רמיזין קדישין - מן השמיים
קול ה' בכח (בגימטריא - ניפאל)
אך תיראי אותי תקחי מוסר
רעידת האדמה בנפאל - מה זה אומר לנו
1,500 הרוגים, בערך - בשבת קדושים תהיו!
בצר-לי, אקרא ה'-- ואל-אלוהי אשווע:
ישמע מהיכלו קולי; ושוועתי, לפניו תבוא באוזניו.
ח ותגעש ותרעש, הארץ-- (רעידת אדמה בנפאל) ומוסדי הרים ירגזו;
ויתגעשו, כי-חרה לו.
ט עלה עשן, באפו-- ואש-מפיו תאכל;
גחלים, בערו ממנו. (הר הגעש בצ'ילה - צ'ריך י'ותר ל'ימוד ה'זוהר, "קלובקו" באלב"ם בגימטריא - רזי, היינו רזי התורה)
[תהילים יח, עיין שם]
נאמר בגמרא שזה בגלל שהקב"ה בוכה על צערם של ישראל!
במדרש במסכת ברכות (נט.) מובא שיחה בין רב קטינא לבין המעלה באוב:
"רב קטינא הוה קאזיל באורחא, כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא (רב קטינא עבר לפתחו של מעלה באוב)
גנח גוהא ( = רעדה האדמה).
אמר: מי ידע אובא טמיא האי גוהא מהו?
(שאל רב קטינא - האם יודע המעלה באוב מה פשר רעידת האדמה?)
רמא ליה קלא: קטינא קטינא, אמאי לא ידענא?
בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא (רעידת האדמה)".
כידוע - כל מה שהקב"ה עושה בעולם - רמז לישראל ( ידוע. עיין צפניה ג - וגמרא יבמות כמדומה, ודרשות הר"ן
דרשות הר"ן הדרוש הששי "ולפעמים מתחדשים מקרים בריחוק מקום ובאיים הרחוקים, כדי שיתעוררו ישראל אל התשובה, וייראו ויפחדו פן יגיעם הפורענות,
והוא מאמר הנביא (צפניה ג ו - ז) הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר, נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב, אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר. וכשאינם מתיסרים ברעת האחרים, הפורענות הולך הלוך ונסוע,
וילך הלוך וקרב. ואין ספק כי מי שרואה כל אלו התלאות אשר הם באמת התראות השם יתברך, ועודנו מחזיק בדרכו אשר דרך בה,
הוא כמי שעובר עבירה וקיבל עליו התראה, שהתיר עצמו למיתה מכאן ואילך.)
נפאל רמז - לנפילה, נפילה של עם ישראל. ח"ו (עיין ברכות ד מפני שיש בה מפלתן של ישראל)
לא עלינו, נפלנו וירדנו מאד.
בקדושה. בצניעות. בכשרות. ביראת שמים ויראת חטא. בתורה. בבין אדם לחבירו, ובקיום כל המצוות!
רמזים בגימטריא - שמראים שצריך להתחזק בצניעות ובכשרות, ובאהבת ישראל ולהמנע ממחלוקת
הפרשה - קדושים תהיו!!! - כידוע שמדבר על הקדושה, הצניעות והכשרות ואהבת ישראל!
הקב"ה מוריד שתי דמעות - רמז לזה שלא שומרים את העיינים, רח"ל, וגם רמז על פגם הברית. שעל זה נאמר: "דמעת העשוקים" הנשמות שנפלו בקליפות, ה' ירחם וישמור. (סוד הוי"ה)
דמע"ה ר"ת - ד'וד מ'לך ע'ליו ה'שלום
פעמיים דמעה = רחל. (מים אדירים לרמ"מ משקלוב זיע"א) רמז על צער השכינה.
רעידתא האדמה = בגימטריא = פגם הברית!!!
הרעידה החזקה ביותר שהיתה בנפאל מזה 81 שנה.
81 בגימטריא = יסודא!!!
היתה פגיעה בעיר "קטמנדו" - בגימטריא -= פגם היסוד (עם הכולל)
רמז שצריך להתחזק בשמירת הברית!!!!
נפא"ל = א'סור ל'לבוש פ'אה נ'כרית
הרעידה היתה במזרח לעיר פוקהרה.
"פוקהרה נפאל האדמה" +15 אותיות = בגימטריא = צניעותא!!!!!
רמז על הנפילה בצניעות, ה' ישמור!!!
פוקהרה = בגימטריא = פאה מודרני = אלהים נימרוד
בדילוג של המילה "נפאל" בדילוג האות השניה של כל מילה יוצא
ויקח בלק את בלעם ראש הפעור הנשקף על פני הישימן (במדבר כג, כח)
דהיינו עצת בלעם עם הפעור, שזה בגימטריא - פאה רע.
