לשכת ראש הממשלה תדרכה ביום ראשון כתבים זרים והדגישה, כי ראש הממשלה בנימין נתניהו סבור, שיש לאפשר למתנחלים שירצו בכך להישאר בבתיהם תחת שלטון פלשתיני לאחר חתימה על הסכם שלום. בכיר בלשכת ראש הממשלה אמר לסוכנויות הידיעות הזרות, כי נתניהו מאמין, שאין סיבה שלא יהיה מיעוט יהודי במדינה הפלשתינית, כפי שיש מיעוט ערבי במדינת ישראל.
הדברים הם המשך לדבריו של נתניהו ביום שישי בפורום דאבוס, לפיהם אין בכוונתו "לפנות אף יישוב ולעקור אף ישראלי". גם בעבר אמר נתניהו דברים דומים. בנאומו בקונגרס האמריקני לפני כמעט שלוש שנים אמר נתניהו, כי יהיו התנחלויות שיישארו מחוץ לגבולותיה של ישראל אחרי הסכם עם הפלשתינים.
יו"ר הבית היהודי, שר הכלכלה נפתלי בנט, תקף בחריפות את הדברים ואמר, כי הם "משקפים אובדן עשתונות ערכי". בנט פרסם הודעה, בה ציין, כי האופציה הזו אינה אפשרית לעולם. "מי שמעלה על דעתו חיי יהודים בארץ ישראל תחת שלטון פלשתיני, שומט את הקרקע תחת ישיבתנו בתל אביב".
גם בסביבתו של בנט זעמו על התדרוך של לשכת ראש הממשלה. בכיר בבית היהודי אמר, כי בדיונים הפנימיים שהתקיימו בנושא המדיני בחודשים האחרונים הדגיש נתניהו, שלא יפנה יישובים, אולם מעולם לא אמר בצורה ברורה, כי הוא מעוניין להשאיר את ההתנחלויות תחת שלטון פלשתיני. "זה רעיון הזוי", אמר, "זה זמן שראש הממשלה צריך לעמוד איתן ולא להתקפל. מי שמעלה על דעתו שעלי, איתמר או עופרה יהיו תחת שלטון פלשתיני, יגמור עם ירושלים תחת שלטון פלשתיני. כשצריך עוצמה נתניהו מידרדר במדרון חלקלק. אנחנו קוראים לו להזים את התדרוכים שיוצאים מלשכתו".
מדובר בהתקפה חסרת תקדים של בנט ומקורביו נגד נתניהו בעניין תהליך השלום מאז הקמת הממשלה. מקורבי בנט סירבו לומר האם מדובר באיום על פרישה מהקואליציה. עם זאת, בנט הודיע לפני כמה שבועות, כי אם נתניהו יקבל מסמך מסגרת אמריקני, שיקבע כי גבולות המדינה הפלשתינית יתבססו על קווי גבולות תשכ"ז עם חילופי שטחים, מפלגת הבית היהודי תפרוש מהממשלה.
נתניהו ספג גם ביקורת כבדה מבית; ארבעה סגני שרים מהליכוד פרסמו אף הם הודעות, שבהן תקפו את התדרוך של לשכת ראש הממשלה. סגן שר החוץ זאב אלקין לא תקף ישירות את "הבוס" נתניהו אך האשים "גורמים אנונימיים בלשכת ראש הממשלה... שמושכים את נתניהו לכיוונים הזויים ורוצים לגרום קרע בינו לבין הליכוד והמחנה הלאומי כולו". אלקין הוסיף, כי "רק מי שמסוגל לחיות באשליה ש'יגור זאב עם כבש' ושניתן להפקיר את חייהם של מאות אלפי אזרחי מדינת ישראל לחסדם של מבצעי הלינץ' מרמאללה, מסוגל באמת להאמין, שניתן לדאוג לביטחונם של תושבי גוש דן ומרכז הארץ במקרה של הקמת מדינה פלשתינית".
סגנית שר התחבורה ח"כ ציפי חוטובלי אמרה, כי "תכנית מדינית שתפקיר את ההתיישבות היהודית לריבונות פלשתינית לא תקבל כל גיבוי פוליטי בליכוד", ואילו סגן שר הביטחון דני דנון הוסיף: "לא נפקיר את המתיישבים מעבר לקווי האויב. לא הייתי מאחל לשונאיי לגור תחת ריבונות פלשתינית".
