"ויקחו לי תרומה"
"ויקחו לי תרומה" (כה, ב), ורש"י מבאר את פשוטו של מקרא – "לי - לשמי"
על דברי רש"י שהתרומה צריכה להיות "לשמי", לשמו של הקב"ה – יש להקשות: הרי הלכה מפורשת היא שניתן לגבות את תרומת מחצית השקל השנתית בעל כרחו של התורם, ואף לקחת עבורה משכון ("ממשכנין על השקלים"), והרי מי שנוטלים ממנו את תרומתו בעל כרחו, בוודאי שאינו נותן זאת לשמו של הקב"ה?
ויש לבאר:
לשון הכתוב היא "ויקחו לי תרומה" (ולא "ויתנו לי תרומה"), כלומר שהכתוב אינו מתייחס לעצם נתינת התרומה, אלא ללקיחת התרומה מידי התורם על ידי גזברי ההקדש.
והוא הדין ביחס לדברי רש"י "לי – לשמי", שתנאי זה (שהתרומה צריכה להיות "לשמי") חל רק על לקיחת התרומה על ידי הגזברים, ולא על נתינת התרומה, שהיא אכן אינה צריכה להיות דוקא מתוך כוונה "לשמי".
ויש לבאר את הסיבה להבדל זה – על פי בנימיות העניינים:
עבודת הבורא מתחלקת לשני קווים כלליים: "סור מרע" – התרחקות מדברים שליליים, ו- "עשה טוב" – עשיית פעולות חיוביות.
אחד ההבדלים בין שני קווים אלו, עלו פי המבואר בתורת החסידות:
בכל הנוגע ל – "סור מרע" – אין חשיבות רבה לכוונה העומדת מאחורי הדברים, על האדם להתרחק מן הרע, יהיה המניע לכך אשר יהיה. כשמדובר ב – "עשה טוב", לעומת זאת, אין די במעשים הטובים כשלעצמם, אלא צריכה להתלוות אליהם כוונה ראויה לשם שמים.
ומכאן נובע ההבדל ההלכתי בענייננו:
הפרשת התרומה ונתינה על ידי האדם מקבילה ל"סור מרע" – האדם מסיר מעל התרומה את בעלותו האישית, כדי שבעלות זו לא תמנע את העברתה לרשות ההקדש. ומאחר שפעולה זו היא בבחינת "סור מרע" בלבד – אין צורך בכוונה מיוחדת לשם כך.
לעומת זאת, לקיחת התרומה על ידי הגזבר היא בבחינת "עשה טוב" – התרומה עוברת בפועל לרשות ההקדש והקדושה חלה עליה. ולכן צריכה לקיחת התרומה להיות "לשמי", שכן העבודה שבבחינת "עשה טוב" צריכה להיות מתוך כוונה לשם שמים.
ויש להוסיף, שבהלכה זו – שלקיחת התרומה צריכה להיות "לשמי" – מרמז הכתוב גם ביחס למצות צדקה בכלל, שקבלת הצדקה על ידי העני צריכה להיות לשם שמים.
ביאור הדברים:
ידוע, שכספי הצדקה שהעשירים נותנים לעניים – שייכים בעצם לעניים מלכתחילה, אלא שהקב"ה ברא את העולם כך שהעניים יצטרכו לקבל את פרנסתם באמצעות העשירים, כדי לאפשר את קיומם של צדקה וחסד בעולם.
ולפי זה נמצא, שבכך שהעני מקבל את הצדקה מהעשיר, הוא מסייע במילוי כוונתו של הקב"ה שיתקיימו בעולם צדקה וחסד.
זהו, איפוא, הרמז בדברי הכתוב "ויקחו לי תרומה", "לי – לשמי": גם העני, הלוקח את הצדקה מהעשיר – עליו לעשות זאת לשם שמים, כדי למלא בכך את כוונתו של הקב"ה שיהיו צדקה וחסד בעולם.
מתוך שיחותיו של הרבי מליובאוויטש: לקוטי שיחות חט"ז ע' 288 ואילך, ח"ג ע' 908 ואילך.
קטגוריה: אקטואליה, חסידות, יהדות, פרשת השבוע
תגיות: הרבי מחבד, חב"ד, חב"ד פרשת תרומה, פרשת השבוע, פרשת תרומה, תרומה