פרשת השבוע, פרשת שמיני, מספרת על היום שלאחר שבעת ימי המילואים, הם הימים שבהם משה עבד על הקמת המשכן ולימד את הכהנים את עבודתם בו, ע״פ הציווי האלוקי. היום השמיני הוא היום שעליו נכתב ״כי היום ה׳ נראה אליכם״ וביום זה ירדה השכינה למטה, אל תוך המשכן הגשמי, ונתחדשה בו מציאות עליונה ונפלאה שבחובה טמון סודו של מלך המשיח.

עבודתו של היהודי מתחילה בבחירתו החופשית, לקבל על עצמו עול מלכות שמים, כך בתוך גדרי הטבע והמגבלה הגשמית, הנשמה היהודית, שממשיכה אור עליון ע״י קיום תורה ומצוות, מזככת את הגוף והופכת אותו כלי לקדושה ואלוקות. עבודה זו היא עבודה שנעשית בתוך גדרי הטבע המוגבלים ולכל מצווה מעשית ישנו שכר רוחני, זו עבודה שנעשית מלמטה למעלה ואין בה חידוש של המציאות אם כי דרך לקיום המציאות והכנתה ככלי להתחדשות שעתידה לבוא ממקום עליון, שנמצא מעל גדרי הטבע. שבעת ימי השבוע מייצגים את הקיום של מציאות זו ע״פ תורה ומצוות בקדושה, כאשר היום השביעי -יום שבת- נחשב כיום קדוש לעומת ששת ימי החול, זה היום בו מתקבל השכר על העמל ועבודת ההכנה שאנו עושים במהלך השבוע, כאשר ביום השבת אנו חווים את עונג השבת ומתחברים אל נקודת התענוג, היא הנקודה הגבוהה ביותר בנפש האדם.

אם כן, מה היא ההתחדשות המופלאה שנעשית ביום השמיני, שבו שורה השכינה במשכן?

הדבר דומה, על דרך משל, לאדם שעובד במכירות ומשכורתו נקבעת ע״פ שכר בסיס ובנוסף לכך הוא גם מקבל בונוסים, שתלויים בהגעתו ליעדים במכירות שהצליח לבצע. ככל שימכור יותר, כך יוכל להגיע למדרגות השכר הגבוהות יותר, אך אין פה התחדשות של המציאות, אם כי רק קיום שלה ע״פ דרך הטבע בנהלים שנקבעו לו ע״י הבוס. לעומת זאת, במידה ויחליט הבוס לקדם את העובד למנהל בכיר בחברה, לאחר תקופה מסוימת ולאחר שראה כי אכן אותו עובד מדויק בעבודתו ונאמן לחוקי מקום העבודה, הרי שזוהי התחדשות של המציאות וזה איננו שכר עבור עבודתו, אם כי מתנה שקיבל (מלמעלה למטה) ובאותה המידה יכל גם לא לקבלה.

כאשר יהודי בוחר לקבל על עצמו עול תורה ומצוות, הוא בוחר בקב״ה כבוס ועל כן עבודתו היא עבודת ה׳, שכל מטרתה היא זירוז הגעת הגאולה העתידה, בה הקב״ה נותן לו את שכרו בעבור קיום המצוות וככל שידייק ויתמיד בנאמנותו ובמסירותו לקב״ה ולחוקיו, כך עתידה להזדרז הגעתה של המתנה המופלאה, הגעת הגאולה הפרטית של נפשו, ומתוך מסירותו ושייכותו לחברה ולהצטיינותם של יתר העובדים בה, הגעת הגאולה הכללית ע״י משיח צדקנו, שיבנה את בית המקדש ובו השכינה שורה וממנו שורה גם בכל בני ישראל.