גם סגן השר במשרדו של ראש הממשלה עצמו אופיר אקוניס תקף את הרעיון והגדיר אותו הזוי.
מנגד נראה, כי אין לימין ממה לדאוג, שכן גם ברשות הפלשתינית דחו את הרעיון. ראש צוות המשא ומתן הפלשתיני, סאיב עריקאת, אמר, כי נוכחותם של המתנחלים בשטחים הפלשתיניים אינה חוקית, ולכן במדינה העתידית לא יישאר ולו מתנחל אחד. לדבריו, "מי שאומר שהוא רוצה להשאיר את המתנחלים במדינה הפלשתינית, בעצם אומר שהוא לא רוצה מדינה פלשתינית".
בלשכת נתניהו לא התייחסו להתקפות מימין (ומבית...) אך גינו את תגובת הפלשתינים. "אין דבר שחושף יותר את חוסר הנכונות של הרשות הפלשתינית להסדר עם מדינת ישראל מאשר תגובתה הקיצונית והפזיזה על פרסום לא רשמי", מסרו מקורות בלשכה.
האם אכן אזרחי ישראל יסכימו לחיות תחת שלטון ערבי? או שמדובר סתם במלכודת יחסי ציבור שהניח נתניהו לרגלי הפלשתינים בהצלחה? לדעת ד"ר מרדכי קידר מאוניברסיטת בר אילן, מומחה לאסלאם וחוקר בכיר במכון בס"א, מי שישמח לבוא ולגור בישראל יהיו דווקא הערבים, שמצבם מתדרדר במדינותיהם. ד"ר קידר מעמיק עד לשורשי הלאומנות הערבית: "מאז לפני כמאה וחמישים שנה נחשפו משכילים ערביים לרוחות הלאומיות שנשבו באירופה, למדו אותן, אימצו אותן אל לבם וניסו ליישם אותן בארצות המזרח התיכון. כך קמו תנועות פאן-ערביות שדגלו בהקמת מדינת לאום אחת ממרוקו במערב עד עיראק במזרח, מסוריה בצפון עד תימן בדרום. במקביל, נוסדו מדינות מקומיות על-ידי הקולוניאליזם הבריטי, הצרפתי והאיטלקי, שניסו לבסס את קיומן על יצירת תודעה מקומית - סורית, עיראקית, ירדנית וכולי - על חשבון התודעה הערבית הכוללת, שנותרה ליישום ב'ליגה הערבית' בלבד".
הוא מציין גם את התדמית החיובית שהייתה לברית-המועצות לפני כשישים שנה, שהביאה גם לפריחת תנועות שנגזרו ממנה, כמו הסוציאליזם הערבי של גמאל עבדול נאצר ומפלגות הבעת' ששלטו בסוריה ובעיראק. אחרים נהו אחרי הליברליזם המערבי וניסו לחקותו, לעומת נוספים שאימצו דווקא את המודל המלוכני, שהתבסס על המסורת המקומית ושילובה בחוקה פסאודו-מערבית.
"המשותף לכל האידיאולוגיות הללו היה, שכולן ניסו למצוא תוכן חדש ומשמעות מודרנית לקולקטיב הערבי, במקום התוכן המסורתי שלו, שהיה שילוב בין השבטיות והאסלאם - שני המרכיבים העיקריים של התודעה הקולקטיבית במזרח התיכון. הבסיס לכל האידיאולוגיות החדשות היה, שמדובר באומה ערבית אחת, בעלת מאפיינים מיוחדים המצריכים את התאמתן של האידיאולוגיות המערביות לתנאי המזרח הערבי", טוען קידר.
אך המציאות כפי ד"ר קידר מיטיב לתאר אותה שונה בתכלית. "מה שנבנה לאורך השנים היה מגדל קלפים, סיסמאות נבובות ורעיונות שדופים, שלא הצליחו באמת ליצור תודעת-יחד חדשה בעלת תוכן רעיוני מוצק ומקובל, שתתנחל בלבבות ההמונים ותחליף את נאמנותם הבסיסית, החזקה, למסורת השבטית והמוסלמית. את ההוכחה אנו מקבלים - ובצבע אדום עז - במהלך שלוש השנים האחרונות, שהביאו לקריסת הרבה מהרעיונות הריקים שהציפו את המרחב הציבורי עשרות שנים".