וגם פעור אותיות פרוע, ופרע ראש האשה!!!!
צריך להתחזק בכשרות
"היה הרעידה האדמה פוקהרה נפאל" = בגימטריא = כשרות!!!
וכידוע שרוב הבשר בעולם - נבילות וטריפות, חלב ודם!!!!
נפאל =בגימיטריא = והפגימה הוא.
כידוע שפגימה בסכין היא דאותיות מגיפה, ועל ידי זה נעשה מגיפות, רח"ל
וכידוע ברוב השחיטות היום, ששוחטים מיליונים בשנה - לא מצאו פגימה אפילו פעם אחת!!!
יוצא שאוכלים נבילות ממש!!!!
אהבת ישראל
1,500 הרוגים על שום מה
אהבת ישראל מחלוקת = 1533
אז צריך לעשות תשובה שלמה כולנו יחד. בכלל.
ובפרט צריך להתחזק באהבת ישראל ותוכחה, צניעות, בשמירת היסוד, ובשמירת הכשרות בדקדוק!
לבער את הפאה הנכרית מן העולם, ואת שאר הבגדים הלא צנועים, ה' ירחם!
לא לאכול שום בשר בהמה כלל, ולאכול רק בשר עוף משחיטה קטנה כשרה ומוסמכת!!!
ונזכה ל- נפלה לא תוסיף. קום בתולת ישראל!!! (ברכות שם)
אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי - קמתי! כי אשב בחושך - ה' אור לי!!!
ב.צריך להוריד דמעות של תשובה כנגד הדמעות של הקב"ה, וזה יעשה על ידי לימוד הזוהר הקדוש בקדושה וטהרה.
" לימוד הזוהר הוא מפתח גדול לטהרת נשמת האדם מכתמי העוונות אשר נעשו בה"
רבי יהודה פתייה זיע"א כותב בהקדמת ספרו פירוש מתוק לנפש על סבא דמשפטים,
וזל"ק: ידוע הדבר ומפורסם הענין אצל כל אדם מישראל, כי לימוד הזוהר הוא מפתח גדול לטהרת נשמת האדם מכתמי העוונות אשר נעשו בה.
יען, כי ברוב המקומות, מדבר הזוהר בענין חטאות האדם ועל הפגם שגורם לפגום בעולמות העליונים במקום שרשי נפשו רוחו ונשמתו, ועל שהוא עתיד ליתן את הדין, ועל ענין הגלגולים שהאדם מתגלגל כאבנא בקוספיתא. ועל המתגלגלים בדומם – שהם האבנים, ובצומח, ובבעלי חיים המדברים. ועל הרשעים – הנידונים בשבעה מדורים של גיהנם, ובהררי שלג ובנהר דינור. וגם הגוף אין לו שום מנוחה בקבר.
ועל ידי שירגיל האדם מעט מעט בלימוד ספר הזוהר, ויתן אל לבו להבין את הדברים הפשוטים שבו –
"ירגיש שעפעפיו נוזלים נהרי נחלי דמעה על דפי הזוהר אשר הוא לומד בו"
זכור יזכור איך שגם הוא נתקל ונכשל באותו עון עצמו שמדבר בו הזוהר, ואיך טמא את נשמתו הטהורה. ובאין אומר ואין דברים, ירגיש שעפעפיו נוזלים נהרי נחלי דמעה על דפי הזוהר אשר הוא לומד בו, והוא מוחה את דמעות עיניו בידו כדי שלא יעכבו אותו מלימודו. ובפרט מי אשר חנן ה' אותו בקול ערב וצלו, והוא לומד הזוהר בקול נגינה נעימה כמנהגנו בעי"ת בגדאד יע"א –
אז נפתחים שני מקורות דמעת עיניו כשתי מעיינות מאין הפוגות – והנסיון יעיד על זה.
ועל ידי כך, נזדכך ותטהר נשמתו מעט מעט מכתמי העונות אשר נעשו בה מחטאת הנעורים, עד שתשוב לאיתנה הראשון – להיות מאירה כאבן טובה. ונשמתו היא משתוקקת עוד יותר ויותר בלימוד הזוהר, יען כי הוא מתוק לנפש ומרפא לעצם, עד שתהיה נשמתו טהורה לגמרי כתינוק בן יומו שלא טעם טעם חטא. עכ"ל הטהור.
הגאולה תלויה בלב, ועל ידי בכייה
הזוהר אומר - שהגאולה תהיה על ידי בכיה!
כמו שכתוב:
בבכי יבואו ובתחנונים אובלים!
צריך עוד ועוד יהודים שיבכו ויורידו דמעות אמיתיות, לא של עצבות ח"ו
רק של לב נשבר באמת, של געגועים לאבא שבשמיים!!!