במשך שבעת ימי הבניין משה בנה את המשכן ולימד את הכהנים את עבודתם, אך ביום השמיני נתקבלה המתנה שלכבודה צוחצחו והוכנו הכלים, בדיוק לפי בקשתו של הקב״ה, ועל כן, כפי שהבטיח, השרה את שכינתו במשכן, שהיא נעלית ומיוחדת לו יתברך, באופן כזה שאפילו היום השביעי, שנחשב כקודש לעומת ששת הימים שלפניו, נחשב כחול. כך גם ההקשר למלך המשיח, שהרי הוא זה שיביא לגילוי הנעלה ביותר של הקב״ה במקומות התחתונים וכפי שידוע שהכינור של ימות המשיח יהיה משמונה נימין, בשונה מהכינור שהיה בבית המקדש שנחרב ובו היו שבעה נימין, וכך גם תורתנו הקדושה נקראת ׳הבל׳ לעומת תורתו של משיח, כפי שהיום השביעי נחשב כחול לעומת השמיני, על אף שהוא קודש לעומת ששת הימים שקודמים לו.

המספר שבע מייצג את שלמותם של ענייני הבריאה, כפי שהעולם נברא בשישה ימים וביום השביעי נסתיימה המלאכה ויום זה הוא קודש, על כך שהושלמה הבריאה ונכללת בה הקדושה האלוקית (השכר) שמתלבשת בבריאה עצמה.

המספר שמונה מייצג את מה שלמעלה מהבריאה ומה שאפילו למעלה מהקדושה שמתלבשת בבריאה, כי המספר שמונה מייצג התחדשות של מציאות עליונה, שלמעלה מגדרי הבריאה.

ע״פ תורת הסוד החלוקה של מה שבבריאה ומה שמעל הבריאה, נמצא גם בנפשו של כל יהודי, כאשר המוחין, שמסוגל להשיג בחכמה, שיורדת מהחכמה העילאה, הוא כלי למה שמעל הבריאה, והלב שהוא מה שמניע את העשייה בפועל ממש, הוא מה שפועל בתוך הגדרים של הבריאה. במוחין קיימות שלוש ספירות - חכמה, בינה ודעת. ובלב קיימות שבע ספירות - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, כאשר המלכות היא כמובן כנגד היום השביעי, הוא השבת, שנחשב קדוש לעומת כל מה שמוביל אליו, אך נחשב כחול לעומת השמונה שעתיד להגיע אחריו.

אם כך ניתן להבחין בקיומן של שתי בחינות במלכות, האחת היא המלכות שבתוך גדרי העולם והשנייה היא המלכות שמעל גדרי העולם, ומאחר שמה שנחשב ככלי להשגה במה שמעל גדרי העולם, בנפשו של כל יהודי, הוא המוחין, בו מתקבלת ההשגה בחכמה, הרי שהמלכות שבאה לידי ביטוי במספר שמונה היא פנימיות הכתר, הוא התענוג העליון, כאשר כל יתר הספירות כולן נובעות ומשתלשלות מחיצוניות הכתר, הוא הרצון העליון, שמתלבש בחכמה וממנה יורד בסדר המדרגות עד למלכות. כך מצד אחד ישנה הבחינה של המלכות שבגדרי העולם והיא התפשטות האור האלוקי אל המקום התחתון ביותר, ומצד שני בחינת המלכות שמעל גדרי העולם וממנה נובעת התפשטות האור האלוקי אל המקום העליון ביותר שבעולם העשייה הגשמי, המוחין.

זהו עניינו של השמיני, בו הקדושה האלוקית, שמעל גדרי הבריאה, יורדת וחודרת אל תוך הבריאה עצמה, באופן כזה שלא משאיר חלק בבריאה שאינו מואר מההתפשטות האלוקית, שקודם עוברת בכל אחד משבעת השלבים שבסדר ההשתלשלות (שבעת ימי המילואים) ע״י העבודה מלמטה למעלה, ורק לאחר מכן, כשמחליט הקב״ה מצד עצמו, מתגלה שכינתו שמעל סדר ההשתלשלות ומתמזגת עם הבריאה (שמיני) מלמעלה למטה.

קטגוריה: אקטואליה