"הלאומיות הערבית שהתבטאה בליגה הערבית ובמוסדותיה, כולל הפסגה הערבית, התבררה כלא יותר מעלה תאנה לכיסוי הפלגנות, התככנות, הנקמנות, השנאה, הקנאה והתחרות שהעיקו על כל פעולה קולקטיבית של מדינות ערב. הסולידריות הערבית התגלתה כסיסמה שדופה וחסרת משמעות, כשמדינות ערביות לא רק שלא סייעו זו לזו כשהותקפו על-ידי זרים, אלא אף לחמו זו נגד זו, בניגוד מוחלט למגילת היסוד של הליגה הערבית. רק בשלוש השנים האחרונות ראינו את מעורבותן הצבאית הגלויה של קטאר, סעודיה ומדינות אחרות בלוב, בסוריה, בבחריין ובתימן, כשבחלקן היה הסיוע הזר לשם חיזוק השליט ובחלקן יועד למתנגדיו. לכך יש להוסיף את התככנות הקבועה של ערוץ 'האחים המוסלמים', 'אלג'זירה' הקטארי, ואת הג'יהאד התקשורתי שהוא עורך נגד השליטים הערביים מאז שהחל לפעול בתחילת תשנ"ז.
"במהלך הדור האחרון, השליטים, או נכון יותר הדיקטטורים - מגמאל עבדול נאצר עד סדאם חוסיין, מקדאפי ועד אסד האב והבן - טובחים, בשם הלאומיות והאינטרס הפטריוטי כמובן, מאות אלפים מנתיניהם. רוצחים אלה היו אורחים מקובלים בוועידות, בכנסים, בקבלות פנים ובמסדרונות, וכל פוליטיקאי נדחף כדי לזכות בתמונה אתם. אפילו כמה פוליטיקאים מבין אזרחי ישראל הערביים רצו ללוב לפני כמה שנים כדי להצטלם עם רוצח ההמונים ששלט בה 42 שנה. התנהגותם הוציאה שם רע ללאומיות ולפטריוטיות שעלו משופרות התעמולה שלהם, ונפשם של אזרחיהם נקעה מהם ומן המסר שניסו להעביר".
קידר מציין, כי האמון שמייחס האזרח הערבי למדינתו נמוך להפליא, בהשוואה לזה של אזרחי מדינות אחרות. "האיש ברחוב הערבי משוכנע, כי השלטון במדינתו מושחת, מסואב ופועל אך ורק לתועלת מי שמקבל משכורת רשמית של המדינה ומנצל את משרתו וסמכותו לעשיית רווחים אישיים באמצעות שוחד ושלמונים. התחושה הכללית ברחוב הערבי היא של ייאוש מאי-יכולתם של ערבים לנהל מדינה מודרנית, מסודרת, בעלת שקיפות שלטונית והגינות כלכלית. האלימות שנוקטים השלטונות במדינות ערב מזה עשרות שנים מרחיקה מהם את מרבית האוכלוסייה ויוצרת עוינות מבנית קשה בין השלטון והאזרחים".
במקביל, מציין ד"ר קידר כי קיימת גם תחושה, שבעולם הערבי לא ניתן לקיים מערכת מסודרת ויעילה לאורך זמן ללא אלימות שלטונית. האלימות השלטונית שוררת במישור הלאומי המדינתי, כולל בגופי המדינה כמו משרדי ממשלה, צבא ומשטרה. אך זו קיימת גם במישור העירוני מוניציפאלי ובמסגרות המקומיות.
