"טוב שם משמן טוב, ויום המוות מיום היוולדו", אמר שלמה המלך.
נתקלנו לצערנו לעתים, באנשים שירדו מנכסיהם ולא נותר להם דבר – מלבד שמם הטוב, נכסם היחיד שנותר להם ואשר עליו הם שומרים מכל משמר.
והנה, בעידן האינטרנט – פייסבוק, תקשורת מקוונת ועוד – משתמשי רשת רבים נותנים לעמם חירות לרמוס שמם הטוב של אחרים, כאשר ככל הנראה הסיבה לכך היא "בטחונם" המעושה, הנעוץ בהסתתרם מאחורי מסך, מבלי שהם מודעים לכך שהחוק מקנה שמירה על שמו הטוב של אדם, וחובה על הפוגע בו לתקן את אשר עיוות, ובכלל זאת גם החובה לשלם פיצוי כספי, ולעתים – פיצוי כספי גבוה ביותר.
הנפגע מפרסום לשון הרע אינו חייב להוכיח שנגרם לו נזק. אין עליו להוכיח שהוא "פרופסור" שהוכפש, או ח"כ שנאמר עליו דבר שלילי ופוגעני. גם אדם מהשורה, וגם אפילו אדם שהורשע בפלילים ולכאורה שמו הטוב הוכתם בעבר על-ידי פסק דין מרשיע, זכאי לשם טוב, להגנה עליו, וגם – לפיצוי, מבלי צורך להוכיח את "שיעור" או "איכות" שמו הטוב.
הגדרת לשון הרע: חוק איסור לשון הרע, מגדיר מה היא לשון הרע:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו".
אדם עלול לטעות, ולחשוב שאולי באינטרנט "כללי המשחק" הינם שונים. זו, טעות מרה. אמנם, החברה הישראלית (בחלקה לפחות) אינה ידועה בעדינות וצחות לשונה, וניתן לחשוב, בטעות, ש"הכל מותר" מבחינת השתלחות ועלבונות, וקל וחומר באמצעות הפייסבוק אולם הדבר איננו כך, כי אם להיפך. חלק מבתי המשפט עסקו בשאלת משקלה של מהפכת האינטרנט בעניין לשון הרע, והבהירו אל-נכון: לשון הרע, בעידן האינטרנט, הינה דבר בלתי נסבל, ויש למגר תופעה מכוערת זו.
בית המשפט לענייני משפחה (כב' הש' רותם קודלר-עייאש) עסק בשאלה האם פרסום בפייסבוק הוא אמנם בגדר "פרסום" של לשון הרע. הנה הדברים, מפסק הדין שניתן ביום 11.8.2013:
"אף שאין כמעט אדם שאיננו יודע "פייסבוק" מהו, מצאתי להבהיר כמה נקודות הנוגעות לרשת החברתית באמצעותה נטען כי בוצעה העוולה. כמיליארד בני אדם בכל רחבי הגלובוס רשומים כחברים ברשת החברתית, "פייסבוק", שנוצרה בשנת 2004 ועומדת לרשות כלל הציבור משנת 2006. ... מאפייניה של הרשת החברתית מאפשרים לאדם לשבת בביתו, להעלות עמדותיו והגיגיו על הכתב ובלחיצת מקש, שבריר שניה, להופכם לנחלת הכלל.... אם בתקופה קדומה היו בני האדם מעבירים מסר בכיכר העיר, או באמצעות משלוח דברי דואר בתפוצה רחבה, הרי שבעידן הוירטואלי מועבר המסר למס' בלתי נתפס של בני אדם במאמץ מינימלי. ... הפרסום ב"קיר" הפייסבוק שונה מפרסום עיתונאי, ששם היחסים בין העיתון לבין קוראיו, הם פחות דינמיים, ואין לקורא העיתון אפשרות לפרסם על גבי העיתון את תגובתו לכתוב ולהפיצו ברגע נתון ובמהירות לכל קוראי העיתון באותו יום. נגישות הרשת החברתית, אפשרויות השיתוף המתוחכמות, העדרן של מגבלות כניסה לחלק מן הפרופילים של המשתמשים, האפשרות לראות את כל המוצג בפרופיל של המשתמש שלא הגביל את הכניסה ל"דף" שלו, מהוות יסוד להגדרת הפרסום באמצעות הרשת החברתית כפרסום עפ"י לשון חוק איסור לשון הרע.".
כלומר, לשון הרע, המפורסמת באמצעות הפייסבוק, הינה בגדר "פרסום לשון הרע".
