לכל בני קהלות הקודש שובה ישראל, ברכת שמים על ראשכם תמיד, בכל אשר תפנו תשכילו ותצליחו.

כאשר משה רבנו פנה לבני ישראל שיתרמו לבניית המשכן, פנה אליהם בלשון רכה ובתחנונים. וכמו שכתוב: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (שמות כ"ה). וכתב בעל הטורים, פתח משה ואמר "דבר אל בני ישראל", בלשון פיוס, כמו שכתוב דברו על לב ירושלים. ובשביל שהיה בו חסרון, פייסם.

צריך להבין, מדוע הקב"ה לא ציווה את משה רבינו שיסביר לבני ישראל את גודל ערך מעלת המשכן, וכמובא במדרש תנחומא "אמר רבי אמי, נתאווה הקב"ה, כשם שיש לו דירה למעלה, שיהא לו כך דירה למטה. כיוון שעמדו ישראל, אמר להם הקב"ה, לא יצאתם ממצרים אלא על מנת שתעשו לי משכן ואשרה שכינתי ביניכם, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ואם בני ישראל ידעו את גודל מעלת המשכן, ושכל הקדושה שלהם נובעת מהשראת השכינה במשכן, בוודאי היה יותר קל להם לתרום ולנדב מממונם לבניית המשכן. ויתרה מזאת, הרי בעבודת הקרבנות שבמשכן ובמקדש היו מתכפרים עוונותיהם של בני ישראל, וכפי שאמרו במדרש, "אמר לו הקב"ה למשה, אמור להם שיעשו מזבח העולה, שיהא מכפר על עוונותיהם של בני, שכך התניתי עם אברהם אביהם, שאם יחטאו בניו, על ידי קרבנות אני מכפר להם". מהו מזבח העולה עצי שיטים? מ- מחילה, ז- זכות, ב- ברכה, ח- חיים. העולה, בזכותה אתם מתעלים. שטים, ש- שלום, ט- טובה, י- ישועה,מ- מחילה.

ואם כן, הרי המשכן היה לתועלתם ולטובתם של בני ישראל, ואם היו יודעים דבר זה, בודואי היו נודבים בחפץ לב, ואף על פי שיש חסרון כיס בדבר! ואם כן יש להבין מדוע דיבר משה רבינו עם בני ישראל בקצרה, ואמר להם ויקחו לי תרומה ותו לא, הרי עדיף היה להאריך עמם בדברים על מעלת המשכן, כדי שיתנו בעין יפה וברוח נדיבה.

ועוד יש להבין, הלא בדרך העולם כאשר רוצים לאסוף ולקבץ ממון בעבור מטרה מסוימת, בוחרים אדם שה' חננו בלשון לימודים ובשפה יפה ומליצית, וכך בנועם וחן אמריו יוכל להשפיע על הציבור שיוזילו מממונם. והנה בבניית המשכן שהיו צריכים בשביל הקמתו כמויות גדולות של זהב וכסף ושאר סוגי החומרים, הקב"ה ציווה את משה רבינו שהיה כבד פה וכבד לשון שיאמר לבני ישראל שיתנדבו לבנין המשכן. ולכאורה היה עדיף שאהרון יבקש מבני ישראל על כך, שהרי אהרון היה יודע לדבר על לב בני ישראל בנועם ובשפה רכה, ולכאורה היה יכול להפיק יותר תועלת ממשה, ואם כן צריך להבין מדוע דווקא משה רבינו נבחר להודיע את מצוות ה' על בנין המשכן?

אלא למדנו כאן כלל גדול במצוות הצדקה, שעיקר מצוות הצדקה שתהא בנדבת לב ובשלמות, וכאשר מרבים בדברים כדי להשפיע על נתינת הצדקה, חסר בנדבת ורצון הלב. שהרי האדם לא נתן מנדבת ורצון ליבו, אלא מחמת ששכנעו אותו והרבו עליו דברים, ומחשבת הצדקה לא יצאה מליבו ומרצונו העצמי. לכן ציווה ה' את משה רבינו שיאמר לבני ישראל "ויקחו לי תרומה", ותו לא, ומשה רבינו לא הודיע לבני ישראל על גודל וערך מעלת המצווה לבנות בית דירה לה' בתחתונים, בית שבו יביאו כפרה על חטאיהם. וזאת בכדי, שהתרומה תבוא ישר מלבבות בני ישראל, מהרצון הפנימי והעמוק, תצא ותנבע נדבת הלב. ומשום כך ציווה ה' דווקא את משה רבינו שיודיע לבני ישראל על מצוות בנין המשכן, והגם שהיה משה רבינו כבד פה ולשון, לא נמסר הציווי לאהרון שהיה לו לשון לימודים לדבר עם בני ישראל. משום שהקב"ה רצה שבניו יביאו תרומה לה' מנדבת ליבם, ממה שהם התעוררו בעצמם להביא, ולא שעוררו אותם אחרים לתרום ולהביא.

ומה שנצרך לבנות את בית ה', הוא ליבו של האדם, ההתעוררות והרצון הלב הפנימי, ובזה ה' חושק באתערותיו דליבא, ורחמנא ליבא בעי, והאדם שנותן את ליבו זוכה לכל המעלות שיש, וכמו שאמרו חז"ל באבות, לב טוב עולה על כולן, ובכלל לב טוב כל המעלות והמדות הטובות כולן.

יתן ה' ונזכה לקיים את כל מצוות ה' באהבה ובשמחה ובחשק, ושכל מעשי המצוות יהיו בבחינת נדבת לב, מתוך רצון פנימי ועמוק, שעל ידי זה זוכה האדם לקיים את מצוות ה' בשלימות ובהידור גדול, שהרי הרצון לקיים את המצווה בא מעצמו ומפנימיות האדם, ונזכה שיקויים בנו ומלאה הארץ דעה את ה', במהרה בימנו אמן.

קטגוריה:

תגיות: , ,