חודש אלול בפתח, חודש התשובה, החודש שבו "המלך בשדה" והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ובפנים שוחקות. עניינו של חודש אלול זו ההכנה של עם ישראל, מלמטה למעלה, לקראת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום כיפור. בחודש אלול כולם יכולים לגשת ולקבל את פני המלך, והוא מצידו שוחק לכולם, גם לאלו שלכאורה רחוקים ממנו מאוד. הוא זמין בשדה לכל מי שבא לקבל את פניו, אך כדי שנוכל לקבל את פני המלך ואולי נזכה שיבחר בנו וייקח אותנו אל תוך היכלו, המקום שאליו רק יחידי סגולה מוזמנים להיכנס, נעמוד על המשמעות של מצוות התשובה.
במשפט אחד עניינה של התשובה הוא – לחדול מלחטוא, לעזוב את החטא ולדבוק בקיום המצוות. זוהי המהות הפנימית של התשובה, כשאדם מחליט בליבו החלטה נחושה לחדול מלחטוא, ולכן גם ברגע אחד של הירהור הוא יכול לעשות תשובה ולהפוך מרשע גמור לצדיק גמור.

על אף שהמהות היא פנימית וניתן לקיים אותה בהירהור תשובה אחד, את פעולת התשובה השלמה נדרש לקיים גם מצידה החיצוני, וזאת על ידי שלושה שלבים: וידוי, בקשת מחילה, ולהשיב את שגזלנו. כאשר אדם עובר עבירה הוא מצד אחד פורק מעליו עול מלכות שמים, וזהו העניין הפנימי שאותו ניתן להחזיר אפילו בהירהור אחד ע"י ההחלטה לשוב ולהיות עבד למלכותו של ה'. ומצד שני בקיום העבירה נוצר פגם בנפש, מעשה החטא גורם לכתם נפשי שאת זוהמתו אנו נדרשים לנקות על ידי השלבים הנ"ל, גם בעצמנו וגם בזולתנו, באם ע"י העבירה שביצענו גרמנו בזולת לכתם שניתן להסיר רק על ידי פעולה שתיעשה מצידנו.

הפגם שנגרם בנפש עקב ביצוע העבירה יכול להיות בדרגות חומרה שונות, וככל שהעבירה חמורה יותר כך הסרת הפגם תהיה קשה יותר. השלב הראשון בעבודת התשובה הוא העניין הפנימי והמהותי, לחזור ולקבל על עצמך עול מלכות שמים, ולהחליט בלב שלם שלא לחטוא שוב. לאחר מכן ניתן להתחיל ולתקן באמת, על ידי שלושת השלבים שמובילים לתיקון ולניקיון הפגם שנוצר בנפש. מבואר בחסידות ובספרי הקבלה שבכל מעשה חטא נברא מלאך רע, קליפה שמורכבת מגוף ונפש. כדי לבטל את קיומו של מלאך זה, נדרשים הוידוי ובקשת המחילה. הוידוי מכרית את גופה של הקליפה, ובקשת המחילה עוקרת את נפשה. אך התיקון יכול להיות שלם רק כאשר נשיב את מה שאבד, כי הרי יכולנו למשוך לעולם הגשמי אור אלוקי ובמקום זאת משכנו את הסיטרא אחרא. לכן כדי לתקן ולעשות תשובה, מלשון לשוב אל הקב"ה, נצטרך להשיב את שגזלנו במעשה החטא.

כאשר מדובר בחטא וגזל שנעשה בין האדם לחברו, יצטרך עובר העבירה לפייס את חברו ולהשיב לו את הממון שנגזל ממנו, זאת כמובן לאחר שהתוודה וביקש מחילה. אך כאשר האדם גזל במעשיו הרעים מעצמו, והכתים את נפשו במקום לתקנה, את זה הוא יוכל להשיב על ידי תענית שתכפר על התענוג שהיה לו כאשר קיים את העבירה. והתענית היא איננה חלק ממצוות התשובה, תפקידה הוא תיקון הפגם ומירוק הנפש, היא מעין מתנה שהאדם נותן לקב"ה כדי להיות חביב לפניו. שכן התשובה עצמה היא לשוב אל ה', ואת זה ניתן לעשות אפילו על ידי ההחלטה לקבל על עצמך עול מלכות שמים בלב שלם, ללא הוידוי ובקשת המחילה.

