פעמיים בחיי הייתי בקולנוע.

הפעם הראשונה הייתה לפני כמה שנים שהלכתי עם רעייתי לצפות ב"אושפיזין" של שולי רנד. היו רבנים שאמרו: מצווה לחזק את היצירה הזו ואת יוצרה, כדי להוכיח שסרט צנוע גם יכול להצליח. אמרתי אם מצווה היא אקיימנה. וכך מצאתי עצמי עם רעייתי בפתח קולנוע שבקניון ירושלים. נכנסתי בחשאי מפני אי נעימות של הפעם הראשונה ומחשש למראית עין... סיכמתי עם רעייתי שבטרם יסתיים הסרט אברח...שלא יראוני.

רבות מחשבות בלב איש... עוד לפני שנסתיים הסרט נשמע קול קורא בתוככי האולם: "מעריב מעריב". מישהו הדליק את האור והמראה שנגלה לעיננו היה: אולם מלא חרדים שהרגישו ממש בנוח להתפלל ערבית בקולנוע. גם מעין פרוכת הייתה שם. מסך ההקרנה כמובן.

ביום חמישי שעבר הלכתי שוב לקולנוע. קולנוע לב סמדר. הוזמנתי על ידי ידידי אבי ישי לצפות בסרט דוקומנטרי שנעשה עליו.

אבי ישי, מוזיקאי מחונן שהופיע על במות רבות בארץ ובעולם, חלה בגידול בגזע המוח. עבר ניתוח שפגע בו בעצב והותירו נכה חלקית בגופו. אבי שאדם חזק הוא ונפשו גדולה לא אומר נואש. בעיקשות ונחישות הוא נלחם בהרגשת הבדידות האופפת אותו. הוא רק רוצה לתרום מכל מה שנתברך בו. להשפיע במה שהוא יכול. כך הוא חבר בהנהלת המרכז לחיים עצמאיים הפועל להעצים את יכולתם של אלו שנפגעו גופנית ונפשית.

"קשרים שהיו לי בעבר השתנו. כי בעבר היו לי קשרים יותר מקצועיים. יותר קשרי במה. היום הקשרים שונים ואני רק מברך עליהם" אמר אבי בסרט, "היה נדמה לי שאני הולך לחזור ולנגן. בעבר הייתי רגיל מאוד לחיי במה. ומה שהשתנה זה להיות על הבמה ולרדת מהבמה. באחת מההופעות שהזמינו אותי כצופה ומאזין, שמו אותי בשורה ראשונה, הרגשתי מטר מהבמה ומיליון קילומטר מהבמה".

שימו לב, לא תשמעו מאבי בקשת רחמים או קורטוב ייאוש. ממש לא. הוא רק רוצה שיישמע קולו וקולם של חבריו. "אני רואה את עצמי כבר מזל, כאחד שהצליח להתקדם עם זה ולהגיע לדברים. אבל אני גם רואה את עצמי כשגריר של הרבה מאוד נכים ונכות שהיו רוצים והם לא יכולים להגיד את דברם".

אבי אוהב ללמוד תורה בזמנו הפנוי: "אני בעל תשובה, ומאז שעשיתי תשובה, הכל פשוט הסתובב לטובה".

אדם גדול אמרנו? גדול מהחיים וממה שהחיים הכתיבו לו.

באושפיזין אולי ניסו ללמדני כוחו של נס מהו. (למען האמת, לא כל כך הצליחו על מתפלסף ספקן שכמוני). מסרטו של אבי למדתי כוחו של רצון מהו.

קטגוריה: דעות