בזמן שהגויים בחרו בשמש, בירח ובכוכבים כאלוקים, שיש בידם זכות בחירה לפעולותיהם, בני ישראל בחרו במלך מלכי המלכים שמעניק לשמש, לירח ולכוכבים את הבחירה ומבטא את השפע שלו דרכם, כגרזן ביד החוצב. עניין הבחירה שייך בשני דברים, ששניהם שווים, ומעצם הבחירה של הקב״ה בבני ישראל, כך בחרו בני ישראל בקב״ה.

בזוהר הקדוש כתוב - ״אין לך עיגול בעולם שאינו נעשה מתוך נקודה אחת העומדת באמצע.. ונקודה זו העומדת באמצע נוטלת כל האור ומאירה לגוף ונאור הכל״ (תשבי, כרך א׳ רמז). משמע שעל מנת שהעיגול שעוטף הכל וכולל בתוכו הכל, חייב בנקודה הפנימית ביותר שנמצאת בדיוק במרכזו, שתתבטל אל המרחק וחוסר השליטה שלה בכל מה שקורה מחוצה לה, כך ע״י הביטול של הנקודה, תנבע התבוננות פנימית, בה תמצא הנקודה את הנקודה הפנימית שעומדת במרכזה היא, הנקודה שלעומתה היא בעצמה מהווה כעיגול, וכך יש ביכולתה ליטול את כל האור ולהאיר דרכה את הגוף כולו. כך בחירתם של בני ישראל, שהיו עבדים לעם אכזר, נאלצו למצוא את נקודת האור שלהם ע״י התבוננות פנימית, שמתוכה האיר בהם הביטול למשה כמנהיג ומושיע, והוא שהתבטל לקב״ה היווה את הממוצע שמחבר ומקשר אותם אליו יתברך, ובדרך זו נטלו כל האור שבעולם והאירו את האור שהקב״ה בחר להאיר בהם להיות לו לעם סגולה.

יציאת בני ישראל מהחושך הגדול של העבדות במצריים, אל אורה של הגאולה, התאפשרה רק על ידי התמסרותם למנהיג, ודרך ההכרה שלהם בו כרועה נאמן, שמוביל אותם אל ייעודם המובטח. הם יכלו לפעול כאיש אחד בלב אחד ולהוות גוף, שבו יכולה לשרות שכינתו של ה׳ יתברך, רק ע״י הביטול וההכרה במשה רבינו כשליח ה׳, שמוביל את הדרך ע״פ הציווי האלוקי.

באותו האופן שבו הקב״ה בחר בעם ישראל להיות לו לעם סגולה ועם ישראל בחר בקב״ה להיות להם למלך, כך גם הבחירה של משה ושל עם ישראל האחד בשני, היא בחירה הדדית, שנובעת מנתינת הכוח שהקב״ה נתן למשה, ומהכוח שמשה נתן בעם ישראל! והרי שכל מטרתו של הקב״ה, היא שדווקא דרך העם הנבחר יתגלה אורו, לכן המסע המיוחד והמופלא של עם ישראל מעבדות לחירות נעשה בדרך זו שעם ישראל בטל למנהיג שרועה אותם כצאן, כך האור שחבוי בו, מכורח ביטולו בעצמו למלך מלכי המלכים, יוכל להתגלות גם בהם, דרכו, כממוצע שמחבר ומקשר אותם אליו, עד שגם בהם יתגלה אורו האינסופי של ה'.

משה רבינו מתאפיין ביכולת הביטול, והרי שהביטול הוא הדרך להשגה בחכמה, כך נפתחת נקודת ההעלם העצמי וכל מה שאינו מושג מקבל כלי, בשכלו של האדם, להיות בר השגה! משה רבינו נבחר ע״י הקב״ה למשימה זו, הוא יועד לכך בעצם היותו נשמה כללית, שממנה נמשכות ובה כלולות כל נשמות ישראל. מאחר ועם ישראל בכללותו, נבחר להיות הנקודה שעומדת במרכזו של העיגול והיא שנוטלת את האור ומאירה לגוף ונאור הכל, הרי שע״י זה ניתן להבין שמשה רבינו הוא ביטוי הנקודה הפנימית שכל אחד מישראל צריך למצוא בעצמו (ניצוץ משיח) וממנה לפעול בעבודת ה׳, זו גם הסיבה שבגללה משה רבינו בחציו התחתון אדם ובחציו העליון אלוקים, כך הוא יכול להוות צינור לדבר ה׳ ולתורתו שתינתן בהמשך לעם ישראל.