עניינו של התיקון שנעשה על ידי הוידוי, בקשת המחילה, והשבת הגזל, הוא כדי לעקור את הסיבה שהובילה את האדם לחטא. לכן אמנם התיקון הוא לא חלק במהות התשובה, אך יש לו תפקיד חיצוני וחשוב בעצם קיום ההחלטה שהאדם גמר בליבו - שלא ישוב עוד למרוד במלכותו יתברך. אם כך ניתן להבין שתשובה שלמה מורכבת ראשית ממהות התשובה - היא ההחלטה שלא לחטוא שוב. לאחר מכן מתיקוני התשובה - וידוי, בקשת מחילה, והשבת הגזל, שמסירים את הלכלוך שנדבק בנפש בעת העבירה. ולבסוף על ידי התענית - היא זו שגומרת ומשלימה את הכפרה על העבירה, היא מביאה את האדם אל המקום שבו הוא היה, מידה כנגד מידה, לפני שחטא וקיים את העבירה.

השאלה הנשאלת היא - האם אחרי שקיימנו את כל השלבים הללו נוכל לזכות בקרבת ה' ?

למעשה תיקון התשובה הוא חיבור שני החלקים שבשם הוי: י'-ה'. אל ו'- ה'. ועל מנת שנוכל לזכות בקרבת ה' לא מספיק שנשיב רק את האות ה' האחרונה שבשם הוי', זו היא תשובה תתאה (תחתונה). למעשה כדי שנוכל לזכות ולחוות את אור ה' קרוב אלינו, אנו נדרשים לעשות גם תשובה עליאה (עליונה), זאת על ידי השבת האות ה' הראשונה שבשם הוי'.

התשובה העילאה היא מהדרגות הגבוהות ביותר בעבודת ה', זו לא תשובה על חטאים וזדונות, למעשה היא יכולה להתחיל רק כאשר האדם נקי מחטאיו על ידי תהליך התשובה התתאה כפי שהוזכר לעיל. התשובה העילאה היא תשובה שגם צדיק שלא חטא מעולם שייך בה, זו תשובה שמטרתה להשיב את החיבור האינסופי בין האדם והקב"ה, כפי שהיה לפני שהנשמה ירדה לעולם והתלבשה בגוף גשמי. שהרי על ידי ירידתה למטה נוצר בינה ובין הקב"ה מרחק, לכאורה היא נפרדה ממקורה האלוקי, תהליך פרידה שהחל עוד למעלה כאשר הקב"ה נפח בה נשמת חיים. הרי לפני שהקב"ה נפח בה נשמת חיים היא הייתה כלולה בו יתברך, היא לא הייתה מציאות לעצמה כלל וכלל. וזהו תהליך התשובה העילאה – להביא את הנשמה כפי שהיא כאן מלובשת בגוף, לאיחוד במקורה ושורשה בקב"ה, על ידי ביטול השפעת המציאות עליה.

עבודת התשובה מורכבת משתי בחינות אלו של תשובה עילאה ותשובה תתאה. התשובה העילאה מתקשרת עם עבודת השכל, שדרך חיבור החכמה והבינה נפעל חיבור י'-ה', בשם הוי'. והתשובה התתאה מתקשרת עם עבודת הלב, שדרך חיבור ששת המידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד) לספירת המלכות נפעל חיבור ו'-ה'. ועל ידי חיבור השכל והלב נפעל חיבור שם הוי' באדם, וכך מאירה בו הקרבה לה' יתברך.

השכל מביא את הדגש של האדם אל כל מה שמחוצה לו, והלב מביא את הדגש על האדם עצמו בפנימיותו. והרי כאשר האדם שם את מציאות הלב שלו כדבר שמוביל את דרכו, הוא יפעל מתוך אינטרס אישי והשוחד שיש לו בדבר יעוור את עיניו. הוא לא יתפוס את המציאות מצד האמת שבה. לכן עבודת האדם היא – שכל שליט על הלב, ומתוך התמסרות הלב לתכתיביו של השכל, ללא כל התנגדות ופניות מהלב, תתגלה נקודת פנימיות הלב שמעל השכל. זו נקודת האור שמאירה באדם את הקרבה לה', וזוהי התשובה האמיתית והשלמה, זוהי ההזמנה של הקב"ה להכניס את האדם אל תוך היכלו, בגלל שקיבל את פניו בשדה והגיע מוכן לקראת המפגש עימו.

בחודש אלול אנו פועלים את התשובה התתאה, כדי שבעשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום כיפור, נצליח להגיע אל נקודת התשובה העילאה, החיבור עם ה' שיאיר בנו ודרכנו את האור האלוקי.

קטגוריה: יהדות