כרב שעורך חופות, ומשתתף, מברך ונואם בשאר אירועים משמחים, שרק ירבו. נחשף אני מטבע הדברים לעבודתם של צלמים רבים, בזמן אמת. ושמתי לב, שכרגיל, כמו בהרבה תחומים: גם עולמם של הצלמים בחופות נחלק לשניים: יש צלמים טובים, ויש גם צלמים שאינם כאלה. בפירוש לא.

צלם טוב, הוא צלם שיודע, "לצוד" את הרגעים המרגשים, המרטיטים, והחד פעמיים של החופה. הוא צלם עירני ודרוך, שלא מפספס שום פרט, קטן כגדול. אבל מאידך, ועם כל הקושי האישי, הינו זהיר מאוד שלא להפריע למלאכתו של זולתו. ובמקרה שלנו: מלאכתו ההלכתית המורכבת של הרב עורך החופה והקידושין.

בניגוד לטעות שאולי רווחת. תפקידו של הרב בחופה, בהחלט איננו רק טקסי. חופה וקידושין כהלכה בנויים מעשרות פעולות, שיש לבצען עקב בצד אגודל, שלב אחר שלב. מי שאינו מתבונן בעין בוחנת - אין מצב שישים לב למורכבות הלזו. (אגב, תשאלו את הזוגות שחיתנתי ברוך השם. הם כבר יודעים הכל... ולא. אינני נחתום המעיד על עיסתו. אלא מאי?! זה כל כך פשוט: לא השארנו אבן על אבן שלא שוחחנו עליה הרבה הרבה לפני המעמד עצמו. מניסיוני, זה תרם תרומה מכרעת להצלחת התהליך, ולהפיכת החתן והכלה מבובות נרגשות הפועלות על פי ההוראות הרגעיות המונחתות עליהן. לחלק מהותי חי ונושם כל חלק וכל פיפס).

הצלמים הלא טובים, אינם יודעים את "מקומם" (תרתי משמע). הללו חושבים שהמטרה מקדשת את כל, אבל את כל, האמצעים. ולפעמים מגיעים הדברים למחזות הזויים לחלוטין כמו: הפרעה קולנית לרב, התעקשות חסרת תוחלת על דברים פעוטים, שיחות ותדרוכים לבני הזוג בשעה שהם אמורים להיות מרוכזים ומאזינים במאת האחוזים. דחיפת העדים והפרעה למלאכתם הגורלית, בו בזמן שנוכחותם וצפייתם של העדים בנעשה חובה, שנשמת העניין תלויה בה. ומה לעשות?! קורה שהם מוכרחים לעמוד דווקא בזוית שהרב מורה להם לצפות ממנה על הנעשה.

או קורה, שאלו מביניהם, המלומדים יותר, משמיעים בינות ל'פלאשים' המרצדים שהם מפיקים בצרורות, גם עמדות "הלכתיות" בעניינים הנוגעים במישרין להלכה או למנהג. להשמיע דעה- זו זכותם, ואני בהחלט מכבד אותה, אני מדבר על מקרים שהם לא ממש משמיעים, אלא פשוט תוקעים בקולי קולות לרב ולזוג הנרגש לתוך האוזן, כדי שיפנימו הם וסביבתם שרק הם יודעים! ורק הם מבינים! ("אלפי חופות צילמתי" - אמר אחד מהם בלהט- "ולא ראיתי מעולם שכך וכך וכך". לך תסביר לו כמה שנות לימוד אינטנסיבי מביאים אותך להבין לא רק איך לתפוס את הרגע, אלא איך וכיצד בכלל יוצרים אותו...)

התנהגות גרוטסקית בעליל זו, מלמדת לא רק על בורות הלכתית משוועת, ועל חוסר הבנה מה זו חופה ומה הן קידושין, וכמה כל חלקיק בהליך קריטי. אלא שהיא מלמדת גם ובעיקר על חוסר מקצועיות. נקודה.
כי צלם טוב יודע גם להתמקם. זה כל הסיפור.

ושלא תבינו לא נכון. אני בהחלט בעד הענקת קלוז - אפ נדיב לצלם, ומעולם לא אתערב במלאכתו האחראית. אתן לו את כל הכבוד, ואתחשב בדרישותיו, כשאינן עומדות בסתירה להלכה. ורובן ככולן של הדרישות הן כאלה, לשמחתי.

לכל אחד מאיתנו יש תפקיד חשוב, ועליו למלאותו מהעמדה הנכונה ביותר והנוחה ביותר לביצועה (ויש מספיק מקום לכוווווווולם).
אין לי חלילה דבר נגד המזכרת המבורכת הזו מהחופה. אבל קודם תנו שתהיה חופה!
ולהתראות בשמחות!

בתמונה: כותב השורות עורך חופה וקידושין לג'קי וטל מלוס אנג'לס (והצלם, כמובן, לא הפריע).

קטגוריה: דעות

תגיות: דעות, צלמי חתונות