קידר טוען, כי גם הנאמנות הערבית לפלשתינים התבררה כסיסמה נבובה. "מה עשו מדינות ערב כדי להפחית את סבלם של פליטי תש"ח שנכלאו על ידן ב'מחנות פליטים'? אפילו הפלשתינים ביהודה, שומרון ועזה מחזיקים את אחיהם במחנות פליטים! מה עשו השלטונות הערביים עם המיליארדים שקיבלו למען הפליטים מהעולם במשך 65 שנים? האם מדינות ערביות כמו מצרים וירדן לא עשו שלום עם ישראל בלי שבעיית הפלשתינים נפתרה? נראה שהאינטרסים הפרטיקולריים (ספציפיים. נ.ל) של מדינות אלו גברו על סיסמאות הסולידריות הרעועה עם הפלשתינים. אירועי הימים האחרונים במחנה הפליטים 'ירמוך' בסוריה מוכיחים עד כמה הפלשתינים יקרים ללבם של אחיהם הערבים.
"אפילו האיום האיראני, שהחל להיות יותר ויותר משמעותי בתקופה האחרונה בעקבות הסכם ז'נבה, אינו מצליח לאחד את הערבים. לכן, בצר להם הם מפתחים מאחורי הקלעים את יחסיהם עם ישראל, אולי זו תושיע אותם מהאיראנים", דבר שמסמן בעיני קידר את הלחץ הרב וחוסר האמון שבו הם חשים בינם לבין עצמם.
"יותר מ-100 מיליון ערבים חיים הרחק מתחת לקו העוני - חולים, בורים ומוזנחים. מצד שני פלח צר מאוד של ערבים חי חיי מותרות של מיליארדרים במדינות הנפט, אבל לא רק בהן. הסולידריות הכלכלית בקרב 'האומה הערבית' שואפת לאפס, והדאגה האמתית לעניים ולחלשים כמעט אינה קיימת. היעדר הסולידריות הכלכלית הוא תוצאה של חולשת הסולידריות החברתית. ערכם של חיי אדם בעולם הערבי נמוך מאוד, ולכן גם הדאגה לאיכותם מוגבלת למדי.
"כתוצאה מהתדרדרות האידיאולוגיות המודרניות וחולשת המשטרים הערביים החלו בשלוש השנים האחרונות ציפורי המוות של אל-קאעידה לנקר את הגוף החלש והחולה של האומה הערבית. לכל מקום שנחלש מגיעים טרוריסטים מכל רחבי העולם ומקימים בו 'מדינה אסלאמית'. כך זה בעיראק, בסוריה, בלוב, בתימן ובסיני, בנוסף לסומליה, מאלי, ניגריה, אפגניסטן ופקיסטן. המטרה הראשונה של סוכני המוות הללו היא האומה הערבית. מספר המוסלמים שהם הרגו גבוה בהרבה ממספר אלו שאינם מוסלמים שנהרגו באש בכל מקום שיש באפשרותם להצית".
"מול עינינו הולך העולם הערבי ושוקע אל מעמקיה של ביצה טובענית של דם, דמעות ואש, כשתרבותם של עמי המזרח התיכון מביאה 300 מיליוני ערבים, ועוד מוסלמים רבים שאינם ערבים, אל תוככי גיהנום עלי אדמות. אם מדינת ישראל תודיע היום, שהיא פותחת את שעריה לרווחה להגירת ערבים ומוסלמים אליה ללא הגבלה, המוני ערבים היו שועטים לישראל, המדינה השנואה והציונית, כדי למצוא בה חיים חדשים", קובע ד"ר קידר ללא היסוס.
חובה לציין, כי כרגע הכל, כולל דברי לשכת נתניהו, הם רק דיבורים וספקולציות ולא מדובר במשהו מעבר לזה. ביום ראשון אמר נתניהו במהלך ישיבת שרי הליכוד, כי ישראל והפלשתינים יוכלו להציג הסתייגויות מהותיות למסמך המסגרת שיגבש מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי ושעל בסיסו יתקיים המו"מ בין הצדדים. נתניהו אמר את הדברים בתשובה לשאלה של שר הפנים גדעון סער. נתניהו שב וניסה להמעיט מחשיבות המסמך וטען כי לא מדובר בהסכם בין ישראל לפלשתינים, אלא ב"נתיב התקדמות" שיבטא את עמדת הממשל האמריקני בסוגיות הליבה השונות, אם כי נראה, כי הנושאים הסבוכים שעומדים על הפרק עלולים להפוך כל מסמך חסר חשיבות לפצצה שתסעיר את ממשלתו של נתניהו.
באדיבות: הפלס
קטגוריה: אקטואליה