פרשת השבוע, פרשת ״במדבר״, מביאה בפנינו את התנאי הפרטי והכללי לקבלת התורה. כל יהודי צריך להכין את עצמו כפרט, וכולנו יחד צריכים להתכונן ככלל (כעם), ושתי הבחינות הללו - הפרטית והכללית - קשורות האחת בשנייה באופן כזה, שרק דרכו יכולה לבוא השלמות שבה תתקבל התורה! והרי שלעולם נקבע שקריאת פרשת ״במדבר״ תבוא לפני חג השבועות, בו מתן תורה, וכך עניינה של הפרשה הוא - ההכנה לקבלת התורה.
את הביטוי לשתי הבחינות הללו (ההכנה הפרטית וההכנה הכללית) ניתן למצוא בשמה של הפרשה, שהרי מבטא את כללות עניינה, ובתוכן המובא בה, שמבאר את העניין הכללי, על מנת שנוכל לגלות את פרטי הסודות הנפלאים שחבויים בו.
הפרשה נקראת ״במדבר״ וכפי שמובא בלשון חז״ל - "כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר, אינו יכול לקנות את החכמה והתורה", הרי המדבר הוא מקום שומם, הוא לא מצמיח דבר באדמתו היבשה, אין בו שום עניין שמבטא את היישות שלו, כל עניינו זה עצם היותו שטח הפקר שאינו מיושב ואינו מסוגל להצמיח.. בפן הפרטי - האדם חייב לבטל את היישות העצמית שלו, כדי להיות כלי שבו תתלבש ההשגת בחכמה העילאה. כאשר האדם מתעקש ומסרב לשחרר את המקום המוגבל שהוא משיג בשכלו, הוא לא מאפשר להשגה חדשה להתקבל, וכל מה שנדמה לו שהוא משיג בשכלו זה אך ורק התקשות ליבו לצרכיו האנוכיים, מבלי להתחשב כלל באנשים שסביבו. אפילו ההתחשבות שהוא יגלה כלפי הסביבה וכלפי העולם, תהיה כדי לאפשר לו את מקומו ואת התעצמות היישות שלו, ולא על מנת לקבל ולהבין את עצמו ואת סביבתו באמת. כך יגדל הניתוק בינו לבין עצמו ובינו לבין הסובב אותו והוא לא יוכל לגלות את המקום שבו הוא מונח באמת ולהתעלות להשגות חדשות, שיובילו אותו לשינוי וצמיחה! דווקא כאשר יראה בעצמו כמדבר שומם ויבטל את תחושת היישות שלו, יוכל להשיג בחכמה חדשה וכך להשיג את מתן התורה בבחינתו הפרטית, שלו כאדם מול הקב״ה.
בתוכן המובא בפרשה מסופר על מניין בני ישראל, משה מונה יחד עם ראשי השבטים את מניין הגברים שמעל גיל 20, בכל שבט. ולמה דווקא גיל 20 ? כפי שמובא בפרקי אבות - ״בן עשרים לרדוף״ והרי שמדובר פה על עבודת התשובה - ״פתח ליבי בתורתך ובמצוותיך תרדוף נפשי״. ומדוע מונים רק את הגברים ? ידוע שבבניית המשכן הנשים נקראו והגיעו ראשונות, השייכות שלהן לעניינו של הבית הינה שייכות פנימית, שנובעת מעצם מהותם כעיקר הבית. לכן נמנים הגברים, שאין עניינו של בניין הבית עיקר מצד עצם מהותם, וכפי שמסביר רש״י -״מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה" - הסיבה היא ״מתוך חיבתן לפניו״, בלשון נקבה. התוצאה היא ״מונה אותם כל שעה״, בלשון זכר! משמע שבגלל הנשים הקב״ה עוזר לגברים לחזור בתשובה והרי ש"אין לך דבר שעומד בפני התשובה", לכן למרות שבישראל רבבות רבבות של דרגות ולמרות שעצם מהותו של הגבר זה התוקף שלו, שמגביר את תחושת היישות העצמית, (לעומת הנקבה [מלשון נקב], שעצם מהותה זה תחושת החוסר והצורך למלא אותו) הקב״ה ״מונה אותם כל שעה״, לבטא שכולם נמנים בצורה שווה, החכם והנעלה בדרגתו והתחתון והנמוך בדרגתו, שניהם נמנים בצורה שווה, שכן מצד שורש נשמתם בקב״ה הם שווים וע״י עבודת התשובה יוכלו להתעלות בדרגתם ולהאיר מתוכם את גילוי האור, שמכוסה בקליפות ובהסתרים של העולם הזה. וזהו הפן הכללי - שהרי מאז יציאת מצריים נערכו רק תשעה מפקדים שבהם נמנו בני ישראל בשייכות של כל אחד מהם כפרט, אל שייכותם יחד כעם. והמניין העשירי שבו יפקוד משה את בני ישראל וימנה אותם, יהיה בבואה של הגאולה ע״י משיח צדקנו, ועבודת ההכנה הכללית לכך היא - לדעת שבכל אחד מישראל קיים עניין שמשלים ומתקן בזולתו, כולנו שווים מצד שורש נשמתנו ולכן יש לנו מה ללמוד האחד מהשני, כי השלמות האמיתית נמצאת בחיבור שלנו האחד לשני, וזו המשמעות שהקב״ה ״מונה אותם כל שעה״, שלמרות השינויים שכל אחד מאיתנו עובר בשעות היום, תמיד החיבור בנינו יתן את גילוי שמו של הקב״ה, תמיד נשלים האחד בשני את היכולת להתקרב אל האמת, ע״י זה שנראה אחד בשני את נקודת השוויון שלנו מצד שורש הנשמה ולא את נקודת הפירוד שמצד הקליפות שהעולם מכסה ומסתיר על האלוקות.
