פרשת השבוע, פרשת בחוקותי, מביאה בפנינו את הדרישה של הקב״ה מעם ישראל, שילמד תורה ויגלה את סודות הפנימיות שבה, כך יוכל להיות גוף מוגבל, שבתוכו מתגלה כוח בלתי מוגבל.
הפרשה נפתחת בפסוק ״אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו״, לכאורה חוקותיו של הקב״ה הם המצוות, אם כך, למה מיד בהמשך נכתב ׳ואת מצוותי תשמרו׳? מה הוא ההבדל שמצוי בין השניים ובו סודה של הפרשה ?
ידוע שבכללות המצוות ישנה החלוקה לשלושה סוגים של מצוות - משפטים, עדות, וחוקים. משפטים הם המצוות השכליות, שניתן להבין ע״פ היגיון את הצורך שבהן. עדות הם המצוות שלא היינו מגיעים אליהן בזכות השכל לבד, אבל לאחר מעשה ניתן להבין את החשיבות והצורך בהן. חוקים הם המצוות שלמעלה מטעם ודעת, אין בהם כל הגיון שכלי ואין לנו יכולת להשגה בטעם שבהם. בשלושת סוגי המצוות ישנו רמז נפלא לדרגות שאליהן האדם יכול להגיע בעבודת ה׳ - ידיעה, אמונה, ואמונה מתוך ידיעה! את מה שמושג בכוח ההשגה השכלית אנחנו יודעים, ברור לנו ההגיון שקיים ב׳לא תרצח׳ לדוגמא, את מה שמושג בכוחה של האמונה אנחנו מרגישים, לראיה החגים והמועדים ביהדות מעוררים בנו חיבור ריגשי ומעצימים בנו כוח מחודש לקיים את המוסר שבהם, בכל שנה שוב פעם, כמו היציאה מעבדות לחירות בפסח לדוגמא. שני אלו, הידיעה והאמונה, הם בהחלט כוחות חשובים לאדם, אך יש בהם עדיין מוגבלות שלא מביאה לידי ביטוי באופן מלא את כוחה הבלתי מוגבל של הנשמה האלוקית שיש בכל יהודי, היא ׳חלק אלוקה ממעל ממש׳, חלק מכוח אינסופי ובלתי מוגבל כלל, כמו בקב״ה עצמו. את היכולת לגלות את הכוח הבלתי מוגבל אנו מקבלים דווקא מהמקום של ׳אמונה מתוך ידיעה׳, כשאנחנו עושים דבר שאינו נתפס כלל בשכלנו המוגבל, אך אנו עושים זאת מתוך ידיעה שזהו רצון ה׳, באמונה שלימה שזוהי האמת האלוקית האחת, שיש בה עומק אינסופי שנשגב מבינתנו.
ניתן להבין שבדרישתו של הקב״ה מאיתנו, ללכת בחוקותיו ולשמור את מצוותיו, אנו נדרשים בעצם לקיים את כל המצוות כולן, באותו האופן שאנו מקיימים את החוקים, הם המצוות שלא מובנות בשכל. אנו נדרשים לקיים גם את מה שאנחנו יודעים שהוא נכון, וגם את מה שאנחנו מאמינים בו כנכון, כאמונה מתוך ידיעה! לקיים את כל המצוות מהסיבה הפשוטה - כי כך דורש מאיתנו הקב״ה! ואם הדבר מובן לנו, או אם אנו מאמינים בו כנכון, אין זה רלוונטי כלל, אנו מקיימים את הדברים מתוך קבלת עול מלכות שמים, רק כי ככה הקב״ה רוצה, בפשטות.
אך בפשטות הזו ישנו עומק נפלא עוד יותר והוא מצוי במילה ״תלכו״, הקב״ה לא דורש מאיתנו להתנהג כמו רובוטים, ברור לו שקיים בנו הצורך האנושי בהשגת הידיעה, כמו גם הצורך באמונה, לכן הוא דורש מאיתנו ואפילו מתחנן בפנינו (אם - מפורש בגמרא - לשון תחנונים) שנלך בחוקותיו, שבתוך המקום שנשגב מהשגתנו השכלית ומהאמונה הריגשית, נלך מחיל אל חיל, שנגלה עוד ועוד מפנימיותה האינסופית של התורה! שנעלה בדרגתנו הרוחנית ושנכשיר בעצמנו את היכולת לתפוס את כוחו הבלתי מוגבל, שיתגלה בנו, בתוכנו ממש, זאת ע״י שנשמור את מצוותיו ונקיים אותם ממקום שאינו מוגבל, ממקום שאינו תלוי בהשגה שכלית או באמונה רגשית, אלא מתוך השילוב של השניים - אמונה מתוך ידיעה, וכך גם נוכל לחשוף ולגלות רבדים עמוקים ונפלאים בתורה האינסופית, שדבריה יהיו בעניינו כחדשים בכל יום, שכן כל עומק ורובד שנגלה בה, יגלה עוד מהאור האינסופי שחבוי בנשמה האלוקית שיש בתוכנו!