במקרה המדובר, הנתבע פרסם בפייסבוק כמה וכמה "מחמאות" לרעייתו לשעבר על "קיר" חשבון הפייסבוק, וניתן לומר שבחירת הכינויים אותם פרסם הייתה מעוררת חלחלה.
יחד עם זאת, הנתבע התגונן וטען שזו דעתו על הנתבעת, ואף הביא "סיבות" רבות כתירוץ לכך שביצע את הפרסום הפוגע, אך בית המשפט, היה נחרץ:
"יש לעשות כל שניתן על מנת שהציבור יעשה שימוש בכלי זה למטרות טובות, יש לעשות כל שניתן על מנת שילדינו יקבלו המסר כי אין לפגוע בבריות באמצעות כלי זה או באמצעות כל כלי אחר. ה"פייסבוק" יכול להיות אמצעי קטלני של ממש, כבר נמצאנו כמדינה מלווים בכאב, הורים לנער צעיר שנפל קורבן לפגיעה ע"י חבריו לכיתה באמצעות ה"פייסבוק" ושם קץ לחייו בעקבות חרם שאורגן באמצעות ה"פייסבוק". נורות האזהרה דולקות וכעת יש לחדול את התופעה. אין זה ה"פייסבוק" שאשם, כשם שאקדח אינו יורה אלא אם יורים בו. האחריות וחובת הזהירות מוטלת על ציבור משתמשי הרשת החברתית. הנתבע בתוך עמו ובמדינת ישראל הוא חי וידע גם ידע מהי עוצמת כלי הנשק בו הוא עושה שימוש. אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הביטויים בהם בחר הנתבע הינם ביטויים שליליים, מכוערים, פוגעניים והמסקנה המתבקשת היא כי אין לנתבע כל הגנה ראויה כנגד לשון הרע שהוציא על התובעת בנסיבות שפורטו לעיל וכל שנותר הוא לקבוע את גובה הפיצוי".
על-פי חוק איסור לשון הרע, כאמור, התובע אינו חייב להוכיח נזק. אם, התובע לא הצליח להוכיח שהפרסום הפוגע נעשה בכוונה לפגוע ולהזיק, אז הוא זכאי לקבלת פיצויים, ללא הצורך בלהוכיח את הנזק שנגרם לו, סכום של עד 50,000 ₪. אם, לעומת זאת, הוא הוכיח שהפרסום נעשה כדי לפגוע ולהזיק – הוא זכאי לקבלת פיצויים, מבלי צורך להוכיח כלל נזק – בסכום של עד 100,000 ₪.
בפסק הדין שהבאנו לעיל, בית המשפט לענייני משפחה לא נהג בקולא עם הנתבע. הנתבע פרסם, כאמור, דברי בלע על רעייתו לשעבר – ושילם, מחיר כבד:
"מכל האמור והמקובץ לעיל, לאחר ששקלתי כל השיקולים הרלוונטיים לרבות ההיסטוריה המשפחתית המדוברת והטענות ההדדיות מצאתי להעמיד את הדברים בחומרה ראויה ולחייב את הנתבע בתשלום פיצויים לתובעת בסך של 25,000 ₪".
בתי המשפט לעתים נדרשים לשלם פיצוי ריאלי על פגיעה בשמו הטוב של אדם. כבר היו פסקי דין, בהם נתבעים חויבו לשלם מאות אלפי שקלים פיצויים לנפגעים, בגין לשון הרע שפרסמו אודותם.
ולסיכום, יידע הציבור, ויישמר: פרסום של לשון הרע באינטרנט, הינו פרסום אסור לפי חוק איסור לשון הרע. אם התובע, יוכיח שהנתבע התכוון להוציא לתובע שם רע – אותו נתבע יהא חשוף לסיכון שיינתן כנגדו פסק דין, בסכום של עד 100,000 ₪, אפילו מבלי שהתובע הוכיח שנגרם לו נזק.
אין ללכת שולל אחרי תחושת הביטחון המלאכותית השורה עליך בעת שאתה גולש באינטרנט ומסתתר מאחורי המסך, שכן תחושת ביטחון זו הינה כוזבת, ואפשר לשלם עליה מחיר כבד ביותר.
לא נותר לנו אלא לברך על פסק הדין שהובא לעיל, בתקווה שהתופעה המכוערת של השמצות והכפשות בכלל, ובאמצעות רשתות חברתיות בפרט תצומצם, ונקיים את "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב - נצור לשונך מרע".
