הטקסט עוסק בהבנה של פרשת השבוע, פרשת תזריע, ובפרט בסוגיית טומאת וטהרת המצורע. הפרשן מנסה להסביר מדוע אדם שמלא בנגעים נחשב טהור, בעוד שאדם עם נגע קטן נחשב טמא.
ההסבר מובא דרך סיפור על החפץ חיים ועוניו, וכיצד בתגובה למצוקה, הוא דפק על השולחן ואמר לשטן שלא יצליח לו, והוא יסיים את כתיבת המשנה ברורה. לאחר מכן, מצבו הכלכלי השתפר.
כדי להבין את מעשהו של החפץ חיים, מובא ציטוט מאגרה שאומר שליצר הרע אין גישה לאדם אלא אם האדם פותח לו פתח של ספק או היסוס. כאשר האדם נחוש בדעתו ואינו משאיר מקום לספק, היצר הרע לא יכול לפעול. ספקות הם המקום בו היצר הרע מתלבש על האדם.
כדוגמה, מסופר על הרב דסלר שהכריז בבית המדרש שהפסיק לעשן כדי ליצור מצב שבו אין לו ספקות לגבי החלטתו.
ההבנה היא שכאשר גוף האדם מלא בצרעת ואין מקום פנוי, האדם מגיע למסקנה ברורה מדוע זה קרה ואין לו ספקות שהדבר מאת השם. במצב כזה, התשובה היא ברורה ושלמה, ולכן הכהן יכול לטהר אותו.
בסיום מובא סיפור על פלתי בן לייש שנעץ חרב בינו לבין אשתו כדי להימנע מחטא. ההסבר לכך הוא שהנעיצה לא הייתה רק מעשה פיזי, אלא הצהרה ברורה ומוחלטת שהוא לא יעשה זאת.
הנקודה העיקרית היא שכאשר אדם מקבל על עצמו קבלה מוחלטת, ללא אפשרויות חזרה או ספקות, היא הופכת להיות חזקה יותר. הסיפור על האדם שהפסיק לעשן אך שמר את הסיגריות במקפיא מדגים חוסר החלטה מוחלטת.
2 תגובות על “הרב בועז שלום - פרשת תזריע - ספיקות - פתח ליצר הרע (תשפ"ג) (הערוץ של הרב בועז שלום)”
סיכום מקוצר.
ספקות פתח ליצר הרע
נגע קטן וגדול
החפץ חייםועוניו
הגרא:פתח ליצר הרע,ספק
הרב דסלר מכריז שהפסיק לעשן
מצורע גמור אין לו ספיקות
פלטי בן לייש נעץ חרב
האיש ששמר סיגריות במקרר
סיכום..נגע עוני.ספק.עישון.חרב.סיגריות במקרר
הטקסט עוסק בהבנה של פרשת השבוע, פרשת תזריע, ובפרט בסוגיית טומאת וטהרת המצורע. הפרשן מנסה להסביר מדוע אדם שמלא בנגעים נחשב טהור, בעוד שאדם עם נגע קטן נחשב טמא.
ההסבר מובא דרך סיפור על החפץ חיים ועוניו, וכיצד בתגובה למצוקה, הוא דפק על השולחן ואמר לשטן שלא יצליח לו, והוא יסיים את כתיבת המשנה ברורה. לאחר מכן, מצבו הכלכלי השתפר.
כדי להבין את מעשהו של החפץ חיים, מובא ציטוט מאגרה שאומר שליצר הרע אין גישה לאדם אלא אם האדם פותח לו פתח של ספק או היסוס. כאשר האדם נחוש בדעתו ואינו משאיר מקום לספק, היצר הרע לא יכול לפעול. ספקות הם המקום בו היצר הרע מתלבש על האדם.
כדוגמה, מסופר על הרב דסלר שהכריז בבית המדרש שהפסיק לעשן כדי ליצור מצב שבו אין לו ספקות לגבי החלטתו.
ההבנה היא שכאשר גוף האדם מלא בצרעת ואין מקום פנוי, האדם מגיע למסקנה ברורה מדוע זה קרה ואין לו ספקות שהדבר מאת השם. במצב כזה, התשובה היא ברורה ושלמה, ולכן הכהן יכול לטהר אותו.
בסיום מובא סיפור על פלתי בן לייש שנעץ חרב בינו לבין אשתו כדי להימנע מחטא. ההסבר לכך הוא שהנעיצה לא הייתה רק מעשה פיזי, אלא הצהרה ברורה ומוחלטת שהוא לא יעשה זאת.
הנקודה העיקרית היא שכאשר אדם מקבל על עצמו קבלה מוחלטת, ללא אפשרויות חזרה או ספקות, היא הופכת להיות חזקה יותר. הסיפור על האדם שהפסיק לעשן אך שמר את הסיגריות במקפיא מדגים חוסר החלטה מוחלטת.