בתשובה, ובבקשת הגאולה ומלכות ה'.
ועל ידי זה יכניעו את הדמעות של עשו, וכשתגמר הזכות של הדמעת של עשו - תבוא הגאולה!
כך כתוב בזוהר הקדוש!!!
וכתוב - והנה נער בוכה - זה היהודי -
מיד - ותחמול עליו - זו השכינה הקדושה! (זוהר שמות)
שנזכה בקרוב, כל עם ישראל!
ה' רוצה את הלב! והגאולה תלויה בלב! (תיקוני זוהר תיקון כא)
וה' יברא לנו לב טהור, ויסיר את לב האבן מקרבנו, ויתן לנו לב בשר, ורוח נכונה וחדשה!!!
תחזיקו חזק בה', כי מי שיתקרב אל ה' באמת ויקרא ויצעק אליו באמת - ינצל באמת!!!
ג.
זעקת הקב"ה - יהודי! אכפת לך מהקב"ה
אבא שבשמים מסתכל מלמעלה.... ובוכה!
במסתרים תבכה נפשי!
אבא שבשמים מלא צער גדול, ומוריד דמעות כמים וממלא את הים הגדול (עיין ברכות נט. - בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם - מוריד שתי דמעות לים הגדול! וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו !).
כל לילה הקב"ה יושב ושואג כארי ואומר: "אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי! ושרפתי את היכלי! והגליתים לבין אומות העולם! מה לו לאב שהגלה את בניו! ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם! (ברכות ג.).
כתוב בזוה”ק שהקב”ה כביכול יושב על הארץ ולובש שק ומתפלש בעפר ובוכה וצועק על החרבן זה היה עד היום, עד היום הקב”ה היה בוכה ומתאונן על החרבן שהיה ועל הגאולה שעדיין מתעכב ואין עדיין ביהמ”ק, אבל היום השכינה יושבת ובוכה על החרבן החדש של היום שאין מי שאכפת לו על צער השכינה כמו שכתוב (ישעיהו ס”ג ה’) "ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך" על זה הקב”ה בוכה היום, בודאי זה צער יותר גדול מחרבן הבית, חרבן הבית היה חרבן של עצים ואבנים, עצים ואבנים שהיה שם השארת השכינה בבית המקדש, אבל היום הבכיה היא על החרבן של השכינה עצמה. לאחר חרבן הבית השכינה יצאה מתוכו אבל עדיין היה לה מקום היה לה בית בלבות בני ישראל, אבל היום השכינה אין לה מקום בכלל בלבות בני ישראל כי לא נותנים לשכינה הקדושה מקום להכנס ד” ירחם עלינו.
ומי שיש לו לב שומע, ומטה אוזנו יכול הוא לשמוע את בכיית וזעקת הקב"ה.
פרק ו'
זעקת הקב"ה -וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו!
ה' ממרום ישאג וממעון קודשו יתן קולו
בני היכן אתם? תלמידי החכמים והרבנים היכן אתם?: כמעט אין אף אחד בעולם שבאמת איכפת לו מצער בני ישראל, ומהצער שלי, וצער השכינה!!!!
בזמן הגאולה הקב"ה יסתכל במעשים של כל אחד ואחד ולא ימצא צדיק
(אוי למי שיהיה באותו זמן. משום כשיבא הקב"ה לפקוד את האילה (השכינה), יסתכל מי הם העומדים עמה, ובכל אלו הנמצאים עמה, בכל המעשים של כל אחד ואחד, ולא יהיה נמצא צדיק, שכתוב: "ואביט ואין עוזר" [ישעיה סג, ה].- (זוהר שמות דף ז' עיין שם).
בכדי לגאול את הקב"ה והשכינה וישראל חייבים הכל לעשות תשובה שלמה:
אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָסוּר עִמָּהֶם בַּגָּלוּת וְהַשְּׁכִינָה אֲסוּרָה עִמָּם, וְנֶאֱמַר בָּהּ אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְהַגְּאֻלָּה שֶׁלָּהּ, שֶׁהִיא תְשׁוּבָה, הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה הִיא תְלוּיָה בִידֵיהֶם, שֶׁחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי חֵרוּת עִמָּהּ, כְּנֶגֶד חֲמִשִּׁים פְּעָמִים שֶׁנִּזְכְּרָה יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּתּוֹרָה. זֶהוּ וַיִּפֶן כֹּ''ה וָכֹ''ה, בַּחֲמִשִּׁים הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ שֶׁמְּיַחֲדִים אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כ''ה וְכ''ה אוֹתִיּוֹת, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ שֶׁיְּעוֹרֵר אוֹתָהּ בְּתוֹכָם.
