יוסף מתגלה לאחיו
הרמב"ן כתב שרצונו של יוסף היה שבנימין יישאר במצרים, כדי שיעקב אביו ייאלץ להגיע לשם לפדות אותו, ובכך יוכל לגלות את בנו יוסף. הוא עצמו לא היה יכול לבשר ליעקב שהוא חי ונמצא במצרים, משום שהאחים השביעו בחרם לכל מי שיגלה את הסוד שמכרו אותו, וגם יוסף ידע מאותו חרם משום שהיה שם (ומטעם זה גם לא היה יכול לשלוח שליח או לכתוב אגרת לאביו שהוא חי ונמצא במצרים, שכן היה עליו איסור בחרם להתגלות). יוסף הבין שכך עליו לנהוג, לגרום ליעקב אביו לרדת למצרים, וכך יתגלה הסוד הגדול מאליו בלי שיעבור על החרם, וראה בזה רמז בחלום הכוכבים, לפיו יעקב משתחווה לו.
אבל כל תכניתו של יוסף השתנתה כאשר יהודה טען שאם הם יחזרו בלי בנימין, מיד יעקב אביהם ימות מרוב צער, וזאת לפני שיספיקו לומר לו שבנימין חי ובריא ונמצא במצרים. אז הבין יוסף שבדרך כזאת לא יוכל להתגלות לאביו.
עונשו של אדם על חטאו מחושב ומדוקדק בתכלית הדקדוק. יוסף רצה לכפר לאחיו על עוון המכירה ולכן ציער אותם בשיעור מדויק למה שמגיע להם, כדי שעל ידי כך יתכפר להם עוונם לגמרי. אולם מעט לפני שכלה החשבון, הבין שלא שייך להמשיך. הוא גם כבר לא היה יכול להתאפק ולנצור את רגשותיו, והיה מוכרח להתגלות ולהתוודע לאחיו. אותו קורטוב של צער וסבל שמנע מהם, שהיה בו כדי להשלים את הכפרה על חטאם, נותר להם לחובה לדורות. את יתרת החוב נאלצו ישראל לפרוע בעשרת הרוגי מלכות ובחורבן שני בתי המקדש.
וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי, וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה - היה מקום לחשש שאם יוסף יישאר לבדו עם אחיו, עלולים הם להורגו, אלא שאם היה מתגלה לאחיו ומוכיח אותם בפני כולם הם היו מתביישים, ואמרו חז"ל: "נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים", לכן יוסף לקח את הסיכון שמא יהרגוהו, ובלבד שאחיו לא יתביישו.
במדרש (ב"ר צג, ח) מבואר שיוסף לא התוודע לאחיו בפתע פתאום, כדי שלא יבהלו ויתביישו. כשראה יוסף שהגיע הזמן להתגלות לאחיו, אמר להם: "אתם אמרתם שאחיו של בנימין מת. אני אראה לכם שהוא חי ואף אביא אותו לכאן". יוסף החל לקרוא בקול: "יוסף, יוסף בן יעקב, בוא לכאן בבקשה!", האחים שמעו זאת והחלו מביטים לכל הכיוונים, לראות מהיכן יבוא יוסף. אמר להם יוסף: "להיכן אתם מביטים? הסתכלו אלי - אני הוא יוסף!", יוסף התגלה לאחיו לאט ובהדרגה כדי שלא לביישם.
יום אחד אדם חולה לב זכה בפרס הגדול של מפעל הפיס - חמישים מיליון שקלים. במפעל הפיס התלבטו רבות כדי לבשר לו על כך מבלי לגרום לו להתקף לב מרוב התרגשות. לאחר ייעוץ עם מומחים, הוחלט שיגיע אליו נציג של מפעל הפיס יחד עם קרדיולוג, שאמבולנס יחכה ליד הבניין על כל צרה שלא תבוא, והכי חשוב - לספר בהדרגה.
