פרשת השבוע, פרשת מצורע, עוסקת בטהרתו של המצורע, שהורחק מהמחנה, ובטהרת הבית, שיש בו חשש לצרעת, שמתגלה לא רק במצורע, אלא גם בקירות הבית עצמו.

בגמרא, מלך המשיח מכונה ״מצורע של בית רבי״, השם ׳מצורע׳ מתייחס לזמן הגלות, משיח סובל את צער הכאב של עם ישראל, ומשום סבל זה הוא נקרא מצורע.

משיח עושה תשובה מהמקום הנמוך ביותר, עד למקום הגבוה ביותר, תשובה שמכפרת מצד האמת, על כל תחלואי ישראל - "חוליינו הוא נשא", ומביאה למצב של גאולה. אך אין מלך בלי עם, ועם ישראל (כנסת ישראל - נקבה), הוא זה שימליך את מלך המשיח ובכך יגאלו, דווקא מצד הביטול אליו כדין עליון, לאמת הכללית, שבה כל הזדונות נהפכו לו כזכויות, בתשובה אמיתית ושלמה.

צרעת מגיעה ממידת הדין - גבורה - עבודת הבירורים של כל תחלואי ישראל, אותה משיח נושא עליו ועושה על כך תשובה - בירור קו הנקבה, שבהמשך ישיר לפרשה הקודמת, פרשת תזריע, בה מוסבר כיצד ״אישה כי תזריע וילדה זכר״ - הוא אור הזכר (אור הגאולה), ע״י הנקבה, בחיבור של שלמות.

ועל הנשים נאמר ״בשכר נשים צדקניות, שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים״ (סוטה י״א ב׳), ומעלתן של הנשים היא בכוח בירור הפרטים וע״י כוח זה להזריע זכר. הן מגיעות אל גילוי אלוקות נעלה ביותר, לכן ״דעתן קלה״ והן מתחברות בקלות להשגת הידיעה, כפי שכתוב - ״גדולה הבטחה, שהבטיח הקב״ה לנשים, יותר מן האנשים״ (ברכות י״ז א׳). כך גם סירובן לקחת חלק בחטא עגל הזהב, שהרי הכוח להתגבר - מידת דין הגבורה, שממנה מגיעה הצרעת - ניתן להן, כפי שאמר רבי נתן - ״יפה כוח נשים מכוח אנשים״.

עבודת האדם היא להיות לו בית קדוש, בו יוכל הקב״ה לשכון, עניינו של הבית מתגלה גם בצרעת, על הפסוק - ״ונתתי נגע צרעת״ - רש״י אומר : ״בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן״ כי הבית עצמו נושא את הצרעת וע״פ הזוהר, בתי הכנענים, שעבדו בעבודה זרה, רוח הטומאה שרתה בהם, וע״פ הדין הרסו את בתיהם, כדי שישראל יוכלו לחיות בקדושה את הצו האלוקי, ומשהרסו את בתיהם של הכנענים, גילו מטמונות של זהב בקירות הבית, ובזכות הזהירות מנגע הצרעת הרסו את הבית ומצאו את הזהב, כך גם ברוחניות - כוחו של משיח נמצא בפיו, שכינה מדברת מגרונו, זאת כתשובה על כך שכיפר על צרעת, כפי שמבארים חז״ל שמקורה הרוחני של הצרעת הוא לשון הרע. הצרעת הופכת למטמון, כאשר מגלים את שורשה בקדושה, ולשון הרע, שגרמה לצרעת, הופכת להיות מטמון של דברי אלוקים חיים, כפי שמתואר על תורתו של משיח - ״תורה חדשה מאיתי תצא״.

הקב״ה הוא תכלית הטוב, כך שהצרעת חייבת להיות באשמתו של האדם, על אף שורשה הרוחני הגבוה, שהיא כתוצאה של שיח הפה, באם ידבר לשון הרע, הוא עלול להיות מצורע ויוציאו אותו מהמחנה, עד שיטהר ע״פ הדינים שמבוארים בפרשה. הדיבור הוא אחד מלבושי הנפש (מחשבה, דיבור, מעשה), הוא הממוצע המחבר שבין המחשבה והמעשה, לכן יש בו כוח פנימי מחבר, שמתקשר למקום הגבוה ביותר שבנפש האדם - עצמות ומהות - המקום בו הוא אחד. כפי שנכתב על ה׳ ״אתה קדוש ושמך קדוש״ - כאשר ״אתה״ זוהי עצמותו, שהיא ביטוי למעשה, ו״שמך״ זהו השם שלו שמייצג את מהותו, היא ביטוי למחשבתו, והוא ושמו אחד, לכן עצמותו ומהותו הם פנימיותו של הקב״ה והביטוי שלהם באדם הוא המקום הגבוה ביותר של גילוי אלוקות שמעל טעם ודעת, וזה דווקא כתשובה על הצרעת שהיא המקום הנמוך ביותר - לשון הרע.

שתי הקצוות, שמתגלים כקשר חזק הנושא את היפוכם והופך אותם לדבר אחד, באים לידי ביטוי גם בהיפוך האותיות של המילה ״נגע״ למילה ״ענג״, והרי שהצרעת היא נגע, וכהיפוך גמור לכך, התענוג הוא המקום הכי גבוה בנפש האדם, כפי שנאמר - אין למעלה מעונג.

תהליך טיהור המצורע יתבצע באמצעות שתי ציפורים טהורות, מקל עץ ארז, פיסת צמר צבועה ואגודת צמח האזוב. שוחטים את אחת הציפורים ושופכים את הדם שלה לתוך כלי חרס שיש בו מי מעיין, את הציפור השנייה טובלים בתוך המים, שמהולים בדם הציפור הראשונה, טובלים במים גם את מקל הארז והאזוב, כשהם מאוגדים בתוך פיסת הצמר, אז מתיזים שבע פעמים על המצורע מתמהיל המים והדם, ואת הציפור החיה שנטבלה משלחים לחופשי. לאחר מכן המצורע טובל במים טהורים וממתין שבעה ימים, אחריהם הוא צריך לגלח את כל שערות ראשו וגופו, וביום השמיני - יביא קרבן שני כבשים זכרים, כבשה אחת, ומנחת סולת בלולה בשמן, מדם הקרבנות יתנו על אוזנו הימנית של המצורע, ועל בוהן רגל ימין ואגודל יד ימין, עליהם נותנים גם מהשמן (אחרי שמתיזים ממנו לכיוון המקדש) ואת יתר השמן שופכים על ראשו של המצורע.

קטגוריה: אקטואליה