אין מי שעושה תשובה באמת ואכפת לו מהקב"ה והשכינה
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, אִם יֵשׁ מִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה לִשְׁבֹּר אֶת בֵּית הָאֲסוּרִים שֶׁלָּהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ וְלַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ. כולם פונים לעסקים שלהם ולדרכים שלהם ולא אכפת להם מהקב"ה והשכינה שבגלות. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, אֶלָּא אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנוּ, לַעֲסָקִים שֶׁלָּהֶם, לַדְּרָכִים שֶׁלָּהֶם, אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ, בַּבֶּצַע שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, לִירַשׁ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵינָם מִצַּד אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם אַנְשֵׁי חַיְל, יִרְאֵי אֱלֹהִי''ם, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שנְאֵי בָצַע, אֶלָּא כֻּלָּם צוֹעֲקִים כְּמוֹ כְּלָבִים, הַב לָנוּ מָזוֹן וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְחַיִּים, כָּתְבֵנוּ לְחַיִּים, וְהֵם עַזֵּי נֶפֶשׁ כִּכְלָבִים.
אין מי שחוזר בתשובה, הם ערב רב - כל חסד שעושים לעצמם עושים
שֶׁהֵם אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁצּוֹעֲקִים כְּנֶגְדּוֹ וְאֵין לָהֶם בֹּשֶׁת פָּנִים, שֶׁאֵין מִי שֶׁקּוֹרֵא לוֹ בִּתְשׁוּבָה שֶׁיַּחֲזִיר אֶת שְׁכִינָתוֹ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִיא מְרֻחֶקֶת מִמֶּנּוּ, לַחֲזֹּר אֵלָיו, וְנִדְמִים לִכְלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וְאוֹתָם עֵרֶב רַב, שֶׁכָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, הֵם עוֹשִׂים אוֹתוֹ לְעַצְמָם. (תיקוני זוהר תיקון ו' דף כב.).
כולם ישנים, סתומי עיניים ואטומי לב - ולא מתעוררים אל השכינה
אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם וַאֲטוּמֵי הַלֵּב, קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה,שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם.
כל חסד שעושים-לעצמם עושים - ואפילו אלו שעוסקים בתורה
כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר, הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים - לְעַצְמָם עוֹשִׂים.
אלו שלא רוצים ללמוד זוהר - מסלקים את רוחו של המשיח ומעכבים את הגאולה
בְּאוֹתוֹ זְמַן וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה,
אוי להם שהם גורמים לכל האסונות והצרות - עניות וחרב וביזה והרג ואבדן
אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת הוי"ה.
ובזוהר חדש:
פָּתַח וְאָמַר, זַרְקָא מַקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סֶגּוֹלְתָּא. נָטַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים וְזָרַק אוֹתָן לְמַעְלָה. וּכְשֶׁזָּרַק אוֹתָן, נַעֲשׂוּ אֶבֶן אַחַת, וְאָמַר לְרָאשֵׁי הַיְשִׁיבָה:
קַבְּלוּ אֲלֵיכֶם אֶת הָאֶבֶן הַזּוֹ, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְאֵין בָּכֶם מִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר אֵלֶיהָ לְרַצּוֹתָהּ לְבַעְלָהּ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּמָּה בַּעֲלֵי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁהֵם חֲבֵרִים אֶצְלְכֶם, צוֹוְחִים בְּכָל יוֹם וָלַיְלָה בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּכַמָּה קֻשְׁיוֹת, וְצוֹוְחִים בָּהּ כְּמוֹ כְלָבִים שֶׁאוֹמְרִים הַב הַב, כְּמוֹ שֶׁהַגֵּיהִנֹּם צוֹוֵחַ הַב הַב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ל) לַעֲלֻקָּה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב. הַב לָנוּ עֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַב לָנוּ עֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה, וְיִתְּנוּ לְךְ שָׂכָר הַרְבֵּה.
וְאֵין מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְהַעֲלוֹת בָּהּ הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת וּלְיַחֵד אוֹתָהּ עִם בַּעְלָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהֵם אֲטוּמֵי עֵינַיִם וּסְתוּמֵי לֵב.
וּמִשּׁוּם זֶה יוֹצֵא קוֹל בְּכָל לַיְלָה, כְּשֶׁיּוֹרֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַן עֵדֶן, כְּשֶׁעוֹלוֹת הַנְּשָׁמוֹת לְפָנָיו, וְאוֹתוֹ הַקּוֹל אוֹמֵר פָּסוּק כַּכָּתוּב (ישעיה מ) קוֹל אֹמֵר קְרָא, לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶם שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה כְּדֵי לְחַבֵּר הַשְּׁכִינָה עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
כְּמוֹ שֶׁדָּוִד שֶׁאָמַר (תהלים קלב) אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה'. וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְחַבֵּר אֶת הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי א) וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ, עִם בַּעְלָהּ.
שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה מִצַּד שֶׁל הַחֶסֶד נִקְרֵאת גְּמִילוּת חֲסָדִים. וּמִצַד הַגְּבוּרָה נִקְרֵאת עֲקֵדָה וְקָרְבָּן, וּמִצַּד הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי נִקְרֵאת תּוֹרָה, וְאֵין מִי שֶׁיָּעִיר אוֹתָהּ בַּמִּדּוֹת הַלָּלוּ לְבַעְלָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נא) אֵין מְנַהֵל לָהּ וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם זֶה הַקּוֹל אוֹמֵר (ישעיה מ) מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר. שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לִזְבֹּחַ בָּשָׂר, וְאֵלּוּ הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ.
וְאֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בִּגְמִילוּת חֶסֶד וּבַתּוֹרָה, לֹא מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לְעַצְמָם, וּבִשְׁבִילָם נֶאֱמַר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. וְכָל אֵלּוּ שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לִשְׁמָהּ - רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, לֹא שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים עח) וַיִּזְכֹּר כִּי בָּשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב.
וְיִשִׁ שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לִשְׁמָהּ, וְנֶאֱמַר בָּהֶם (שמותא) וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה - זוֹ קֻשְׁיָה. בְּחֹמֶר - זֶה קַל וָחֹמֶר. וּבִלְבֵנִים - בְּלִבּוּן הַהֲלָכוֹת. שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ. בְּכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה - זוֹ בָּרַיְתָא. אֵת כָּל עֲבדָתָם - זוֹ פִּסְקָה. אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ - פִּרְכָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה, נֶאֱמַר בָּהֶם אֵין הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי. וְיִשִׁ אֲחֵרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לִשְׁמָהּ, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי הַמָּגִנִּים שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (במדבר יט) אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל. כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ.
וְאֵין מִיתָה אֶלָּא עֹנִי, שֶׁבֵּאֲרוּהָ בּוֹ פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה כו) יִחְיוּ מֵתֶיךְ. אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (במדבר יט) אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל. שֶׁוַּדַּאי בָּהֶם מִתְקַיֶּמֶת שְׁכִינָה, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹתָם בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר וְגוֹ'. נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (משלי ל) אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא. וְאָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, כָּל הַמְנַבֵּל עַצְמוֹ עַל הַתּוֹרָה, לַסּוֹף מִתְנַשֵּׂא.
כמעט אין מי שלומד זוהר הקדוש לפדות את השכינה. יש לכולם להתחזק בלימוד הזוהר לגאול אותי והשכינה
כולם אכפת להם רק מהכסף והכבוד והשם שלהם!!! אומרים כל הזמן: "כבוד שמים, קידוש השם" וכו' אבל זה הכל שקר!!!
ככה היה בזמן דור הפלגה שבנו מגדל "וראשו בשמיים.. ונעשה לנו שם...."
הם באמת עובדים וזובחים לעגל הזהב, כאשר הטעו אותם הערב רב הרשעים במדבר!!! עובדים לבעל כאשר היה בימי המלכים כאשר ציוו נביאי השקר הרשעים ואמרו כביכול בשמי. עובדים לעגלי הזהב בהכשר ובהיתר ובהוראת הרב הגאון המפורסם מרן מנהיג הדור ופוסק הדור רבי ירבעם בן נבט זכר צדוקי לקללה. שהיה גדול הדור וכל חכמי ישראל לפניו כעשבי השדה. (סנהדרין קא) "ועשית ככל אשר יורוך"!!!! ועתה במקום לעשות תשובה ויש הרבה על מה. ולומר לעשות תשובה.
אף אחד לא מעורר את העם!!! - צריך לומר לכולם ללמוד ולקיים את כל התורה כולה כאשר מסרתי ביד משה עבדי בחורב חוקים ומשפטים!!!
שובו בנים שובבים! - מה יציל אתכם
צריך ללמוד הרבה זוהר הקדוש ברציפות. לדקדק בכשרות ולא לאכול בשר בהמה. ועוף - רק משחיטה קטנה וכשרה.[1]
להקפיד על קדושה וצניעות. בלי קדושה אין שכינה!!! הסירו את אלהי הנכר (פאה נכרית) אשר בקרבכם הטהרו והחליפו שמלותיכם!!! שמרו שבתותי!!!!