הגיעו שני המבשרים לביתו של הזוכה. הם נקשו בדלת והוזמנו פנימה. שאל אותם בעל הבית: "מה רצונכם?", פתח הנציג של מפעל הפיס ואמר: "רצינו לשאול, מה היית עושה אם היינו אומרים לך שזכית באלף שקל?", חשב האיש ואמר: "הייתי סוגר את החוב שיש לי במכולת". "ואם היית זוכה בחמשת אלפים שקל, מה היית עושה?", "הייתי מחזיר חלק מהחובות". "ואם היית זוכה במאה אלף שקל?", "הייתי מחזיר חובות ובעודף קונה אוטו". ואם היית זוכה במיליון שקל?", "הו... אז הייתי קונה דירה משלי". "ואם היית זוכה בחמישים מיליון שקל?", "חמישים מיליון...", חשב האיש ולבסוף אמר: "אם הייתי זוכה בחמישים מיליון הייתי נותן חצי לרופא הנחמד הזה שיושב לידי..." - כך הוא אמר והרופא הקרדיולוג מיד "חטף" דום לב, נפל ומת.
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו - נאמר על כך במדרש (ב"ר צג, י): "אבא כהן ברדלא אומר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה וכו'... יוסף קטנן של שבטים היה, ולא היו אחיו יכולים לעמוד בתוכחתו, שנאמר: "וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". לכשיבוא הקב"ה ויוכיח לכל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר (תהלים נ, כא): "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ", על אחת כמה וכמה".
ויש להבין:
א. היכן התוכחה, בסה"כ אמר: "אני יוסף העוד אבי חי"?
ב. מדוע נאמר קודם אוי לנו מיום הדין, ואח"כ יום התוכחה, לכאורה היה צריך להיות הפוך, קודם מוכיחים ואח"כ עושים דין (ועונש)?
ג. מה הכוונה שהקב"ה יוכיח לפי מה שהוא?
ד. מה הראיה מהפסוק שבספר תהלים?
ה. מדוע יוסף שאל אם אביו חי? הרי אמרו לו קודם: "שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ, עוֹדֶנּוּ חָי".
ו. אם שאל, מדוע לא ענו לו?
ז. מדוע נבהלו?
ה'בית הלוי' כתב ליישב עפ"י המעשה של "כבשת הרש": כאשר בא נתן הנביא להוכיח את דוד המלך ע"ה על לקיחת אשת אוריה החיתי, לא אמר לו מיד את אשמתו, אלא סיפר לו תחילה על שני שכנים, האחד עשיר והשני עני. לעשיר היה רכוש רב, הרבה צאן ובקר, ולרש אין כל, רק כבשה אחת קטנה, ממנה מתפרנס. פעם אחת הגיע אורח לביתו של העשיר והוא בקמצנותו חמל על צאנו, לקח את כבשת הרש, שחט אותה והכין סעודה לכבוד האורח. שאל נתן הנביא מה דינו של איש זה?
נזדעזע דוד המלך ופסק: "חי ה' כי בן מוות האיש העושה זאת", אמר לו נתן הנביא: "אתה האיש", מיד אמר דוד: "חטאתי לה'".
הדרך הטובה ביותר להביא את האדם להודות על האמת, להבין את חומרת מעשיו ולחזור בתשובה, היא כשמתארים בפניו כיצד נראים מעשים אלו, כאשר מישהו אחר עושה אותם. אז (בלא שוחד עצמי) ישפוט את עושה המעשים בכל חומרת הדין. כשיוכח שבעצם גם הוא עשה את אותו עוול, יסתמו טענותיו. אבל אם נטיח באדם ביקורת ישירה, תמיד יחפש תירוצים כדי להצדיק את מעשיו.
