"נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ"

הכל מתחיל מזה שהאדם נברא בצלמו ובדמותו של הקל. "צלמו" מלשון צילום שהרי שבמהלך החיים המערכת הפנימית שלנו מצלמת כל פעולה שאנחנו פועלים ומסמנת איפשהו סימון פנימי לבקרה עתידית, כדי שנדע אם הפעולה הזו עשתה לנו טוב או רע.

הצילום הזה שאנחנו מצלמים מנחה אותנו לקבל החלטות נכונות שמובילות אותנו רק למקומות שבהם הרגשנו נכון וטוב. ממש כמו תינוק שנוגע בתנור חם ומקבל כוויה וכך יודע לא לגעת שוב..

ה"צילום" הזה כמו כל עניין בתורה יש בו שני צדדים – האחד חיובי והשני שלילי. מצד אחד את החיובי אנחנו מצלמים כדי שנזכור ומצד שני את השלילי - "הצל"מנו אנחנו זוכרים דברים שליליים בדומה לצל.. החוויה השלילית גורמת לנו להרגיש לא אנחנו, כאילו אותה פעולה שעשינו בעבר ולא נעמה לנו שמה אותנו בצל, בחושך, שבו לא נמצאת המהות הפנימית שלנו ולכן גם קשה לראות את הדרך.. לשם סביר להניח שלא נחזור שוב.

עניין הצילום בנשמתנו הוא לא רק פנימי, אנו "מצולמים" גם בידי שמים - "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" - תזכורת ליום הדין שממשמש ובא ובו כל מעשינו ופעולתנו "המצולמות" יובאו למשפט.

"ובדמותנו" – פה מדובר על עניין של דמיון. הרי שהדמיון מקורו בשכל שיש בכוחו יכולת לדמיין ולראות את הנולד על ידי שהוא תופס את העניין כמציאות מוחשית ועל ידי כך פועל להשגתו והבאתו אל המציאות. תחשבו על זה, אם לא היינו משתמשים בדמיון כדי לייצר את המחר הרי שלא היו היום מחשבים, טלפונים סלולאריים, אינטרנט ועוד המון דברים שקשה לנו לחשוב איך היינו חיים בלעדיהם. גם לדמיון יש את שני הצדדים האלו, הטוב והרע, כי לאדם ניתנה היכולת לבחור והוא זה שמקבל את ההחלטה לפעול כך או אחרת ובהתאם לאורח חייו וזכות הנפש שלו, וכמוהו גם הדמיון פועל בפוטנציאל החיובי או השלילי שלו. הדמיון בפוטנציאל החיובי לפי תורת הקבלה הוא – נבואה. היכולת לראות כיצד פעולה מסוימת תוביל להשתלשלות של פעולות נלוות ובסופן תוצאה.

לעומת זאת, הפוטנציאל השלילי של הדמיון הוא – אשליה. ראיה לא נכונה של אותה השתלשלות אירועים ובסופה לא מחכה אותה התוצאה שחשבנו שתחכה. ושם, בנקודה הזו בדיוק, אנחנו נופלים ומתרסקים אל המציאות שמרגישה כאילו היא בוגדת בנו. ואז מתחילים שוב להיאחז בצעדים מבוקרים ובפעולות שיובילו אותנו אל היעד הנכסף – הגאולה הפרטית של נפשנו. האושר.

היום האושר הפך לדבר קשה שנדמה שהוא רחוק מתמיד. סביבנו בעלי אינטרסים כאלו ואחרים שכדי לשרת את הצורך שלהם הם מוכנים למכור לנו שקר גס בעטיפה נוצצת והבטחה שבדרך שהם מציעים לנו מחכה האושר הנכסף. שיטת הפיתוי שקשה לעמוד בפניה. כי מה בסך הכל רצינו ? להיות מאושרים! נמאס לנו ללכת ולגלות שטעינו, הזמן לא חוזר חזרה ולאט לאט נדמה שאנחנו מבזבזים את החיים שלנו במרדף חסר וריק אחרי דבר שאינו קיים.

