אם בחוקותי תלכו (כו,ג')
יש לשאול: מדוע מתייחס הכתוב למצוות בכינוי "חוקים" ("בחוקותי") בלבד - והרי ידוע שהמצוות מתחלקות לשלושה סוגים שונים: "עדות", "חוקים", ו"משפטים"?
ויש לומר, שבכך מלמדנו הכתוב שקיומן של כל המצוות צריך להיות דומה לקיומם של ה"חוקים":
כשם שקיומם של ה"חוקים", המצוות שאינן ניתנות להבנה שכלית, הוא מתוך קבלת עול מלכות שמים בלבד (פרש"י אחרי יח) - כך עלינו לקיים את כל המצוות, גם ה"עדות" וה"משפטים", רק מתוך קבלת עול וציות לרצון הבורא, ולא משום שההיגיון מחייב את קיומן.
לפי זה יובן גם המשך הכתוב - "אם בחוקותי תלכו":
אדם עלול לחשוב, שקיום המצוות מתוך ציות וקבלת עול בלבד הוא בהכרח חסר חיות ונטול רגש, ולא ניתן להגיע באמצעותו להתעלות ולהתקדמות רוחנית ("הליכה"), ולכן מדגיש הכתוב "אם בחוקותי-תלכו": אמנם קיום המצוות צריך להיות מתוך קבלת עול ("בחוקותי") - אבל קבלת עול זו צריכה לכלול התמסרות פנימית והזדהות רגשית, כעבד נאמן המתענג מכך שהוא גורם עונג לאדוניו, וכך יש בכוחה להביא את האדם לידי התעלות רוחנית עד בלי גבול ("תלכו").
אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו (כו, ג')
"שתהיו עמלים בתורה" (רש"י כו, ג')
יש לבאר את הסיבה להדגשת חשיבות העמל בתורה דוקא כאן:
מצינו (תוספות ברכות יח) שספר ויקרא הוא "החמור שבספרים" - הקשה ביותר ללימוד ולהבנה מבין חמשת חומשי התורה: ומכאן שלימודו דורש עמל ויגיעה מיוחדת. ולכן מדגיש הכתוב דוקא בפרשתנו - החותמת ספר זה - את חשיבותו של העמל בתורה.
"אם בחוקותי תלכו - יכול זה קיום המצוות? כשהוא אומר 'ואת מצוותי תשמרו' - הרי קיום המצוות אמור: הא מה אני מקיים 'אם בחוקותי תלכו' - שתהיו עמלים בתורה. ואת מצוותי תשמרו - הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים" (רש"י כו, ג')
דברי רש"י דורשים ביאור:
א. אמנם רש"י מוכיח בדבריו שלא ניתן לומר שהמלים "אם בחוקותי תלכו" מתייחסות לקיום המצוות, ומכאן שהכוונה במלים אלא היא ללימוד תורה, אבל מניין ההכרח שהכוונה היא דוקא ללימוד מתוך עמל ("שתהיו עמלים בתורה")?
ב. דברי רש"י בדיבור השני ("ואת מצוותי תשמרו - הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים") סותרים, לכאורה, את דבריו בדיבור הראשון, שהמלים "ואת מצוותי תשמרו" מתייחסים לקיום המצוות עצמן (ולא ללימוד תורה על מנת לקיים אותן)!
והביאור בזה:
רש"י אינו יכול לפרש שהכוונה במלים "אם בחוקותי תלכו" היא ללימוד התורה כשלעצמו - שהרי לימוד התורה הוא עצמו מצוה מתרי"ג המצוות, והוא נכלל איפוא במלים "ואת מצוותי תשמרו" מן ההכרח, איפוא, שהכוונה לסוג של לימוד שמעבר ללימוד רגיל - לימוד עיוני הדורש עמל ומאמץ ("עמלים בתורה").
אלא שהבנה זו מעוררת שאלה חדשה: אם המצוה הבסיסית של לימוד תורה נכללת במלים "ואת מצוותי תשמרו", ואילו המלים "אם בחוקותי תלכו" באות להוסיף על כך את הלימוד העיוני והמייגע - היה על הכתוב להקדים את המלים "את מצוותי תשמרו" העוסקות במצוה הבסיסית, ורק לאחר מכן לעבור לשלב המתקדם יותר - "אם בחוקותי תלכו"?
כתירוץ על קושי זה באים דברי רש"י "ואת מצוותי תשמרו - הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים": כוונת רש"י בדבריו אלה אינה לפרש את המלים "ואת מצוותי תשמרו" - שהרי מובן מאליו שמלים אלה מתייחסות, כמשמען, לקיום המצוות (כדברי רש"י לעיל "ואת מצוותי תשמרו - הרי קיום המצוות אמור").
הכוונה היא רק להסביר את הסיבה למיקומן של מלים אלה בכתוב (אחרי המלים "אם בחוקותי תלכו", ולא קודם לכן), ועל כך מפרש רש"י, שסדר הדברים בא ללמדנו שהעמל בתורה ("אם בחוקותי תלכו") צריך להיות במטרה להביא לקיום המצוות ("ואת מצוותי תשמרו").
(מתוך דברי הרבי מליובאוויטש בתורת מנחם חט"ז ע' 288, תורת מנחם חל"ג ע' 439, ובלקוטי שיחות חי"ז ע' 313 ואילך)
קטגוריה: חסידות, יהדות, פרשת השבוע
תגיות: הרבי מחבד, הרבי מליובאוויטש, חב:ד ויקרא, חב"ד, חסידות, פרשת בחוקותי, פרשת השבוע, שי דיבו כהן