כאשר שמע יוסף מאחיו כמה צער יגרם לאביהם הזקן אם ייקח את בנימין, מיד אמר להם: "אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי?!" - הנה בעצמכם דברתם זה עתה בדאגה גדולה על העוול שאני עושה עם אביכם בלקיחת בנימין. האשמתם אותי כי אני גורם בזה צער וייסורי נפש עד מוות. מדוע, א"כ, לא חששתם אתם לצערו של אבינו הזקן לפני 22 שנה כאשר מכרתם אותי לעבד, והבאתם אליו את כתונתי מגואלת בדם. אמרתם לו: "זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא וכו'", והוא הכיר ואמר בצער: "כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף", מדוע אז לא חששתם לצערו של אבא?!
על פי זה מובן שבמילים ספורות אלו, אמר להם יוסף תוכחה קשה וחריפה ביותר. הוא גם לא ציפה לתשובה, משום שהעמיד אותם "במבוי סתום", בלא אפשרות להשיב. הצלחת תוכחתו של יוסף היתה בכך שגרם להם שהם יפסקו בעצמם את דינם, וכך גם הבינו את חומרת המעשה.
לפי זה מובן גם מה ששאלנו, למה נאמר קודם דין ואח"כ תוכחה - הבעל שם טוב זצ"ל כתב שלעתיד לבוא כל אדם ידון את עצמו בשמים כמעשה נתן הנביא ודוד המלך. כאשר יוכיחו את האדם בבית דין של מעלה, יתנו לו קודם לפסוק את הדין על מעשיו שלו (כאשר חושב שמדובר במישהו אחר), ואח"כ יוכיחו אותו לפי מה שהוא פסק לעצמו. וזו גם הכוונה בפסוק "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ" - התוכחה תהיה לפי מה שהאדם רואה לעצמו.
ומה יכול אדם לעשות כדי להינצל מדינו של עצמו?
התשובה לזה - ללמוד לדון כל אדם לכף זכות, כלומר, לחפש בכל אדם את הטוב שבו, ולנסות להצדיק את מעשיו: אולי טעה, אולי לא ידע, אולי מה שמספרים שעשה אינו מדויק וכן כל כיוצ"ב. אדם שמרבה להיטיב ודן את חברו לכף זכות, גם בסיפור של עצמו ימצא נקודות טובות, ויהפוך את הדין לרחמים, וממילא ישפיע הדבר גם עליו עצמו.
מעשה שאירע בכביש המהיר ת"א-אשדוד, כאשר נהג אוטובוס "אגד" מבחין שמכונית פרטית עוקפת אותו ומאותת לו לעצור. בתחילה התעלם מהאיתותים, אך כאשר הנהג התעקש וניסה לחסום אותו, עצר בצד הדרך. נהג המכונית יצא כאחוז-טירוף ורץ לעבר דלת האוטובוס, דפק עליה בחוזקה, תוך שהוא צועק לנהג שיפתח את הדלת. כאשר הדלת נפתחה, הוא שעט לעבר המושב האחורי, תפס את אחד הנוסעים והשכיב אותו על רצפת האוטובוס...
נו, מה כבר אפשר לומר על מקרה שכזה? כיצד בכלל שייך לדון לכף זכות?
מקרה זה פורסם בכלי התקשורת שהביעו התפעלות ממעשה זה. נהג הרכב הפרטי הינו רופא בכיר במחלקת לב בית החולים 'בלינסון', שהבחין במהלך הנסיעה שאחד מהנוסעים במושב האחורי עושה תנועות משונות, המוכיחות שאדם זה נמצא בעיצומו של התקף לב. הוא עצר את האוטובוס, כמסופר, הגיע למושב האחורי, השכיב את הנוסע על הרצפה, ביצע החייאה מוצלחת וזכה בכך למצווה העצומה של הצלת נפשות. (טובך יביעו)
- רבי אברהם ברוך (אחיו של הגר"ח) ביאר, שכאשר אמר להם יוסף "אני יוסף" - מיד הבינו האחים כי כל הזמן חיו בטעות ודמיון, כי הם חשבו שיוסף אחיהם רשע ורוצה לפגוע בהם רוחנית ויש לו דין רודף, וטוב עשו שמכרו אותו וכו', וכן חשבו כל הזמן שמדברים הם עם נוכרי ערל, ועל יסוד זה בנו ועשו כל החשבונות - ואילו לבסוף התברר שהכל היה דמיון וטעות. וכן לעתיד לבוא, כשיבוא הקב"ה ויוכיח לכל אחד ואחד, על אחת כמה וכמה, כי אז האדם יראה שכל חייו היו מבוססים על דמיונות וטעויות.