הדרישה של הקב״ה מאיתנו במילים ״בחוקותי תלכו״ היא - שנהיה עמלים בתורה! בגילוי פנימיותה, כפי שנעשה בכל דור ודור, ובפרט בדורינו, בגילוי מעיינות תורת החסידות, שמבארת את הפנימיות שבפנימיות התורה! וכך נוכל לקיים את ״בחוקותי״ מלשון ׳חקיקה׳, שמבטאת את הדבקות שצריכה להיות בין היהודי ובין קיום תורה ומצוות, כמו האותיות בלוחות הברית, שהיו חקוקות באבן, באופן כזה שאין כל נפרדות בין לוחות האבן ובין האותיות, שהרי הם דבר אחד! בשונה מאותיות שכתובות על קלף, שאמנם לאחר שנכתבו הם הופכים לדבר אחד, אך במהותם יש בהם שתי מציאויות שונות, יש את הקלף ויש את הדיו שבו נכתבו האותיות. לא כך בחקיקה באבן, שבה האותיות נעשות מהאבן עצמה ולכן הם מציאות אחת ממש! כך עבודת היהודי ועמלו בתורה ומצוות צריך להיות בדבקות מוחלטת, עד שהוא לא מרגיש נפרדות בינו ובין הדרישה ממנו, הוא מגלה שהנשמה שבו היא חלק אחד ממש עם הרצון האלוקי, וכדי שיגיע לגילוי זה, הוא צריך להתבטל לקב״ה וגם את ההבנה שיש לו בטעמים שבתורה, הוא צריך לגלות כי זה מה שדורש ממנו הקב״ה ולא בגלל רצונו הפרטי להבין, כך יגיעה ל׳חקיקה׳, לדבקות מוחלטת, שהוא והקב״ה הם מציאות אחת! כך יגלה בגופו ובשכלו המוגבלים את אורה הבלתי מוגבל של הנשמה, שהיא ׳חלק אלוקה ממעל ממש׳, חלק מהקב״ה, שעלינו לממש את גילויו בעולם הגשמי התחתון.
גילוי הכוח הבלתי מוגבל, בתוך המקום המוגבל דווקא, מתאפשר לנו ע״י דבר דומה שקורה אצל הקב״ה. כדי להבין את העניין הזה, צריך להבין את ההבדל שבין רצונו יתברך לברוא את העולם לבין רצונו בקיום המצוות. אורו האינסופי של הקב״ה, כולל בתוכו גם את כוח הבלי גבול וגם את כוח הגבול, זה ע״י היכולת שלו להאיר ולא להאיר, שהרי הוא כל יכול, ואין לו חובה להאיר מאורו, יש לו גם את היכולת ההפוכה שלא להאיר. לאחר שעלה ברצונו לברוא את העולם הוא היה צריך לצמצם מאורו, כך תוכל להתאפשר התהוות מציאות העולמות, שהרי אם לא יצמצם מאורו, העולמות יתבטלו לאורו ולא תוכל להתהוות מציאותם כיישות נפרדת. המצוות שאנו מקיימים, הם צינור לגילוי האור האלוקי מפנימיותו, לפני שהוא גילה את רצונו בבריאת העולמות ולפני שהיה באור האינסוף המקור לכוח הגבול, שממנו נוצר בפועל הצימצום של האור, לכדי יצירת חלל ומקום פנוי, שממנו נמשך אור הקו, שנותן את האור בעולמות לפי ערכם, כדי שלא יתבטלו לנוכח האור. פנימיותו של אור האינסוף היא הארה מעצמותו של הקב״ה, שבה הבלי גבול והגבול נמצאים יחד, כביטוי ליכולתו הבלתי מוגבלת, שיש בכוחה להגביל ולא להגביל יחד. לאחר שעלה ברצונו לברוא את העולמות והתגלה מקור כוח הגבול, נמשך כוח הבלי גבול באופן מוגבל אל העולמות, לפי ערכם, בסדר והדרגה, שמשתלשל מהעולם העליון ביותר ועד לעולם התחתון ביותר, בו ע״י קיום המצוות ניתן למשוך את גילוי האור, כפי שהוא בעצמותו, אל המקום התחתון ביותר, שבו מתגלה רק ערך פחות ממנו. לכן בקיום המצוות, באופן המבואר בפרשתנו (אמונה מתוך ידיעה), אנו ממשיכים אור מכוח בלתי מוגבל, אל המקום המוגבל, שנברא ע״י היכולת שהאור גילה, כאשר עלה ברצונו לברוא את העולמות.
בכל יהודי טמון הכוח המופלא, לגלות את יכולתה הבלתי מוגבלת של הנשמה להאיר, בתוך גוף גשמי ומוגבל דווקא! זאת ע״י ״אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם״ ואז כתוצאה מכך - ״ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו״ - תתגלה העת (ימות המשיח) שבה לגשמיות יש מעלה גדולה מאוד, שעולה אפילו על מעלת הרוחניות, כאשר לא רק שהגשמיות לא מכסה על אלוקות, היא זו שביכולתה נוכל לבטא את האלוקות ובכך לקיים את תכלית בריאת העולם ולממש את מה שעלה ברצונו של הקב״ה בבריאת העולמות - לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.
קטגוריה: אקטואליה
