או נִיתָּל (נהגה "ניטְל", בשווא נח), וכן ניטל נאַכט (ביידיש: "ליל ניטל") או בלינדע נאַכט (ביידיש: "לילה עיוור"), הוא כינויו של ליל חג המולד בפי יהודים אשר נוהגים בין היתר להימנע בו מלימוד תורה. מנהגי היום מופיעים כבר במאה ה-15 אך הם לא פשטו בכל קהילות ישראל אלא בעיקר בקהילות חסידיות ביהדות מזרח אירופה ובהונגריה.
ישנן מספר אטימולוגיות עממיות; לפי אחת מהן, זהו "ליל נטילתו מן העולם של אותו האיש" (יהודים לאורך הדורות נמנעו פעמים רבות מלציין את שמו של ישו); הסבר אחר גורס כי השם הוא ראשי תיבות של "נישט יידן טאָרן לערנען" (יידיש: "גויים מורשים ללמוד תורה", להדגשת ההימנעות היהודית מלימוד בלילה זה). במזרח אירופה כונה הלילה "בלינדע נאַכט" (יידיש: "לילה עיוור"), אולי מפני שכבה בו אורו של לימוד התורה.
במשנה נקבע כי "לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים - אסור לשאת ולתת עמהם, להשאילן ולשאול מהן, להלוותן וללוות מהן, לפורען ולפרוע מהן". התלמוד הבבלי שדן במשנה מפרט: ואלו אידיהן של עובדי כוכבים: קלנדא, וסטרנורא, וקרטיסים, ויום גנוסיא של מלכיהם, ויום הלידה ויום המיתה". לפי הרב יוסף ליברמן, חג המולד נחגג במקור שמונה ימים מסוף דצמבר עד תחילת ינואר (בלוח העברי היה זה תחילת חודש טבת), וזהו "יום הלידה" שאליו מתייחס התלמוד.
בהקשר סוגיה תלמודית זו, מופיע הכינוי "ניתל" ליום החג העיקרי של הנוצרים כבר בתקופת הראשונים. כך למשל כותב מחבר 'הגהות מימוניות': "בגולה אין אסור (לעסוק עמם במסחר) אלא ביום אידם העיקרי בלבד, ובפרשב"ם (כתב) בשם רש"י דהיינו דווקא ניתל וקצח שהם בשביל התלוי עצמו - אבל שאר אידיהם אין תופשין בהם ממשות".
אזכור על מנהגים מיוחדים ליום זה, שכוללים את הכתיב "ניטל", מופיע רק מהמאה ה-15, בין היתר בהגהות לספר המנהגים: "נהגו לומר עלינו בקול רם בליל ניטל, (הכוונה למילים "שהם משתחוים להבל וריק" המופיעים בתפילה), אף שלא נהגו כן כל השנה מפני הסכנה". גם מחבר תרומת הדשן מזכיר יום זה: "דאף בזמן הזה, אם רצה לשלוח לו ביום שמיני שאחר ניתל, שקורין ניי"א יא"ר, יש לשלוח לו מבעוד יום מבערב ולא ביום האיד עצמו".
בעל החוות יאיר במאה ה-17 כבר כותב על "מנהג ביטול הלימוד בליל חוגה פלוני".
ט' בטבת, שחל בסמוך לחג המולד, מוזכר כיום צום ברשימה של כ-20 ימי צרה המופיעה בספר הלכות גדולות והועתקה ממנה לשולחן ערוך. אולם בניגוד לשאר הימים ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו"
מפרשים שונים כתבו שהטעם לצום הוא יום לידתו של ישו, "ולפי זה מובן מדוע יראו רבותינו ז"ל לכתוב במפורש שגזרו תענית על יום ט' טבת".
המנהגים שונים מקהילה לקהילה ומאדם לאדם. המנהג העיקרי הוא להימנע מלימוד תורה בליל חג המולד. בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים הביא בשם מחבר "ליקוטי הפרדס" הסבר לפיו בליל חג המולד היו נפוצות התגרויות והצקות ליהודים שיצאו לרחוב, ולפיכך החליטו רבנים שלא לקיים לימודים בליל זה.
בחלק מן החסידויות קיימות פעילויות מאורגנות, כגון הרצאות בנושאי חולין שונים; באחרות משחקים שחמט או משחק קלפים. בחסידות מטרסדורף נוהגים לטגן מאכלים בעלי ריח חזק ומרתיע במיוחד; ובעבר נהגו ביום זה לחתוך רצועות נייר טואלט לשבת עבור כל השנה, שהוא גם עיסוק סמלי – מתוך ראיית הנצרות כפסולת אשר הופרשה מגוף העם היהודי. קיימים גם רבים אשר מנצלים את הניטל לטפל בחשבונות, לתייק מסמכים או לעסוק בעבודות בית שונות.
בנוסף, ישנם קהילות חסידיות הנמנעות מלהינשא בלילה זה, ומלקיים מצוות עונה, ומטבילה במקווה. מנהג נוסף הוא קריאה בקול של תפילת "עלינו לשבח" ובכלל זאת המשפט "שהם משתחווים להבל וריק", שהיה נאמר בדרך כלל בלחש, מפני זעם הנוצרים.[2]
החת"ם סופר מביא שעיקר המנהג הוא ללכת לישון מוקדם בלילה, ולקום בחצות כאשר קמים הנוצרים לתפילתם, כדי למנוע קטרוג על כך שהיהודים ישנים בשעה שהנוצרים כבר קמו
ישנם שנהגו לקרא ביום זה את ספר תולדות ישו, ספר עברי שגם תורגם ליידיש, המציג את קורותיו של ישו בצורה לעגנית.
יש המקיימים גם "ניטל גדול" וגם "ניטל קטן" - גם בערב חג המולד של הכנסיות המערביות (ה-24 בדצמבר) וגם בערב חג המולד של הכנסיות המזרחיות (ה-6 בינואר), וישנם חסידים ה"בוחרים" בין שני מועדי חג המולד, בדרך כלל לפי מנהג הרוב הנוצרי באותה מדינה.
פעמים רבות ניתנים למנהג נימוקים מתחום המיסטיקה והקבלה. הלילה נחשב לטמא בשל לידתו של ישו, ולכוחות הטומאה מיוחסים כוחות מיוחדים באותו ליל. עם זאת, ישנם הסברים ריאליים לקיום המנהג. לפי הסבר אחד, בימי הביניים נאסר על היהודים לשהות בחג המולד ברחובות ובמקומות ציבוריים, ועל כן לא היה באפשרותם לקיים ביום זה לימוד תורה.
הסבר אחר, אותו נתן רבי שלום רוקח, האדמו"ר מבעלז, הוא על פי דבריו של רבי דוב בער ממזריטש האומר כי בשעת לימוד התורה, קשה על האדם הדביקות המחשבתית באלוקים, אלא שדבר זה מותר. ביום זה, הוסיף הרב מבעלז, בו פושטת הטומאה בעולם, לא ניתן לסמוך על כך, ולכן יש לעסוק בדביקות מחשבתית.
קטגוריה: אקטואליה
תגיות: ליל ניטל, מרן הרב מרדכי