כאשר האחים עמדו מול האמת ונוכחו בגודל טעותם, כשראו כיצד החלומות התגשמו לעיניהם, הם הצדיקו את יוסף, והבינו שכל החשבונות שלהם היו מבוססים על טעות, אז הם נבהלו, פחדו והתביישו.

במשך כל הזמן מאז באו בפעם הראשונה אחי יוסף למצרים לשבור בר ויוסף התנכר אליהם, דיבר איתם קשות וחשד אותם כמרגלים, ודאי שאלו איש לאחיו קושיות רבות: מה קורה לנו? מה זה? על מה זה, למה זה? הם חיפשו עצות וחיו בבלבול ובחרדות, עד ששמעו מפי אחיהם שתי מילים: "אֲנִי יוֹסֵף". מיד סרו כל הקושיות, התמיהות וכל הספקות. עכשיו הם הבינו למה יוסף התנכל אליהם ולמה היו בצער. הם הבינו שזה היה תיקון, והם גם הבינו שהם היו גלגל במרכבה של הקב"ה שמנהל את העולם.
שתי מילים פותרות אלף קושיות - עכשיו הכל מובן.

כאשר ישמע העולם, בבוא היום הקרב ובא, שתי מילים: "אני ה'" - כשיבוא המשיח והקב"ה יתגלה לכל העולם כולו, אז יתורצו כל הקושיות, כל התמיהות על הנהגת העולם, על סבלו הרב של העם היהודי, ועל כל הייסורים, הגזרות והצרות הקשות. הכל יהיה נהיר, בהיר ומובן.
(עפ"י החפץ חיים)

נשאלת השאלה כיצד יתכן שאחי יוסף לא הכירוהו ואפילו לא עלה חשד על לבם שמא אותו שליט שמתנכל להם זהו יוסף? הרי היו להם רמזים רבים לכך: יוסף היה דומה מאוד לאביהם יעקב, הוא אומר להם: "אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא", הם רואים שכל הכסף שנתנו לו בעבור התבואה שקנו נמצא באמתחותיהם, כאשר הם רוצים להשיב את הכסף נאמר להם: "אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי". יוסף מזמין אותם לסעודה בביתו (דבר שלא עשה מעולם עם אנשים אחרים שבאו אליו לקנות אוכל), הוא יודע עליהם כל מיני דברים (ולא יתכן שיודע זאת באמצעות ניחוש בגביע)... כיצד א"כ לא ידעו האחים שמי שעומד מולם זהו יוסף אחיהם אותו הם מחפשים?
התשובה לכך היא, שהם לא רצו להאמין שזהו יוסף! שכן, אם המושל הזה שעומד מולם זהו יוסף אחיהם, הרי שנתקיימו חלומותיו שהוא מושל עליהם, ואז גם מסתבר שהם טעו כאשר דנו אותו לחובה. הם מכרו אותו לעבד כדי שלא יוכל להיות מלך, ונמצא שדווקא מעשה זה עצמו היה הסיבה לכך שיוסף הגיע למלוכה. אם הם היו מאמינים שזהו יוסף, אז הם היו צריכים גם להבין שכל המהלך שלהם היה שגוי ושכל החשבונות שעשו היו מבוססים על טעות, אך לאדם קשה מאוד להכיר בטעותו.