אל תדברו בבית הכנסת כלל. (שו"ע או"ח סי' קנ"א בתי כנסיות אין נוהגין בהם שיחה בטלה. והרמ"ק ורבינו האר"י ז"ל לא דיברו בהם כלל אפילו דברי מוסר שמא ימשכו לשיחת חולין. מגן אברהם שם). ובפרט בשעת התפילה. (לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"צ חוזר התפלה, ואם שח - הוא חוטא, וגדול עונו מנשוא, וגוערים בו. [שולחן ערוך אורח חיים סימן קכ"ד סעיף ז']
דברי הזוהר הקדוש (פרשת תרומה דף קל"ט): על קדושת בית הכנסת:
מאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פירודא ווי ליה דגרע מהימנותא ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל דאחזי דהא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן (ולית ליה חולקא ביה) ולא דחיל מניה ואנהיג קלנא בתקונא (ס"ח בתקיפא) עלאה דלעילא.
תרגום: מי שמדבר בבית הכנסת במלים של חול אוי לו, שמראה פירוד, אוי לו שמחסיר באמונה, אוי לו שאין לו חלק באלהי ישראל, שמראה שאין לו אלהים ואינו נמצא שם (ואין לו חלק בו) ואינו מפחד ממנו ומתנהג בבזיון כלפי התקון העליון של מעלה (רחמנא ליצלן).
וזה ממעכבי הגאולה כזכור בזוהר הקדוש [אחרי מות ע"ה:]
תָּאנָא, עַל ג' מִלִּין מִתְעַכְּבִין יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. עַל דְּעַבְדִין קְלָנָא בִּשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא. וּמְהַדְּרֵי אַנְפַּיְיהוּ מִן שְׁכִינְתָּא, וְעַל דִּמְסָאֲבֵי גַּרְמַיְיהוּ קָמֵי שְׁכִינְתָּא. וְכֻלְּהוּ אוֹקִימְנָא בְּמַתְנִיתָא דִּילָן.
תרגום: לָמַדְנוּ, עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים מִתְעַכְּבִים יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת: עַל שֶׁעוֹשִׂים קָלוֹן בַּשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וּמַחֲזִירִים פְּנֵיהֶם מֵהַשְּׁכִינָה, וְעַל שֶׁמְּטַמְּאִים אֶת עַצְמָם לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה, וְאֶת כֻּלָּם בֵּאַרְנוּ בְמִשְׁנָתֵנוּ.
עַל שֶׁעוֹשִׂים קָלוֹן בַּשְּׁכִינָה היינו המדברים שיחת חולין בבית הכנסת, וראיה מזהר פרשת תרומה מאן דמשתעי בבי כנישתא אנהיג קלנא בתיקונא עילאה וכו׳. [ראשית חכמה]. שמשום זה אין ישראל נגאלין על דעבדין קלנא בשכינתא ח״ו ואי הוא מה דמשתעין בבי כנישתא, וזהו שנאמר ה' ממרום ישאג ולמה ישאג? הלא בידו לגאול אותנו! על זה אמר ישאג על נווהו משום" דעבדין קלנא בשכינתא". (מצאתי כתוב).
התפללו אלי וזעקו לישועה!!!
כאשר אמרתי על ידי עזריהו בן עודד עבדי (דברי הימים - כ' ט"ו ג'-ז') "וימים רבים לישראל ללא אלוקי אמת וללא כהן מורה וללא תורה. (לא מאמינים בי ומעוותים את תורתי וגם לא לומדים זוהר הקדוש) וישב בצר לו על ה' אלוקי ישראל. ויבקשוהו וימצא להם. ובעיתים ההם אין שלום ליוצא ולבא. כי מהומות רבות על כל יושבי הארצות. וכתתו גוי בגוי ועיר בעיר. כי אלוקים הממם בכל צרה. ואתם חזקו (לדרוש באלקים. רש"י) ואל ירפו ידיכם, כי יש שכר לפעולתכם". וכמו שאמרתי לרחל - "כי יש שכר לפעולתך" על ידי משיח בן יוסף "ויש תקווה לאחריתך" על ידי משיח בן דוד. (ביאור הגר"א דברי הימים שם).
הערב רב הרשעים הם מפרידים בין שני המשיחים. (קול התור) ומעכבים את ביאתם, (הגר"א ז"ל).
ועיקר מלחמתנו נגד הערב רב הוא על ידי לימוד הזוהר הקדוש!!! (זוהר, הרמח"ל, הגר"א זיע"א).
"ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמור את מצות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך" (דברים י, יב): "ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך:" (מיכה, ו, ח).