אבל האושר קיים! והעצמה שלו מדהימה כאשר אתה מוכן להתמסר אל הדרך ולקבל אותה בלי ספק וציניות. האושר הוא לא רק רגע שמגיע פעם ב.. הוא דרך חיים שאותה מנציחה התורה הקדושה. זה האור שכבר אלפי שנים מאיר כדי שנזכור. שיש עוד דרך לעבור ויש אמת אחת – האור. זו הסיבה שהתורה נקראת תורת אמת. גדולי התורה הם לא אנשים שבידם אינטרס כזה או אחר, הם עסוקים כל היום בתורה ובתפילה ודבריהם הונצחו בספרי היהדות דווקא מהסיבה שהם עמדו במבחן הנצח. העם הלך אחריהם ולקח אותם לחיקו כדרך וכהוראות הפעלה כיצד לחיות חיים מאושרים ונקיים מכל הגורמים שמפריעים ומפתים אליהם בהבטחות שווא.

בעולם החומרי של היום האמונה התמימה הופכת למשימה קשה, אנו נוטים להטיל ספק בכל דבר ולפעמים גם באמונה שלנו באלוקים. מרוב שאנחנו מרבים למצוא את הדברים שחסרים, קל לנו למצוא גם בעצמנו את כל מה שחסר ובאופן אוטומטי להפוך את הדבר היחיד שהוא אמת לאמיתה לאשם המרכזי בשקר שסוגר על כל פינה.

אמונה היא צורך בסיסי של נפש האדם. אנחנו חיים לפי אמונות שאנחנו קובעים כדרך לחיים מאושרים אך יש מלכוד באמונה עצמית שמתבססת על המציאות שקיימת כאן ועכשיו ואין בה ערך עליון לעבר המפואר שממנו צמחנו. כאשר האדם מאמין בעצמו הרי שבסופו של דבר שיגעון הגדלות משתלט עליו והאגו שגובר על כל דבר אחר הופך אותו לאדם שמשקר לעצמו ולסביבה שלו רק כדי לשרת את אותם אינטרסים שכרגע עומדים מולו. והאושר ? הוא שוב נעלם או לפחות קיבל פנים מעוותות שבאות על חשבון מישהו אחר. אבל האמונה בישות עליונה שהחקר היחיד שיש לאדם בה הוא דרך החקר של נפשו היא הפתרון האולטימטיבי לצמיחה אישית וחברתית.

לכאורה זה נשמע קל. צריך לבטל את האגו ואת הרצון העצמי שלנו וללכת בדרך שאותה מכתיבה התורה, וזה לא קל בכלל! זו עבודה יום יומית שבכל שנייה ושנייה אותה ישות עליונה משגיחה ורואה הכל. היא מצלמת בוחנת ושופטת אותנו דרך עצמנו כי כמו שהיא רואה הכל כך גם אנחנו עמוק בפנים "בצלמנו" רואים ויודעים מה עשינו ומה צריך היה להיעשות. ולראות האם שיקרנו או עיוותנו את המציאות כדי שהיא תתאים לצורך הרגעי שלנו ושוב פעם איבדנו את עצמנו בצל של עצמנו...

הקב"ה הוא האחד ושמו אחד. הוא המדע והוא היודע. הוא השכל המושכל והמשכיל. הוא הדבר הזה שמרחף מעל כולנו ומוביל אותנו לגלות את כבודו בעולם התחתון שכולו עשייה. ואנחנו שנבראנו בצלמו ובדמותו אנחנו פועלים בשם כוח העבודה. אנחנו נופלים ואז לומדים לקום. וכך, הולכים בדרך שאותה הוא תכנן לנו ובכלים שהוא סיפק לנו בצלמו ודמותו כדי להגיע אל היעד הנכסף שכולו אושר ואלוקות – הגאולה.

קטגוריה: יהדות

תגיות: שי דיבו כהן