יסוד זה יכול גם להסביר כיצד יתכן שאנשים חכמים ונבונים יכולים לכפור במציאות הבורא. מהתבוננות פשוטה בעולם, אנו רואים שהוא מסודר להפליא, עם חוקים מסודרים, עם מיליוני בריות מורכבות, שכל פרט בעולם מורכב מאין ספור של תאים זעירים חיים ושהם עצמם מורכבים מאין ספור של אטומים. סדר מעיד על מתכנן ולא יתכן שכל זה נוצר במקרה. המדען המפורסם סר פרד הויל כתב: "ניתוח רציונאלי של העובדות מלמד כי יישות על (אנחנו קוראים לזה 'אלֹקים'), המנהיגה את העניינים בעולם, שיחקה עם כל חוקי הפיסיקה, הכימיה והביולוגיה; וזה מה שמוציא מכלל אפשרות שהכוחות הפועלים בטבע הם אקראיים. אני לא מאמין שפיסיקאי שיבדוק את הממצאים, לא יוכל שלא להגיע למסקנה הברורה שחוקי הפיסיקה הגרעינית תוכננו באופן מחושב".
א"כ כיצד יתכן שיש בעולם אנשים אתאיסטים שכופרים בבורא ואומרים שהעולם נוצר מאליו?
התשובה היא שהם לא רוצים להאמין - אם העולם לא נוצר מאליו, אז יש לו בורא, ואם כן יש גם מטרה לבריאה. הבורא לא ברא אותנו סתם. הוא גם דורש מאתנו, וא"כ זה אומר שצריכים לשנות את כל ההרגלים ולהתחיל להתנהג כפי רצון הבורא, להתגבר על היצר הרע, לכבוש את התאוות ולשפר את המעשים, וזה לא קל. יותר קל להתכחש למציאות הבורא, לומר "אין", להמציא כל מיני תיאוריות מופרכות כיצד יתכן עולם בלא בורא, מאשר לומר: "אני מאמין", ואז להתחייב.
אל רבי חיים מבריסק זצ"ל הגיע כופר ששנה ופירש ('חוזר בשאלה'), אמר לו: "יש לי כמה קושיות ושאלות על הנהגת הבורא, אולי הרב יוכל לתרץ?", אמר לו הרב: "אם יש לך קושיות, אני מוכן לנסות וליישב אותן, אבל הקושיות שיש לך, אינן באמת קושיות, אלא תירוצים על התנהגותך. קושיות אני יכול לתרץ, אך על תירוצים אין לי מה להשיב!"
רבי יעקב מרדזמין היה אומר: "אם מאמינים בבורא ית' - אין קושיות, ואם אין מאמינים - אין תירוצים".
קבוצה של נערים התווכחו עם חברם שחזר בתשובה, האם יש בורא לעולם. לאחר ויכוח של שעות, כאשר עדיין לא השתכנעו צעק הבחור: "ריבונו של עולם, תוכיח להם שאתה קיים". לפתע כיסו עננים את השמים, החלה סופת ברקים, ברק פגע בענף מהעץ שהיה לידם. העץ עלה בלהבות והעננים התפזרו. הבחורים טענו שאין זו הוכחה, כי בהתאם למפה הסינופטית, אם יש שקע ברומטרי באנטרקטיקה, תיתכן סופת ברקים של ארבע דקות בארץ ישראל באמצע הקיץ.
הבחור צעק: "ריבונו של עולם, תראה להם משהו שאין עליו עוררין". לפתע פתחה האדמה את פיה, היתה רעידת אדמה עצומה, ביניהם נפער חריץ בעומק של עשרות מטרים, ולאחר דקה הכל חזר לקדמותו כפי שהיה. הבחורים אמרו שאכן זו הוכחה טובה, אבל אין זה נחשב, שהרי במדינה דמוקרטית הולכים אחר הרוב, ואתם (אתה ואל ֹקים) רק שניים ואילו אנחנו שלושה...