בָּנַי, מה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבים זה את זה! ומכבדים זה את זה! ויראים זה מזה! (תנא דבי אליהו רבא, כו). בואו שובו אלי באמת בכל לבבכם, והעשו אגודה אחת לעשות רצוני בלבב שלם! (אין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת. תנחומא נצבים א).ואגאל אתכם ברחמים!!!
אם לא תשמעו בקולי תצטרכו לסבול והגאולה תבוא, אבל בצער גדול ובדין.
(כמו שכתוב בזוהר הקדוש שאם זוכים - אז ברחמים ואם לאו אז בדין. [זוהר דברים, כי תצא, רעיא מהימנא רע"ח:] וזה לשונו: וּכְשֶׁמַּקְדִּים תּוֹרָה לְמִצְוָה אוֹ חָכְמָה לְיִרְאָה, מִתְהַפֵּךְ שְׁמוֹ עָלָיו לִנְקֵבָה, מִדַּת הַדִּין, כְּמוֹ זֶה - הוה''י. שֶׁמִּתְהַפֵּךְ לוֹ הַכֹּל לְדִין, וְקָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו בַּתּוֹרָה כְּמוֹ קְרִיעַת יַם סוּף. וּכְמוֹ זֶה הַגְּאֻלָּה, אִם זָכוּ - יֵצְאוּ בְרַחֲמִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה סו) בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר, וְיֵצְאוּ בְרַחֲמִים. וְאִם לֹא - מַקְדִּים הָרַחֲמִים, וְיֵצְאוּ בְצַעַר. וְיָפֶה שֶׁהִקְדִּים צַעַר וְדִין לְרַחֲמִים. וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, לְפוּם צַעְרָא אַגְרָא.
וִיצִיאַת הַנֶּפֶשׁ, מִקֹּדֶם שֶׁיּוֹצֵאת יֵשׁ לָהּ צַעַר, לְאַחַר שֶׁיּוֹצֵאת בְּרַחֲמִים. וְסוֹד הַדָּבָר - (ירמיה לא) בִּבְכִי יָבאוּ, אַחַר כָּךְ - וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם. וְלָכֵן, (שם ל) וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ, וְיֵצְאוּ בְרַחֲמִים. וּכְמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא מָצְאָה מָקוֹם לִשְׁרוֹת, כָּךְ שָׁלַח אוֹתְךְ, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, בַּהַתְחָלָה. וּמַה כָּתוּב בָּהֶם? (שמות ב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. שֶׁכֻּלָּם רְשָׁעִים, וְלֹא מָצָאתָ בָּהֶם אִישׁ זוֹכֶה לְהוֹצִיאָם מֵהַגָּלוּת. וְלָכֵן סֵרַבְתָּ לָלֶכֶת לְשָׁם, וְאָמַרְתָּ שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. וַהֲרֵי אַתָּה כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ זְמַן, בְּךְ יִתְקַיֵּם עִם יִשְׂרָאֵל, (מיכה ז) כִּימֵי צֵאתְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת.
וּבַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה יִשְׁלַח עִמְּךְ שְׁנֵי מְשִׁיחִים, כְּנֶגֶד שְׁתֵּי כַנְפֵי יוֹנָה. שֶׁאַתָּה כְּמוֹ גוּף בַּגָּלוּת הָרְבִיעִית, אֵין לְךְ כְּנָפַיִם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בַּהַתְחָלָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ גוּף, וְאַתָּה וְאַהֲרֹן כִּשְׁתֵּי כַנְפֵי יוֹנָה, וּבָהֶן פָּרְחוּ יִשְׂרָאֵל.), בית המקדש מוכן לרדת למטה. אבל אתם מעכבים את ירידתו. אהבו את איש רעהו. דעו אותי. לימדו זוהר הקדוש. אהבו אותי ויראו אותי. ודבקו בי. לכו בדרכי. והאמינו בי באמת. ובטחו בי בכל לבבכם בכל עת. ועבדוני בכל לבבכם ובכל נפשכם. והתרחקו מהגשמיות המיותרת, ומעגל הזהב!!! כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'. (ירמיהו ט, כג), רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה.אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ. וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.
אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ - וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים--כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם. לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת--אֲבִיר, יִשְׂרָאֵל: הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ; וְאָסִירָה, כָּל-בְּדִילָיִךְ. וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה (ישעיה א), כי יום נקם, בליבי; ושנת גאוליי, באה. ואביט ואין עוזר, ואשתומם ואין סומך; ותושע לי זרועי, וחמתי היא סמכתני. ואבוס עמים באפי, ואשכרם בחמתי; ואוריד לארץ, נצחם. (ישעיה סג). למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט, עד-ייצא כנוגה צדקה, וישועתה כלפיד יבער. על-חומותייך ירושלים, הפקדתי שומרים--כל-היום וכל-הלילה תמיד, לא יחשו; המזכירים, את-ה'-אל-דומי, לכם. ואל-תיתנו דומי, לו: עד-יכונן ועד-ישים את-ירושלים, תהילה--בארץ (ישעיה סב).
