שם הפרשה מרמז על מהותה
בהשקפה ראשונה נדמה ששמה של פרשתנו - "תזריע" - עומד בניגוד לתוכנה של הפרשה: פירוש המילה "תזריע" הוא יצירת חיים חדשים, ואילו הפרשה עצמה עוסקת, רובה ככולה, בדיני מצורע, שעליו אמרו חז"ל - "צורע חשוב כמת".
ההסבר לכך:
ידועים דברי הרמב"ם: שהצרעת "אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע, שהמספר בלשון הרע.. משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע".
ומכאן, שהצרעת אינה באה על האדם כעונש בלבד, אלא יש לה תפקיד חיובי - לתקן את האדם ולהרגילו להימנע מ"שיחת הרשעים" ומדיבור לשון הרע, כך שלאחר שייטהר מצרעתו יוכל לפתוח בחיים חדשים - חיים של הליכה בדרך הישר, נקיים מטומאת לשון הרע ו"שיחת הרשעים". ולכן נקראת הפרשה העוסקת בדיני המצורע בשם "תזריע" - שכן מטרתה של הצרעת היא אכן כדי לזרוע וליצור חיים חדשים, בריאים ומתוקנים.
(משיחותיו של הרבי מליובאוויטש - ליקוטי שיחות חכ"ב עמוד 70)
"דבר אל בני ישראל לאמור אישה כי תזריע וילדה זכר" (יב, ב)
"אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית - כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף" (רש"י)
ישנו מאמר דומה - אף הוא של רבי שמלאי - המתייחס לסדר הזכרת תהילותיו של הקב"ה במזמור "הללו את ה' מן השמים" (תהלים קמח), שגם שם מוזכר האדם לאחר בעלי החיים: "כשם שקילוסו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף - כך ברייתו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף".
אלא שקיים הבדל בולט בין המאמרים: במאמר שלפנינו מוזכרת תחילה "יצירתו של אדם", ורק לאחר מכן - "תורתו" - בהתאם לסדרם הטבעי של הדברים, ואילו במאמר השני מוזכר תחילה "קילוסו, ורק לאחר מכן "ברייתו" - בניגוד, לכאורה, לסדר ההגיוני.
כדי לבאר את הסיבה להבדל זה, יש להקדים ולהסביר את משמעות בריאתו של האדם בסוף תהליך הבריאה, לאחר שאר בעלי החיים: אחת הסיבות לכך שהאדם נברא לאחר שאר בעלי החיים היא כדי להדגיש בכך את נחיתותו כלפיהם, כדברי המדרש (מדרש רבה תחילת פרשתנו, ובדומה לכך - סנהדרין לח,א), שאם האדם מתנהג שלא כראוי "אומרים לו: יתוש קדמך, שלשול קדמך". וכמבואר בתניא (פכ"ט) שנחיתותו של האדם כלפי יתר בעלי החיים היא בכך שיש ביכולתו לעבור על רצונו של הקב"ה, בניגוד לשאר בעלי החיים שאין להם אפשרות לעבור על רצון בוראם.
יחד עם זאת, בתוככי נחיתות זו עצמה מסתתרת מעלה גדולה: דוקא משום שהאדם מסוגל לרדת לשאול תחתית ולעבור על רצונו של הקב"ה - הרי כשהוא אינו עושה זאת, אלא מתגבר בעמל רב על יצרו וממלא את תפקידו בעולמו, נחשב לו הדבר למעלה גדולה ונפלאה, שאין דוגמתה בשאר בעלי החיים. במצבו הראשוני והטבעי, איפוא, האדם הוא נחות משאר בעלי החיים, שכן הוא היחיד המסוגל לעבור על רצונו של הקב"ה, אך טמונה בו היכולת לעמול ולהתגבר על נחיתות זו, ולהגיע בסופו של דבר למצב שבו הוא נעלה לאין ערוך על שאר הבריאה.
משני צדדים אלה שבאדם נובע ההבדל בין שני מאמריו של רבי שמלאי:
המאמר הראשון נועד להסביר את הסיבה לכך שההלכות הנוגעות לטומאת וטהרת אדם נאמרו בתורה לאחר ההלכות העוסקות בהבחנה בין בעלי חיים טמאים לטהורים ("תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף"). ועל כך מסביר רבי שמלאי, שהדבר נובע מנחיתותו של האדם (המתבטאת, כאמור, בכך שיצירתו היתה "אחר כל בהמה חיה ועוף"):
תפקידן של ההלכות שבתורה הוא להבדיל ולהפריד את הטהור מן הטמא, ובכך לברר ולזכך אותו ולהעלותו לדרגת קדושה נעלית יותר. ומאחר שגוף האדם הוא נחות לגבי בעלי החיים - מובן שמלאכת הבירור והזיכוך שלו היא קשה יותר, ולכן היא מופיעה בכתוב בשלב מאוחר יותר, בהתאם לסדר "מן הקל אל הכבד". ולכן נזכרת במאמר זה תחילה "יצירתו של אדם", ורק לאחר מכן "תורתו" - שכן הנחיתות היא מצבו הטבעי והראשוני של האדם ("יצירתו") ורק לאחר מכן מופיעה מלאכת הזיכוך וההעלאה שלו לדרגה נעלית יותר ("תורתו").
המאמר השני, לעומת זאת, עוסק במעלתו של האדם לגבי בעלי החיים - מעלה הבאה כתוצאה ממלאכת הבירור והזיכוך של האדם, והמתבטאת בכך שהתהילה שהאדם מהלל את הקב"ה ("קילוסו") היא המופיעה אחרונה בכתוב (שכן באופן טבעי נאמרות תחילה התהילות הפשוטות יותר, ולאחר מכן - החשובות יותר).
ועל כך מוסיף רבי שמלאי, שמעלה זו שבאדם מתבטאת גם בסדר בריאתו ("ברייתו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף") - כלומר שבריאתו של האדם לבסוף אינה משקפת רק את נחיתותו כלפי שאר בעלי החיים (כמוסבר במאמר הראשון), אלא גם את המעלה הגדולה שבכוחו להגיע אליה באמצעות התעלות והזדככות. ולכן נזכר במאמר זה תחילה "קילוסו", ורק לאחר מכן נזכרת "ברייתו" - שכן הכוונה ב"ברייתו" אינה למצבו הטבעי והראשוני של האדם עם בריאתו, אלא לדרגה שהוא משיג לאחר תקופה ארוכה של הזדככות והתעלות, המתבטאת בכך שהוא משבח ומהלל את הקב"ה.
(משיחותיו של הרבי מליובאוויטש - ליקוטי שיחות ח"ז עמוד 74)
קטגוריה: אקטואליה, חסידות, יהדות, פרשת השבוע
תגיות: הרבי מחבד, הרבי מליובאוויטש, חב"ד, חבד מצורע, מצורע, פרשת השבוע, פרשת השבוע מצורע, שי דיבו כהן
תגובה אחת על “נקודה חסידית על פרשת השבוע - פרשת תזריע”
מעולה! תודה על הדברים הקדושים של הרבי...