כאשר יוסף ראה שהאחים מתביישים, חוששים ופוחדים ממנו, רצה לפייס אותם לכן: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ, וַיֹּאמֶר: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה - יוסף אומר: "אני יוסף אחיכם", להראות להם שהוא אוהב אותם, מוחל וסולח להם ואינו מקפיד עליהם.
כתוב בספר 'צרור המור': נאמר במדרש שכאשר אמר יוסף גשו נא אלי, הוא רמז לבנימין להישאר במקומו, כדי שלא ישמע כאשר מדבר איתם על עניין מכירתו, כדי שלא יתביישו מבנימין. יוסף אומר להם שאינם צריכים לחשוש ולפחד ממנו, ושאינו מתכוון לספר ליעקב אביהם את עניין המכירה, ואפילו מבנימין הוא מכסה דבר זה.
יוסף שאל את בנימין בסתר מה אמרו האחים ליעקב אביהם בשעה שנגנב. בנימין סיפר איך הם הביאו כותונת טבולה בדם ואמרו "זאת מצאנו וכו'", אמר לו יוסף: "כן היה, לקחוני אנשים רעים והפשיטו בגדי ממני, והאיש שלקח הבגדים הלך להחביאם במערה, שם אכלו אריה, והכותונת התלכלכה מדם. אח"כ מכרוני והביאוני למצרים".
יוסף רוצה לפייס את אחיו. הוא יודע שהם חוששים שהוא ירצה לנקום בהם ויתאכזר אליהם, וכן עתה שנודע להם שטעו, יתעצבו על שחטאו. לכן הוא אומר להם: וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר - במילים אלו יוסף אומר להם שלא יצטערו על שמכרו אותו, כי יצאה מכך תועלת להחיות עם רב, שבחכמתו צבר ושמר תבואה כדי שיהיה מזון בשנות הבצורת. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה - במילים אלו יוסף רומז להם שלא רק שאינו רוצה לנקום ולהזיק להם, אלה שרוצה הוא לכלכל אותם ולדאוג להם לכל מחסורם.
וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם - יוסף רצה להראות להם שכל מעשה המכירה לא היה במקרה, אלא פועל ההשגחה העליונה, והם היו ככלים ביד ה' ית', שהוא כביכול מכר את יוסף לטובת הכלל, ואילו הם היו משוללי בחירה. ואין להם להתעצב לא על גוף המעשה (שלא היה מתוך בחירה), ולא על מה שצמח מזה, שהיה אך טוב וחסד.
באחת מעיירות פולין חי לו יהודי בשם ר' אפרים. הוא היה עשיר גדול ועצום, היו לו שדות ופרדסים, נכסים רבים ואחוזה ענקית ועשרות משרתים. זוגתו של ר' אפרים העסיקה כובסת בשם אסתר שהיתה אלמנה גלמודה שעסקה לפרנסתה ככובסת בבתי עשירים, אך מעולם לא הספיק לה עיסוק זה כדי מחייתה.
ימים רבים בילתה בביתה, תוך שידיה עסוקות היו במלאכת הכביסה, ולא חדלה מלתנות את צרותיה ובעיותיה לאוזניה הקשובות של אשת הגביר. יום אחד, תוך כדי שיחה, אומרת אסתר לבעלת הבית: "את יודעת, שמעתי שממשלת פולין עורכת הגרלת פיס על סכום עצום", שאלה אותה אשת הגביר: "ומה זה קשור אלי?", השיבה הכובסת: "הכרטיסים נמכרים במשרד מיוחד שנפתח לשם כך בעיר לייפציג, אם זה לא קשה, תבקשי מהאדון שבפעם הבאה שהוא נוסע לשם לרגל עסקיו, אם יועיל בטובו לקנות לי כרטס הגרלה, מי יודע, אולי אזכה ואהפוך למיליונרית".
"אין בעיה, בסדר גמור", השיבה אשת הגביר.
