ברית מילה - הזכות לגאולה

דבר אחד הובטח לעם ישראל בתקופה זו של שיא הגלות, ממש לפני התגלות הגאולה – שכולם ימשיכו לשמור על מצוות ברית המילה. לכאורה בתפיסה "שכלית" זו אמורה להיות המצווה הראשונה שאדם שאינו שומר תורה ומצוות עדיין יוותר עליה. לחתוך חלק מהגוף ממקום כל כך עדין, ועוד לתינוק שרק נולד? בראיה "שכלית" יבשה אין שום הגיון שאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ימשיכו לקיים את המצווה הזו. אבל – הובטח לנו שאת המצווה הזו כולם ימשיכו לקיים אפילו כשנשוב לארצנו ועם ישראל יהיה במצב חשוך מאוד ורוב היהודים יהיה רחוק מהתורה ומיראת שמים – והקב"ה לא נשאר חייב, הוא מקיים כל מה שהבטיח.

הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו שבתמורה לקיום מצוות ברית מילה עם ישראל יזכה לשוב לארצו. הדברים מובאים בספר בראשית, פרק יז:

"ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען לאחוזת עולם, והייתי להם לאלוהים. ויאמר אלוהים אל אברהם: ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך לדורותם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך, המול לכם כל זכר. ונמלתם את בשר ערלתכם"

 

במה הדברים אמורים?

איך זה יכול להיות שבדורנו, תקופה שבה המון יהודים יוצאים בגלוי כנגד התורה הקדושה והלכותיה, תקופה שפריקת עול וחטאים נחשבים בעיני רבים כביטוי לחופש וחירות, דווקא בדור הזה ששבוי בשיא החושך של הגלות הנוראית כולם ממשיכים לקיים את מצוות ברית מילה בלי שם הסבר הגיוני ושכלי שבגינו ממשיכים לקיים אותה?

אפשר למצוא כיוון והסבר לדברים במה שמביא הזוהר הקדוש:

"ר' חייא אומר בזכות שישראל נימולים – נכנעים אויביהם תחתיהם ויורשים את נחלתם. בוא וראה מה כתוב: 'יראה כל זכורך', שפירושו הזכרים הנימולים. וכתוב אחר כך: "כי אוריש גויים מפניך והרחבתי את גבולך". שבזכות המילה, הקב"ה שיש בו דין ורחמים, עוקר דיירים ממקומם, שהם האויבים, ומושיב דיירים למקומם, שהם ישראל" (זוהר ח"ב קכד).

למעשה ניתן להבין מהדברים נקודה חשובה וקריטית לגבי המהות היהודית, זו שקיימת אצל כל יהודי, גם כשהיא מכוסה בקליפות ובהסתרה גדולה וגסה. על הדבר החשוב לנו ביותר קשה לנו לוותר – על הבית. על הבית שלנו נשמור מכל משמר וכדי להגן עליו מכל רעה אפשרית נסכים לעשות גם דברים שאינם עולים בקו אחד עם התפיסה השכלית ודרך החשיבה על פי ההיגיון. כשמדובר בבית של האדם הוא לא לוקח סיכונים, הוא עושה מה שצריך גם כשהוא לא מבין את הטעם בדבר, והכל כדי לשמור מכל משמר על ביתו.

ארץ ישראל היא הבית שלנו ועם ישראל הם אחים שלנו, כולנו שותפים במטרה החשובה מכל – שמירה על הבית. יש לנו מחלוקות רבות על דרך הניהול של הבית, גם בתוך הזרמים השונים של שומרי התורה והמצוות ביהדות, אבל על דבר אחד כולנו מסכימים – חייבים לשמור ולהגן על הבית.

 

ברית מילה רוחנית

ההתייחסות לשמירת הבית באה לידי ביטוי בפן הגשמי והארצי שלה, ולכן מצוות ברית מילה היא ברית שחקוקה בבשר, היא טבועה בתוך הגשמיות הארצית, בגוף. אבל ברית מילה היא גם עניין רוחני בעל עוצמות אדירות, כאלו שיש בכוחם להפוך את הקערה על פיה ולגרום לכל יהודי לשנות את חייו ולעשות תשובה אמיתית ושלמה.

הסרת הערלה ברוחניות היא החזרה לתמימות. רואים זאת גם בכתובים כאשר הציווי של הקב"ה לאברהם על מצוות ברית מילה התלווה ב – "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז א). המשמעות של המילה "תמימות" בתורה היא – שלמות, ללא חיסרון, מום או פגם. אך לא בזה מסתיימת המשמעות של התמימות, ישנה גם מעלה שמבטאת את השלמות וחיסרון הפגם בחיבור למקום עליון יותר ואינסופי – שנת עיבור, שיש בה 13 חודשים, נקראת שנה תמימה (בהר כה ל. ערכין לא, א במשנה), לעומת שנה רגילה בעלת 12 חודשים שלא נקראת תמימה אלא שלמה (טור אורח-חיים ריש סימן תכח). משמע – בתמימות ישנה השלמות וחיסרון הפגם, אך גם יש בה תוספת ועליה אל מקום גבוה יותר – החיבור לאינסוף, כפי שמצוי בקיום מצוות ברית מילה שמצד אחד מוסר הפגם והחיסרון, ומצד שני נוסף החיבור אל הקב"ה בברית והבטחה אלוקית.

