו בשיבתו ועלייתו אל מדרגה נעלית יותר מזו שבה הוא נמצא בנקודת ההווה.

הדרך הקצרה עוברת דרך פלשתים, שם צפויה מלחמה, וזו עלולה לגרום לרתיעה שתוביל את היהודי בחזרה אל מקומו המוגבל במצרים. הקב"ה מעדיף שאת עבודת התשובה נעשה בדרך ארוכה יותר, למרות שבזמן המסע נלך במדבר וחלק מאורו של הקב"ה יהיה מכוסה ונעלם מאיתנו, זו תהיה הדרך הבטוחה שתאפשר צמיחה נכונה ואיתנה אל עבר התענוג האלוקי. רמז לכך מצוי בשבועה שהשביע יוסף את בני ישראל בדורו להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, כפי שקיימו משה ובני ישראל עם יציאתם למסע התשובה. כשיוסף חזה את הבצורת והרעב שעתידים לפקוד את מצריים, יושבי מצריים החלו לאגור תבואה לימים הקשים שעתידים לבוא, אך ברגע האמת תבואתם נרקבה ולא הייתה אפשרית למאכל. לעומת זאת התבואה שיוסף אגר בארמון המלך לא נרקבה ובעזרתה כולם ניצלו ואוצר המלך התעצם וגדל. מה הסוד ששמר את התבואה מריקבון? יוסף שמר את התבואה יחד עם העפר שלה וכך אפשר את הישרדותה. כפי שפירש רש״י - ״ונותנין בתבואה מעפר המקום ומעמיד את התבואה מלירקב", בלי "העפר" התבואה לא נשמרת, זו הדרך שעובר היהודי בעבודת התשובה, אם יחליט ללכת בדרך הקצרה ולהילחם בכל הגורמים המעכבים והגשמיים בצורה ישירה, הוא עלול להתייאש ולחזור לסורו, ואם יבחר בדרך הארוכה, כפי שמעדיף הקב״ה שנעשה, הוא יצמח אל אור האינסוף ודווקא הגורמים שעיכבו אותו בגלות הפנימית, יהפכו למעלות, שבאמצעותן הוא יוכל לשרוד ולגלות אור נעלה יותר.

בעבודת התשובה היהודי ישתמש בשני כוחות שינחו את דרכו, במהלך היום הוא ילך בעקבות עמוד הענן, ובלילה יאיר את דרכו עמוד האש. עמוד הענן הוא שליחו של ה׳ יתברך, שינחה את הדרך ויגלה את רצונו של הקב"ה, כפי שעשה משה רבינו. עמוד האש הוא הניצוץ, שקיים בכל יהודי, מנשמתו של משה רבינו, הניצוץ הוא שידריך כל אחד מאיתנו בזמן החושך, כאשר איננו רואים את שליח ה׳ באופן גלוי, וברגעים כאלו של חוסר בהירות, עלינו לגלות את השליח שקיים בתוכנו, שיפעל בתשוקה ומתוך אהבה שבוערת כרשפי אש, ידבוק בדרך הישר, ולא יתפתה אל תענוגות העולם הזה שבסופן עבדות.

הפרשה ממשיכה להסביר את עבודת התשובה, כשהיא מבארת בפנינו את דרכו של היצר הרע, שמחכה לשעת כושר, כדי שיוכל לתקוף ברגע של חולשה, כשנרגיש שאנחנו בדרך הנכונה ולא נביט לאחור. כדי להימנע מהמלכודת של היצר הרע, עלינו להציב לו מלכודת יזומה ולהילחם בו באותה הדרך שהוא מתכנן להילחם בנו, זה אמנם יאריך את הדרך, אך זה ימנע את הכישלון בהגעה אל המטרה! לכן הקב״ה מצווה על משה לשנות את כיוון המסע ולפנות חזרה לכיוון מצרים, כשיחנה עם בני ישראל על שפת ים סוף, פרעה יתעורר ויחשוב שזו שעת הכושר לתקוף, כך הוא וכל צבאו יכנסו אל תוך מלכודת המוות ותוסר הסכנה שהם יארבו לנו בהמשך הדרך. בזמן הזה יתעוררו כל החששות והחרדות של בעל התשובה, אך מאחר והוא זה שעשה את הצעד אל עבר היצר הרע, ואת המלכודת הוא יציב ממקום של שליטה ולא ממקום של חולשה, יש בכוחו להתחזק ברוחו ולראות את ישועות ה׳, בדרכו אל הניצחון הגדול, כשיחצה את ים סוף, והמים (התורה) יהיו כחומה מימינו ומשמאלו.

המעבר בים סוף הוא ביעור הרע מקרבנו, הוא עליית המדרגה שכל אחד מאיתנו עולה בעבודת התשובה, צדיקים או רשעים, כל אחד לפי דרגתו יחווה טעימה מהעונג האלוקי, כשיתקרב צעד נוסף אל גילוי אור האינסוף ויחצה את ים סוף, כפי שנאמר בשם רבי אליעזר - ״ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי״, וזו המעלה האלוקית בקיום תורה ומצוות, בה כל אדם, ללא קשר לדרגתו ותפיסתו השכלית, יוכל לחוות את השלמות והחיבור אל הקב״ה, שנתאוה שנהיה לו דירה בתחתונים כמו העליונים.

קטגוריה: פרשת השבוע

תגיות: פרשת השבוע, שי דיבו כהן