לאחר שבוע נסע הגביר ללייפציג, דבר ראשון נכנס למשרד הממשלתי לקנות כרטיס. הוא שילם חמישה רובלים, קנה את הכרטיס ואח"כ פנה לסידוריו ועסקיו. בדרכו חזרה, בזמן הנסיעה בעגלה, מרוב שעמום הוא לקח את כרטיס ההגרלה והתחיל לקרוא כל מה שכתוב עליו ישר והפוך, את כל ההוראות והתעריפים... אח"כ התחיל לחשב את הגימטריה של המספרים, ואז גילה דבר מדהים: הגימטריה של המספרים היא "בהצלחה". לא היה צריך לחשב יותר מדי כדי להגיע לתוצאה - על הכרטיס היו רשומים, שחור על גבי לבן, המספרים: 2 (ב), 5 (ה), 90 (צ), 30 (ל), 8 (ח), 5 (ה). זה אמנם היה מדהים, אבל הגביר ר' אפרים לא התרגש יותר מדי. כשהגיע הביתה, קרא לאסתר ונתן לה את הכרטיס.
"כמה זה עלה?", שאלה אסתר.
"חמישה רובלים", השיב ר' אפרים.
"חמישה רובלים?!", אסתר כמעט התעלפה, "סכום כזה אני מרוויחה בקושי בשבועיים... כיצד אוכל לעמוד בתשלום של סכום כזה?"
הגביר כבר עמד להציע לה שותפות, אך ברגע האחרון חזר בו. אין זה מכבודו להיות שותף בכרטיס הגרלה עם כובסת ענייה. במקום זה הוא אמר לה: "תשמעי, עכשיו הכרטיס שווה חמישה רובלים, אבל ככל שהולך ומתקרב מועד ההגרלה, כך המחיר עולה. בעוד חודשיים תוכלי למכור את הכרטיס בעשרה רובלים. חמישה תרוויחי לעצמך וחמישה תחזירי לי".
עברו כמה חודשים ואשת הגביר נפלה למשכב. מצבה היה קשה, הרופאים הכי גדולים בווינה בדקו אותה, ואמרו לגביר: "הגברת סובלת ממחלה קשה מאוד שאין לה מזור ומרפא, אין מה לעשות, רק לתת לה משככי כאבים ולהמתין לגרוע מכל".
האשה הלכה ודעכה אל מול עיניו והוא ישב לצידה. לא עניין אותו דבר. כמה ימים אח"כ היא נפטרה. עשו לה הלוויה גדולה. ר' אפרים הגביר קם מהשבעה שבור לרסיסים, חודשיים ישב ביתו מביט בחוסר עניין בכל מה שקורה סביבו, ולא מדבר עם איש.
אחרי חודשיים, המשרת דופק על דלת החדר ונכנס פנימה: "אדוני, סליחה על ההפרעה, אבל מוכרחים לטפל בעסקים. אנשים דופקים על הדלת ומבקשים משכורות".
- "בסדר תשלם להם, שלום".
- "אבל אין מאיפה לשלם!"
- "מה זאת אומרת, אין מאיפה לשלם?!"
המשרת הסביר לגביר שמלבד חובות אין לו כלום. היו לו מחסנים אדירים של עצים בלייפציג ומחיר העץ החל לרדת בצורה דרסטית. אנשיו רצו למכור את הסחורה, הם שלחו לו מדי פעם מברקים דחופים, אך הגביר לא השיב - הוא היה עסוק באבלו והתעלם מכל ענייני העולם. אם הגביר לא עונה, לא עושים כלום. בינתיים המחיר ירד בשמונים אחוזים, ודבר לא נעשה.
באותו הזמן מחיר הדונג החל לעלות. מחסנים של דונג לא היו לגביר, אבל חובות המוצמדים לשער הדונג היו לו הרבה. העץ שהמתין במחסנים הרקיב והיה צריך לפנותו. פינוי עצים רקובים מתוך מחסנים, לפני עידן הטרקטור והסמיטריילר, עלה כסף רב, שכבר לא היה לו.