הדבר דומה למערכת היחסים, בין הלב והשכל, שמתהווה בכל יהודי, בה השכל שמחובר ע״י היכולת לדמיין, לכוח בלתי מוגבל, נותן את אותותיו ללא הפסק ללב, שעצם מהותו היא החיסרון, כאשר הוא פועם ומחסיר פעימה! וכדי שהשכל והלב יוכלו להתעלות ולגלות בגוף האדם את אורו הפנימי, הלב נדרש להתבטל לשכל באופן מלא ולגלות בפנימיותו את הנקודה הטהורה, שבה מורגש הדבר שאותו השכל דורש לעשות. אנו יכולים לראות את הדבר קורה בפעולות הפשוטות שאנו מורגלים לעשות במהלך היום יום, כאשר השכל מורה ליד לגרד באיזה חלק בגוף, היד זזה מעצמה ומבצעת את הפעולה, ללא כל מחשבה עצמית, רק מתוך ביטול והתקשרות פנימית להוראותיו של השכל, אותן אנו מבטאים בשלושת לבושי הנפש - מחשבה, דיבור, ומעשה.

השכל הוא כמלך על הגוף והלב הוא כבית בו המלך גר, אך כאשר תאוות הלב משתלטת וגורמת ללב למרוד בהוראותיו של המלך, בעל הבית, הרי שמתקבל מצב של עבדות, וזו כמו עבודת הכוכבים והמזלות במצריים, בה השמש, הירח והכוכבים, קיבלו מעמד של בעלי בחירה שמשפיעים מכוחם, במקום להכיר בעובדה שהשפע, שמתגלה בהם, הוא אך ורק המשכה שמגיעה מהשכל והיא לא השכל עצמו! שכן הקב״ה, שבחכמה יסד ארץ, הוא זה ששולט בהם ומכתיב את תפקידם בעולם והם כגרזן ביד החוצב בלבד.

הבחירה בתאוות הלב נעשית מתוך התועלת שיש בזה, מבלי להתחשב בהשלכות שיבואו בעקבות זה, שכן כל מעשה שעושה האדם מרגיל בו דפוס שנטייתו לגדול ובסופו לתפוס ממקום הקדושה והביטול למלך שהוא השכל. והמלך מחשבתו היא לשמר את הממלכה שעליה הוא מולך ומשום כך בפנימיות הנפש נותן השכל מקום לתענוגות הלב, שבסופן סבל כדרך חיסרון הפעימה, על מנת שימאס בתענוגות העולם וכך תתגבש בו באדם הבחירה החופשית הנכונה, שהיא התענוג שבקב״ה והיא הביטול אל רצונו. לכן אלו שבטלים אל רצונו של המלך ועושים את רצונו, הם שמקבלים מפנימיותו ומתוכו ממש, ואלו שלא עושים את רצונו וכל מעשיהם מחושבים רק ע״פ התועלת שיש להם בזה, יקבלו את השפע רק כי עברו ליד רצונו, והוא שנותן להם כנתינה לשונאו שלא מרצון, מאפשר זאת, כי הרי שנטיית תאוות הלב לתפוח כחמץ שמתרומם ומתנשא, סופה לתפוס את כל המקום, עד שאפילו השפע שעובר לידם אינו מענג ומספיק להם עוד, וכך ימאסו בגדלות העצמית ויתבטלו לרצונו, מבחירתם בו כמלך.

קיימות שלוש דרגות ביושבים בשולחנו של המלך, והם אלו שנהנים מהשפע שלו:
-העבדים החשובים - שעובדים את המלך ברצון וחשק מצד קבלת עול
-השרים הרגילים - שיש להם ידיעה בהנהגת המלוכה והעיניינים בהנהגה מתנהגים על פיהם. יש להם השגה במעלת המלך ומפני זה יש להם אהבה אליו, שכן עבודתם לא רק מצד קבלת עול אם כי גם מאהבה למלך.
-השרים החשובים - השרים שתמיד עם המלך והם בטלים לאלוקות ולמעלה יותר, גם בעצם מדרגתם הגבוה ברוחניות וגם מעצם קרבתם למלך.

