פרשת השבוע, פרשת צו, נפתחת בפסוק ״וידבר ה׳ אל משה לאמור: צו את אהרון ואת בניו לאמור זאת תורת העולה הוא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו״, כידוע תוכנה הכללי של הפרשה נרמז כבר בשמה ״צו״ שמעיד על עניינה הכללי, ולמרות שהפרשה ברובה מתעסקת בפרטים טכניים, שכוללים דינים בעבודת המזבח ובתפקיד הכוהנים בקרבנות שיוקרבו במשכן, הרי שכל אלו הם פרטים ופרטי פרטים לעומק שמצוי באופיה הכללי של הפרשה, שאותו ניתן ללמוד משמה ומהפסוק שפותח אותה.

כפי שמבואר בחסידות וכפי שביארנו בהרחבה בפרשת תצווה, ציווי הוא מלשון צוותא ומטרתו היא חיבור העליונים והתחתונים, כפי שהם באים לידי ביטוי באינסוף רבדים, שמשלימים את תכלית הבריאה, היא גילוי אורו של הקב״ה במקומות התחתונים ביותר בדרגתם דווקא. גילוי האור והשתלשלות השפע האלוקי עובד באופן של ״משפיע״ ו״מקבל״, כאשר משה רבינו הוא הממוצע המחבר של כל בני האדם לקב״ה. משה מתאפיין במידה של ביטול ועל ידי ביטול זה הוא מהווה כלי, שבו יכול להתקבל האור האלוקי וממנו להשפיע הלאה בסדר המדריגות, עד למדריגה התחתונה ביותר, אך כדי ששפע האור יוכל להשפיע באופן מושלם, מוטלת עלינו משימה - להכרית את העמלק שכל מטרתו לחבל בגילוי האור האלוקי.

כפי שניתן לראות באופן שבו פועלים שני המאורות הגדולים, השמש והירח, כאשר השמש מאירה ביום והירח מאיר דרך השתקפות אורה של השמש בלילה, כך גם בכל אחד מאיתנו וכך גם בהוראה הנצחית שבאה לידי ביטוי במשה ובאהרון. כידוע לנו כשמשה נשלח אל פרעה, כדי לדרוש את שיחרור בני ישראל ממצריים, אהרון שימש לו כפה והוא השלים את משה במקום שבו הוא היה חסר. לכאורה נשאלת השאלה, כיצד יכול להיות שמשהו במשה היה חסר ? הלוא הוא נשיא הדור והרי שהנשיא הוא הכל, הוא זה שמדבר עם הקב״ה ופועל את הוראותיו לעם שנבחר להביא את הגאולה לעולם.. למעשה החוסר שאהרון משלים במשה, מטרתו לעזור לנו לנצח את המלחמה בעמלק!

נטייתו הטבעית של כל אדם היא לראות את העולם מנקודת המבט הסובייקטיבית שלו ולחשוב שהוא צודק ודרכו היא דרך האמת, אך כאשר שני אנשים פועלים בכוח משותף, מתוך אמונה אחד בשני באופן מלא, זווית הראיה שלהם מכסה שטח גדול הרבה יותר ובמידה וקיימים בהם המרכיבים שיוצרים מכלול שלם כמו זכר ונקבה, יש באפשרותם להגיע לגילוי של אמת אלוקית ממש.

החיבור בין בעל ואישה, כאשר הם פועלים יחד באמון ומסירות, משקף את האמת של עולמם הפרטי, של תפקידם וייעודם בעולם. כאשר נוגע הדבר למשה רבינו הרי שתפקידו וייעודו הוא להביא את הגאולה, והאמת שבעולמו היא האמת הכללית, כך שבתור ממוצע מחבר עליו לשמש ככלי מעבר, שדרכו יוכל לעבור השפע האלוקי מהקב״ה אל כלל ישראל ומאחר ובמשכן שורה השכינה של ה׳ ועיקר העבודה במשכן היא עבודת הקורבנות, הרי שהחיבור שבא לידי ביטוי בצוותא של הקב״ה עם ישראל, חייב לבוא על ידי הצו שמצווה משה את אהרון, כפי שהנחה אותו הקב״ה בנוגע לעיקר העבודה במשכן (הקרבנות), שם תשכון השכינה וממנו תגיע גם לכל ישראל.

משה הוא מודל לחיקוי לכל אדם מישראל ואם הוא כנשיא הדור נתן את הכבוד לאדם אחר, הרי שכל אחד מאיתנו צריך לפעול באופן דומה עם השפע הפרטי שלו. זוהי המלחמה בעמלק וזה מה שימנע מאיתנו את הספק אחד בשני ואת הספק בנצחיותה של התורה. אם משה היה הולך בשליחותו של הקב״ה מתוך מחשבה עצמית, הרי שהוא לא היה נוהג כמו הקב״ה והוא היה שם את עצמו לעבוד במשכן במלאכת הקודש, אך כפי שהקב״ה צימצם את עצמו ואיפשר את המציאות של בריאת העולמות, ואת מלאכת הגילוי הוא השאיר בידינו, על ידי זכות הבחירה החופשית, כך פועל גם משה, כשהוא מצמצם את עצמו ובניו אינם נחשבים ככוהנים, הכהונה ניתנה לאהרן ולבניו וכל זאת על אף שמשה היה בדרגת כוהן גדול ויכל לעשות זאת בעצמו.

המחשבה העצמית מבטאת את היעדר קיומם של ״משפיע״ ו״מקבל״ והרי שזהו הפתח של האדם לספקות בדרכו, זהו המקום שבו נכנס העמלק ופועל את תחבולותיו. תחילה האדם יהיה כל כך מלא בעצמו, שהוא כלל לא יבחין בקיומו של העמלק והעמלק יוכל לפעול באופן גלוי, ולאחר שפעל את הספקות והגביר את המחשבה העצמית, החסרה והאגואיסטית, שבה החומר מקבל מקום של חשיבות על הרוח, שמחייה ומניעה אותו, הוא ינצל את הקרירות שהאדם פיתח לכל דבר שבקדושה ויפעל באופן מסווה, כדי להשלים את המשימה ולחרב באופן מלא את האדם וסביבתו. אך כל זה לא יכול להתקיים כאשר השפע האלוקי שנמשך ממשה, בא לביטוי במקדש ע״י אהרון ובניו הכוהנים, ומהם אל כל אחד ואחת בישראל! בדרך זו, בה השפע מחלחל כמו מים ומגיע עד למקומות הנמוכים ביותר, הדבקות בתורה מתוך מקום שלא מאפשר את הימצאותו של הספק (עמלק), יוכל לבוא הגילוי של הגאולה, בו כל יהודי יראה בציווי האלוקי כציווי הוראה נצחית לכל הדורות וימלא את נקודת מבטו החסרה, על ידי ההשקפה הכללית שקיימת בתורה, כך כל יהודי יוכל להיות כ״מקבל״ אל מול האמת האלוקית וכ״משפיע״ אל מול זולתו וסביבתו, מתוך אמונה תמימה ונטולת ספקות שזוהי הדרך להשלים אחד בשני את החסרון וכך להפוך אותו ליתרון, ממש כמו הירח שאין ביכולתו להאיר ועל ידי ביטולו לאור השמש הוא מסוגל להאיר את הלילה, שחסר את אורה של השמש. כך כל יהודי יוכל להתעלות ולהגיע לדרגת כוהן גדול, כמו אהרון שהאיר בעצמו את דרגתו של משה, ע״י הביטול לצו שאותו הוא ציווה ע״פ הוראותיו של הקב״ה.

קטגוריה: אקטואליה