בלית ברירה ר' אפרים התנער מאבלותו ונכנס לעניינים, אבל אז התברר לו שגם אם ימכור את אחוזתו וכל רכושו, לא יצליח לשלם את כל חובותיו. הגביר העשיר הפך לאלמן עני ואביון חסר-כל, ללא כסף ואפילו ללא קורת גג לראשו. הוא שכר מחסן קטן בקצה העיר ומצא עבודה כעוזר קצב. מהבוקר עד הערב היה חותך את הבשר ואח"כ היה סובב בין בתי הלקוחות, מחלק את הבשר וגובה את התשלום.
יום אחד שלח אותו הקצב לעיר לסדר כמה עניינים. שם ראה שלט גדול המודיע לציבור הרחב כי בהגרלה הממשלתית השנתית זכה הכרטיס שמספריו: 2, 5, 90, 30, 8, 5. היה זה כרטיס ההגרלה של אסתר הכובסת.
"איך שהגלגל מתגלגל", חשב לעצמו אפרים הקצב, "אסתר, הכובסת הענייה, הפכה כעת לגבירה עשירה, בעוד אני, הגביר הגדול, הפכתי לשוליית קצב". פתאום עלה רעיון במוחו: "אני אלמן והיא אלמנה... נשמע מתאים... אך מצד שני, איך יכול גביר להתחתן עם כובסת ענייה?! אבל בעצם כעת המצב התהפך, היא הגבירה ואילו אני פועל פשוט ועני".
כל הלילה חשב, ובבוקר ניגש לשדכן. השדכן הציע לאסתר את ההצעה, והיא שמחה מאוד. הקב"ה שמע את תפילותיה... מי היה מאמין שהיא תתחתן עם גביר. אמנם כרגע הוא לא ממש גביר עשיר, אבל הוא גם לא סתם אדם פשוט, הוא אדם מכובד ונבון.
השידוך נסגר ותקופה קצרה אח"כ הם התחתנו. ר' אפרים לא שאל מיד על הכרטיס. זה לא לעניין. לאחר חודש, בארוחת הבוקר, אזר אומץ ושאל את אסתר: "את זוכרת את כרטיס ההגרלה שקניתי לך פעם בלייפציג?"
"בטח שאני זוכרת!", השיבה אסתר, "זכרתי גם את ההצעה החכמה שהצעת לי למכור את הכרטיס בעשרה רובל, באמת תודה רבה!"
עולמו חשך עליו. פתאום התחיל לחשוב מחדש אם השידוך היה מתאים... עוד באותו היום נסע ר' אפרים לרבי מקוצק, שם פרק את כל המטען שהעיק עליו. לא רק את עניין השידוך, אלא את כל צרותיו שעברו עליו מאז חלתה אשתו ועד עצם היום הזה..."
הרבי הקשיב בהשתתפות ולבסוף שאלו: "ומה עכשיו אתה רוצה? במה יכול אני לעזור לך?"
"אני רוצה להתגרש!", אמר הגביר לשעבר.
אמר לו הרב: "תראה, במהלך תקופה קצרה הקב"ה הפך את כל העולם. שלח אותך, הגביר, לקנות כרטיס הגרלה, דאג שתזכור את המספרים, לקח ממך את אשתך, הוריד את מחיר העץ והעלה את מחיר הדונג, כל העץ שיה לך במחסנים נרקב ולבסוף אילץ אותך למכור את כל רכושך ולהפוך לשוליית קצב שישלח אותך לעיר כדי שתראה את המודעה...
וכל כך למה?
כדי שתתחתן עם אסתר!
סוף סוף התחתנת אִתה, ועכשיו אתה רוצה להתגרש?!
האם אינך רואה את מה שהקב"ה עשה בשביל שתתחתן אתה?!"

קטגוריה: אקטואליה, חדשות, יהדות