שאלה: האם על-פי ההלכה יש מניעה לגדל כלב או חתול בבית?

תשובה: חז"ל אסרו לגדל כלב הנובח על אנשים ומפחידם. מותר לגדלו רק לצורכי שמירה, אך חובה לקושרו ביום ולהתירו בלילה בלבד. ואם הוא עלול להזיק או לנשוך – יש להחזיקו קשור היטב תמיד. כלב קטן, שאינו מפחיד ואינו מזיק – אין איסור עקרוני לגדלו.

עם זה, יש מן הפוסקים שכתבו שהואיל וקשה להבחין בבירור בין סוגי הכלבים ומידת מסוכנותם לסביבה, ראוי להימנע מגידול כלבים בכלל.

גידול בעלי־חיים כרוך בעוד הלכות: איסור צער בעלי-חיים, חובת האכלתם (ואף להקדימם לאכילת האדם), ודיני שבת – שאין לטלטלם משום 'מוקצה', אך מותר להוליכם כשהם הולכים מעצמם ולאחוז בקצה הרצועה שהם קשורים בה.

יש עוד היבט: במרוצת הדורות נמנעו יהודים מלגדל כלבים או שאר חיות מחמד שאינן טהורות. כשמסתכלים בבעלי-חיים שהתורה קבעה (ויקרא יא,כח) כי "טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם" (הסתכלות שאינה למטרה תורנית או חינוכית) – הדבר גורם טומאה לנפש ולמחשבה של המסתכל בהם, וכל שכן כשמדובר בתינוק או בילד בגיל חינוך. לכן קרא הרבי מליובאוויטש להימנע כליל מלתת לילדים אפילו ספרים וצעצועים שיש בהם דמויות של חיות שאינן טהורות.

על אף כל האמור, אם יש לילד צורך רגשי מאובחן, והטיפול כולל מגע עם בעלי-חיים – אפשר להקל, בכפוף להתייעצות עם רב.

מקורות: טושו"ע או"ח סי' קסז ס"ו. סי' שה סט"ו. סי' שח סל"ט־מ. חו"מ סי' תט ס"ג. שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' יז. שו"ת חלקת יעקב חאו"ח סי' לד. תורת מנחם תשד"מ ח"א ע' 487 ואילך.

קטגוריה: אקטואליה