ניתן לראות בבירור את השלבים שמובילים את החברה בישראל אל מקום התמימות. בעבר המשיכה הטבעית של האנשים הייתה לפאר וחיי זוהר, אנשים העדיפו דירה בפנטהאוס יוקרתי במרכז תל אביב, וכיום ניתן לראות בבירור שהנטייה הזו משתנה – כולם מחפשים את הפשטות. בית עם גינה במושב נחשב אטרקטיבי הרבה יותר מחיים עירוניים ומהירים, הקצב הואט ומתחיל להתגלות החיבור הפנימי אל הפשטות והתמימות.

כוחה של התמימות הוא עצום, הרי שהתמים הולך בדרך הישר גם כשהיא לא מובנת לו בהשגה שכלית. על כך מבאר רש"י בספר דברים יח יג - "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך, קבל בתמימות", משמע – לחיות את החיים על פי דרך ההלכה היהודית ולשמור את התורה ומצוותיה. כדי להגיע למצב גאולתי מעין זה, על האדם קודם כל להיות בביטול, להפסיק לחפש את ההשגה השכלית ואת הטעם האנושי במעשיו, אז הוא יקבל על עצמו עול מלכות שמים ויפעל את מעשיו על פי הרצון האלוקי, זה שמוכיח את עצמו כדרך אחת ויחידה, אמת לאמיתה שבסופה נמצא האושר השלם.

 

מתי מורגש כוחה של הברית

כוחה של הברית מורגש תמיד, אך הדגש החזק שיש למורגשות שלה בא לידי ביטוי דווקא כשנכנסים לארץ אחרי מסע ארוך במדבר. בכתובים זה מובא בספר יהושע ה, ב – "בעת ההיא אמר ה' אל יהושע: עשה לך חרבות צורים, ושוב מול את בני ישראל שנית. ויעש לו יהושע חרבות צורים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות".

לאחר שעם ישראל יצא מהעבדות בארץ מצרים, לאחר שהוא הלך במדבר ארבעים שנה, בדיוק כשהוא עומד להיכנס לארץ המובטחת, אז הקב"ה מצווה את יהושע בן נון למול את כל בני ישראל. שוב ניתן לראות את הקשר הישיר וההדוק שבין השייכות של עם ישראל בזכות על הארץ הקדושה עם ברית המילה. אך יש פה משהו גדול ועוצמתי אפילו יותר:

הכניסה אל הארץ מבטאת גם את הכניסה אל החומריות והגשמיות של העולם, אך הכניסה לארץ ישראל מבטאת את הכניסה המקודשת אל החומר! ולא את הכניסה אל השעבוד שיכול להיות בו. הרי שהשעבוד הוא העבדות בארץ מצריים, ארץ שכולה מיצרים והגבלות, ולאחר שעם ישראל יוצא ממנה הוא צריך ללכת במדבר, ואז לפני הכניסה לארץ המקודשת שוב הוא מצווה במילה.

הביטוי של דברים אלו כיום הוא הבריחה של יהודים רבים מהחיים החומריים והחיפוש אחרי הפשטות, זו היציאה ממצריים. אך החיים בפשטות, כשהם ללא שמירה של תורה ומצוות, הם מעין הליכה במדבר, ניקיון מכל מה שדבק בנו כשהיינו משועבדים לחומריות והגשמיות של העולם. ואז, לפני הכניסה לארץ המקודשת, נדרש היהודי בברית מילה! בקיום ההתחייבות שלו בברית עם הקב"ה – בקבלת עול תורה ומצוות, אז יכול לקחת את הרצון הפנימי בפשטות אל שייכותו המקודשת בתמימות, כפי שזו באה לידי ביטוי בקיום מצוות ברית מילה. כיום אפילו הבנות לא מוותרות על מה שנקרא בריתה, או בשם של המנהג מהכתובים – זבד הבת. כולם רוצים לממש את הקשר המחייב שלהם עם בורא עולם, וכל אחד נמצא בשלב שונה בדרך למימוש קשר ייחודי זה.

 

דור אחרון לגלות וראשון לגאולה

הנביא זכריה מספר בנבואתו על התקופה שבה אנו נמצאים, עקבתא דמשיחא, התקופה שבה מורגשים העקבים של מלך המשיח. בתיאורו של הנביא הדור יעזוב את התורה ואת קיום המצוות, יתרחק מההכרה בחיבור הנצחי שיש לו עם הקב"ה, אך למרות כל אלו – ימשיך לקיים את מצוות ברית מילה, ובגינה יקבל את הזכות להיכנס לארץ ישראל – לבוא לגילוי הגאולה.

"גם את, בדם בריתך – שלחתי אסיריך מבור אין מים בו" (זכריה ט, יא).

הרמב"ן מפרש על הפסוק – "רמז בכאן על עקבות משיח שיהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות, כדכתיב "מבור אין מים בו" ו – "אין מים אלא תורה", ולא יישאר בידם רק זכות מצוות מילה".

את קיום הדברים הלכה למעשה בימינו ניתן לראות בבירור ובהשגה שכלית עובדתית, אך איך יכול להיות שכבר לפני אלף ושש מאות שנים הדברים היו כתובים באגדת בראשית – "אף על פי שאין לישראל מעשים טובים, הקב"ה גואלם בזכות המילה" ?

יש לדבר רק תשובה אחת חד משמעית – תורת משה אמת, "הכל צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נדון, והכל לפי רב המעשה" (אבות ג, טו).

קטגוריה: , , , ,

תגיות: , , ,