ללכת אל שורשי השבר

עמדה שבועית

מאת: מנחם ברוד
מדורים נוספים

כשנוצר סדק קטן בסכר חייבים לטפל בו במלוא הרצינות, אף שעדיין הסכר עומד על תילו והכול נראֶה פסטורלי ושליו

הוויכוח הציבורי על ועדת החקירה שאמורה לבדוק את הכשלים שהובילו לטבח שמחת תורה מתמקד בזהותה של אותה ועדה ובשאלה מי ימנה אותה. אבל חשוב לא פחות לקבוע את המנדט שיינתן לה, והאם הבדיקה תצטמצם למתקפת הטרור עצמה, או שתלך אחורה לשורשים שהצמיחו את האסון הזה.

המורשת היהודית מייחסת חשיבות עצומה לשורשים ולמקור השבר, כי שם נזרעים הזרעים שמובילים אחר-כך להתפרצות הרוע. זו למעשה הסיבה שאנו צמים בעשרה בטבת, יום המציין את תחילת המצור שהטילו הבבלים על ירושלים, בשלהי ימי הבית הראשון.

ראשית ההידרדרות

ביום הזה עדיין לא קרה דבר בירושלים ובבית המקדש. העיר הוסיפה לעמוד עוד זמן רב, עד הבקעת החומה בשבעה-עשר בתמוז וחורבן הבית בתשעה באב בשנה הבאה או בשנה שאחריה (לפי הדעות השונות) - יותר משנה וחצי או שנתיים וחצי אחרי תחילת המצור. ובכל-זאת עשרה בטבת הוא צום חמור, מפני שביום הזה החל התהליך שהוביל בסופו של דבר לחורבן.

יש חומרה יתרה בנקודת ההתחלה. עשרה בטבת מלמד אותנו את החשיבות שיש לייחס לראשיתם של תהליכים. כשנוצר סדק קטן בסכר חייבים לטפל בו במלוא הרצינות, אף שעדיין הסכר עומד על תילו והכול נראֶה פסטורלי ושליו. כי הסדק הקטן הזה, אם לא ייסתם במהרה, עלול להתרחב ולגרום לפריצת הסכר כולו.

חז"ל מלמדים אותנו שזו דרכו של יצר הרע לדרדר את האדם לשאול תחתית. אין הוא בא אל יהודי ירא שמיים בהצעה ישירה להתכחש לאלוקי ישראל, כי ברור לו שיידחה על הסף. הוא מתחיל לפתותו לדברים קטנים ולכאורה לא-חשובים: "כך אומנותו של יצר הרע – היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". נמצא שאותם דברים קטנים הם המקור לתהליך שעלול להידרדר עד כדי עבודה זרה!

כל מי שעוסק בתחום החינוך יודע עד כמה חשוב לזהות תהליכים מייד בראשיתם, כי אחר-כך עלול להיות מאוחר מדיי. הורים ומורים צריכים לזהות את הסימנים הראשונים לטלטלה העוברת על הילד או הילדה. אלה יכולים להיות דברים קלים: דחייה חברתית, העלבה על-ידי מורה, תחושת כישלון. אבל אם הפצע שנפער לא יטופל, הוא עלול להתרחב למשבר כללי.

לסכל איום בראשיתו

בתודעה הציבורית אין הכרה מספקת בנחיצות הטיפול בתהליכים הרסניים בראשיתם. שנים זלזלו אצלנו בהסתה המתחוללת בתוך מערכת החינוך של ערביי יהודה ושומרון. העלימו עין מההתחמשות של ארגוני הטרור הצפון ובדרום. שתקו לנוכח בריתות עם ציר הרשע. כל עוד המצב על פני השטח נראה שקט – העדיפו להימנע מפעולה.

אבל היה ברור כי ההתפרצות בוא תבוא, ואז תגבה מחיר כבד פי כמה וכמה. אלא שהשתלטה עלינו גישה של 'עכשוויזם'; לאמור: עכשיו שקט, אז למה ליזום פעולות שעלולות לגבות מחיר? זאת יש לחקור ולהסיק את המסקנות הנכונות. מוטב לסכל איום בראשיתו, מלהניח לו להתעצם ולהתפתח, תוך השארת היוזמה בידי האויב, בתנאים הנוחים לו. זה הלקח שעלינו ללמוד, וה' יהיה בעזרנו.

קטגוריה: אקטואליה, חדשות, יהדות