בעצם בחירתם של בני ישראל בקב״ה ובמשה כממוצע המחבר ביניהם ובינו, החלה הגאולה שבה הקב״ה שוכן בתוכם והם נהנים מהשפע בשולחנו.

כדי להבין את מטרתה של העבדות במצרים, כשלב חשוב והכרחי, לפני היציאה מחושך לאור וקבלת התורה, נבאר על דרך משל בו ילד עני מצטרף לארוחה בבית של שכנו, וזה שהציע לילד העני להצטרף אליו לארוחה מפוארת, מספר לילד בזמן הארוחה, שהוא צריך את עזרתו בעבודה בשדה. הילד, שנהנה מהעושר הזמני, מרגיש חייב ונענה לדרישת השכן, שלא הבהיר את כוונתו טרם ההזמנה לארוחה, וכך דרך הפיתוי מצא הילד את עצמו עובד את צרכיו של השכן, בזמן שבשדה של אביו, התבואה שלא נקטפה נופלת לקרקע ונרקבת, ואביו הופך עני יותר ויותר. אם הילד היה בוחר להמשיך ולאכול בשולחן אביו, מפאת כבודו ואהבתו אליו, על אף שהארוחה אינה מפוארת, הוא היה יכול לתחזק את העבודה בשדה של אביו ובעצם ההשקעה בשדה של אביו מתוך אהבה, להעלות את מדרגתם המשותפת מהעוני אל השפע. התענוג של הילד, בבחירת הסעודה המפוארת אצל השכן, נבע מתאוות העולם הזה, הוא נמשך לפיתוי, וכך מצא את עצמו עובד בשדה שאינו שלו, ולאחר שאביו הפך עני יותר ויותר, העבודה אצל השכן הפכה הכרחית לקיומו וקיום אביו, והשכן יכל לקבוע את תנאי העבודה, מאחר ולילד העני לא הייתה ברירה והוא הפך נתון לחסדיו של השכן, במקום שהיה בוחר מלכתחילה לשבת בשולחן של אביו, שהרי כל רכושו של אביו הוא ירושתו הטבעית בעתיד לבוא. כך מבין הילד את הערך והחשיבות, שקיימים במילוי רצון אביו, ובבחירותיו העתידיות ידע לבחור נכון! ניסיון העבר יהיה לו כהוראה נצחית לו, לבניו ולמשך הדורות שיבואו אחריהם.

ניתן להבין שבעבודת ה׳ קיימות שתי בחינות - עבד ובן, הבן ממלא את רצון אביו מפני אהבה והעבד ממלא את רצון מלכו בדרך של קבלת עול, מכאן שבגאולה השלמה יהיה עם ישראל, שהוא בנו של הקב״ה, מלך מלכי המלכים, כמדרגת אלו שיושבים בשולחן המלך, וזאת על ידי הבחירה בו וקבלת רצונו, כעבד שעובד את מלכו, גם אם לעיתים נראה שבמקום אחר השפע גדול ומורגש יותר.

ובישראל ישנה ההכרה שצריך לוותר על המציאות ולבחור באלוקות מצד הנשמה, שכן בני ישראל לאורך שנות גלותם הרבות, היו צריכים במסירות נפש לקדש את שם הוי׳ ולעמוד במבחנים רבים, שאילצו אותם אף למסור את נפשם בשם קודשת התורה, כפי שעל דרך המשל צריך היה הילד לבחור בסעודה בבית אביו ולא בשולחן שכנו, שכן כך יכל הוא להתעצם ולחזק את השפע ולא להיות נתון לחסדיו של אדם אחר מלבד אביו. כך בימים אלו לכל יהודי נמצאת בשורש נשמתו האמונה והבחירה באלוקות על פני הגשמיות ועינייני העולם הזה, וכל שנשאר לנו זה להתחבר למשה שבדורינו, הוא משיח צדקנו, כדי שנגלה את אורו המופלא של הקב״ה בגאולה אמיתית ושלמה, היא הגאולה מכל המיצרים וההגבלות של תאוות הלב וגשמיות העולם.

צילום: Claude Truong-Ngoc / Wikimedia Commons

קטגוריה: מועדי ישראל