הן לא-קצרה יד-ה' מהושיע; ולא-כבדה אוזנו, משמוע. כי אם-עוונותיכם, היו מבדילים, ביניכם, לבין אלוהיכם; וחטאותיכם, הסתירו פנים מכם--משמוע. כי כפיכם נגואלו בדם, ואצבעותיכם בעוון; שפתותיכם, דיברו-שקר--לשונכם, עוולה תהגה. אין-קורא בצדק, ואין נשפט באמונה; בטוח על-תוהו ודבר-שוא, הרה עמל והולד אוון.. נגששה כעיוורים קיר, וכאין עיניים נגששה; כשלנו בצוהריים כנשף, באשמנים כמתים.נהמה כדובים כולנו, וכיונים הגה נהגה; נקווה למשפט ואין, לישועה רחקה ממנו. כי-רבו פשעינו נגדך, וחטאותינו ענתה בנו: כי-פשעינו איתנו, ועוונותינו ידענום. פשוע וכחש בה' ונסוג מאחר אלוהינו; דבר-עושק וסרה, הורו והוגו מלב דברי-שקר. והוסג אחור משפט, וצדקה מרחוק תעמוד: כי-כשלה ברחוב אמת, ונכוחה לא-תוכל לבוא. ותהי האמת נעדרת, וסר מרע משתולל; וירא ה' ויירע בעיניו, כי-אין משפט. וירא כי-אין איש, וישתומם כי אין מפגיע; ותושע לו זרועו, וצדקתו היא סמכתהו. וילבש צדקה כשריין, וכובע ישועה בראשו; וילבש בגדי נקם, תלבושת, ויעט כמעיל, קנאה. כעל גמולות, כעל ישלם--חמה לצריו, גמול לאויביו; לאיים, גמול ישלם. וייראו ממערב את-שם ה' וממזרח-שמש את-כבודו: כי-יבוא כנהר צר, רוח ה' נוססה בו. ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקוב--נאום, ה'.
וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה' בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי: לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל--נְאֻם, ה' אלקים, (יחזקאל כ). למען שמי אאריך אפי, ותהילתי אחטום-לך--לבלתי, הכריתך. הנה צרפתיך, ולא בכסף; בחרתיך, בכור עוני. למעני למעני אעשה, כי איך ייחל; וכבודי, לאחר לא-אתן. (ישעיה מח). אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. אני ה' אלקיכם אמת!
אִם-עֲוֹנֵינוּ, עָנוּ בָנוּ--ה', עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ: כִּי-רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ. מִקְוֵה, יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעוֹ, בְּעֵת צָרָה--לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ, וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן. לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם, כְּגִבּוֹר לֹא-יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ; וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ ה', וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא--אַל-תַּנִּחֵנוּ. הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת-יְהוּדָה, אִם-בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ--מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ, וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא; קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב, וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה. יָדַעְנוּ ה' רִשְׁעֵנוּ, עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ: כִּי חָטָאנוּ, לָךְ. אַל-תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ, אַל-תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ; זְכֹר, אַל-תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ. (ירמיה יד).
השיבנו ה' אליך ונשובה - חדש ימינו כקדם!!!
שובו אלי ואשובה אליכם!!!
[1] אנחנו לפני מלחמת עולם!!!
הבחירה האמיתית - ובחרת בחיים
"קדושים תהיו"
יש גזירות על עולם התורה, פיגועים, תאונות, צרות ואסונות. וכו' מה הסיבה לכל הבעיות האלה? איך אפשר לתקן? כל יהודי יודע שאם יש צרות, סימן שאבינו שבשמים כועס עלינו בגלל שאנחנו לא בסדר.
ואיפה אנחנו לא בסדר? מידי פעם קוראים בעיתון או שומעים כי כל הבעיות שלנו נגרמות בגלל הטכנולוגיה, האינטרנט או האיפון, וזה מאד עצוב. כי אלה לא עיקר הבעיות שלנו, הבעיות שלנו היא חוסר הקדושה והצניעות ושמפטמים אותנו עם נבילות וטריפות חלב ודם!!!
חורבן בית המקדש והשואה האיומה - פגעו בעם ישראל גם ללא האינטרנט והפלאפונים - זה היה בגלל חוסר הצניעות והקדושה והשחיטה הטריפה - ובגלל זה היו כל הנושרים!!!
<
...
תגיות: רעידת אדמה, שמלות צנועות