למה החרדים לא חוגגים את יום העצמאות ? למה הם יוצאים מן הכלל ?!
ככל הנראה גם את אברהם אבינו שאלו למה הוא יושב בעבר השני של הנהר ולא מצטרף לחגיגה, והאמת היא, שאין לנו עדיין מה לחגוג. אנחנו חיים במציאות שבה בכל יום שומעים על מישהו שדקר מישהו, בגלל משהו כל כך שטותי וחסר משמעות, מציאות שבה יורים על רכבים של אזרחי ישראל, בכבישי ארץ ישראל, כשהם נוסעים לבקר את משפחתם - זאת לא מציאות של עצמאות!
המילה עצמאות מגיעה מהשורש ׳עצם׳ ולעצם יש תכונה מדהימה, מצד אחד כל הגוף עומד עליה, ומצד שני יש לה מוח פנימי (מח עצם) ובלתי מורגש, שמחיה את הגוף מבפנים, מהמקום הכי פנימי שיש. כדי שתתקיים עצמאות אמיתית, כזו שיש בה את מהות העצם, צריך שהקצוות הכי מנוגדים לכאורה, יתפקדו בהרמוניה מושלמת. זה כמו השכל והלב, שאחד פועל ע״פ הרגש והשני ע״פ ההגיון, ורק ברגע שהרגש יניע את ההגיון ממקום של אמת, תהיה לאדם עצמאות, אז יתגלה בו החיבור לעצם נשמתו. הלב רוצה להתרגש ולעיתים הוא גם נופל למלכודת הרגשית, שמלאה בתאוות ויצרים, אבל השכל, הוא רוצה לפרוץ קדימה והוא יודע, שלרוב היצרים הם אלו שמובילים אותו לאבדון. השכל מבין ויודע, שהעבר עלול לחזור על עצמו, לכן עלינו ללמוד ממנו את האמת האלוקית, כדי שנוכל לדייק הוראה נצחית ממסעות העבר וליצור הווה משמעותי, שיש בו שאיפה לגאולה עתידית. והרי זו מהותה של התורה, מלשון הוראה נצחית לכל הדורות, והיא כוללת בתוכה מורכבות מופלאה של כל צרכי הנפש והגוף, כדי שנוכל להגיע למקום שלם ומאוזן, כדי שלא נחזור על טעויות העבר, כדי שנחיה בקדושה את מה שיש, וכדי שנגיע אל הנקודה שאליה אנחנו שואפים להגיע בעתיד, כדי ששתי הקצוות יתחברו למהות אחת ונוכל להאמין בחיים ולחיות את האמונה - בגאולה האמיתית והשלמה עם מלך המשיח.
אז מה עושים עם היצר והתאווה שבלב ? הרי השכל חייב את שיתוף הפעולה של היצר, כי הוא זה שמניע לפעולה! פה מתגלה עבודת האדם, שנדרש לעורר את היצר לפעול בקדושה, שיתרגש מדברים נכונים ולא מדברים מזויפים ורגעיים, פה מתגלה כוח העצם שיש באדם, כאשר הלב מתמסר מבחירתו החופשית אל מרותו של השכל, וכך בחיבור בניהם מתגלה פנימיות הלב, שמעל השכל, והיא מחוברת אל כוח העצם! ואת כוח העצם אנחנו נדרשים לגלות קודם לכן בשכל עצמו, כי כדי שהוא יוכל להכתיב את הדרך, הוא צריך בעצמו להיות מחובר לנקודה של אמת. בשכל מצד אחד ישנו ההיגיון, והוא כל מה שנתפס ומובן, ומצד שני יש לאדם את היכולת השכלית המופלאה - כוח הדמיון (לכאורה ההפך הגמור מהיגיון), הכוח ליצור את מה שאינו נתפס בשכל לעת עתה, אבל עם עבודה נכונה והתבוננות מעמיקה, אפשר להגשים אותו ולהפוך אותו למציאות של ממש, כזו שנתפסת גם בכוח ההשגה וההיגיון.
אז מתי אדם יכול לחשוב שהוא באמת עצמאי ? כשהוא עושה מה שבא לו ?! לא. דווקא כשהוא עושה גם מה שלא בא לו, מתוך ידיעה שזה הדבר הנכון לעשות, ועם הזמן הלב ישתף פעולה ויירתם למטרה, אז תתגלה בו נקודת פנימיות הלב, נקודת העצם שמניעה בכוח של תשוקה וחיות את יצירתו, זו שאינה מאפשרת ליצר הרע את השליטה בבחירות שהאדם מקבל על עצמו, והלב מלא התאות והיצרים, נכנע מתוך מקום של תבוסה לחוסר השליטה שיש לו בהכוונת הדרך, והוא מתמסר באופן מלא אל השכל, שתפקידו להוביל. נקודת הקדושה, שיש בתבוסת הלב אל השכל, דווקא היא הניצחון הגדול של הלב, שהרי בלעדיו השכל אינו יכול להוציא שום דבר אל הפועל. בחיבור השלם בין הלב והשכל, שם מתגלה העצמאות האמיתית, שם מתגלה השליטה שיש לאדם על חייו.
לכן, בצער רב, אני לא חוגג את יום העצמאות! אני מסרב לשתף פעולה עם היום הזה שכולו זיוף, יום שבו מושקעים מיליוני שקלים בהופעות של זמרים, כסף שיכול לשקם נכים, מעוטי יכולת, הומלסים, נוער במצוקה, נשים מוכות וכו׳.. אני אחגוג את יום העצמאות כשיבנה בית המקדש ועם ישראל יהיה כאיש אחד בלב אחד, באחדות שלא מאפשרת לנו לשכוח את אלו שנקלעו לשולי החברה, כשלב החברה הישראלית יבחר לגלות את עצם קיומו, ואת עצם קיומה של ארץ ישראל, הארץ שהובטחה לאבותינו לפני אלפי שנים ובה אנחנו עתידים ליצור חברת מופת, שתהווה אור ודרך לכל העמים. עד אז אני אשתדל לחגוג בכל יום את העצמאות הפרטית שלי, מול השכל והלב. גם אם לפעמים העבודה קשה ומרובה וזה לא מרגיש כמו חגיגה, לפחות אני יודע ששם האמת הפנימית שלי מונחת, שם נמצאת החגיגה האמיתית שלי, באותם רגעים שאני מצליח וחוגג באמת את כוח העצם של הנשמה, הכוח לשלוט על מעשי ממקום של בחירה. וזה כי אני חרדי, אני חרד לגורל ילדי, שלא יצטרפו לחגיגה שמעבר לנהר, שינהגו כאברהם אבינו ויהיו אנשי חסד ואמת.
קטגוריה: דעות