שמה של הפרשה מבטא את עניינה הכללי אך מציג את עבודת הפרט, ותוכן הפרשה מבטא את הפרטים שבעניין הכללי, אך מציג את שייכותנו אחד בשני ככלל, כך באה לידי ביטוי השלמות הנדרשת מאיתנו כדי להתכונן לקבלת התורה, בנשיאת ההפכים, כאשר העניין הכללי מציג את עבודת הפרט ופרטי הפרשה המובאים בתוכן המפורט שבה, מציגים את השייכות שלנו ככלל, כעם אחד. כפי שנאמר במדרש - "ביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים, והיו חלוקים אלו על אלו... כשבאו לסיני - הושוו כולם אגודה אחת... אמר הקב"ה: התורה, כולה שלום, ולמי אני נותנה? לאומה שהיא אוהבת שלום", והאחדות האמיתית של האדם כפרט בחיבור השכל והלב, כמו גם האחדות האמיתית שלנו כעם, בחיבור האחד בשני, ״כאיש אחד בלב אחד״, מסוגלת להתקיים באופן נצחי רק סביב התורה! שבה הקב״ה שם את נפשו ואנחנו כגוף גשמי, נוכל לפעול את רצונו יתברך וכך להתאחד איתו באופן שלם שמגלה את אורו בתחתונים.
כאשר אדם רוצה ללמוד תורה ולהתחבר אליה, עליו להיות מנותק מכל ענייני העולם הזה, כמו שהמדבר הוא מקום הפקר, שמנותק מהאזורים המיושבים, כך עליו להתחבר ללימוד התורה מבלי שדבר מסיח את דעתו, מבלי שמוגבלות העולם מצרה על השגותיו, לרוקן את עצמו מעצמו ולהיות כלי, שבו יוכל לגלות את האדם שהוא מסוגל לצמוח ולהיות, אך כל זה חייב לבוא יחד עם החיבור שלו ליתר בני ישראל, למרות שבכל אחד מהם יש הסתרים והגבלות שונים! שיראה בהם רק את שייכותם אל הקב״ה בשורש נשמתם, וימצא את מה שיש בהם וחסר בו. לכאורה זהו דבר לא הגיוני, הרי שההימנעות ממגבלות העולם הזה, מצריכה גם הימנעות מהמגבלות שכל אדם נושא עימו, אך זהו המסר הנפלא של פרשתנו - כוח קדושתה של התורה הוא כוח בלתי מוגבל! הוא יכול להתקיים ולהתגלות בכל מקום, אפילו במדבר! גם שם ניתן להקים בית קדוש, שבו יוכל לשכון ה׳. הקב״ה נתן לנו את הכוחות הנדרשים כדי להצליח במשימה המורכבת הזו ואנו לא חייבים לפעול רק במקום שבו הסביבה פורה בלימוד תורה, יש לנו את הכוח להגיע למקום מוגבל, בעצמנו ובזולת, מקום שהוא כמדבר שאינו מסוגל להצמיח, ושם לבנות בית קדוש ויחד להפיץ את אור התורה!
בניית הבית הפרטי של האדם בליבו, כמו גם בניין הבית הכללי של כולנו, בית המקדש (הוא המקום שממנו יוצאת הלכה פסוקה לכל עם ישראל ועל כן הוא הבית של השכל ומה שמעליו - החכמה האלוקית), שני אלו יכולים להתאפשר באופן נצחי רק ע״י האמונה בקב״ה ובמשה עבדו, וע״י התקשרות לתורתנו הקדושה, שמחברת את האדם לעצמו ולזולתו ממקום האמת, זאת כדי להכין אותנו לבואו של משיח צדקנו, שנהיה כמדבר, בפן הפרטי ובפן הכללי, לתורתו של משיח, שעליו נאמר ״תורה חדשה מאיתי תצא״, ובה שתי בחינות, פרטית וכללית! בפן הכללי - לא ישתנה דבר בתורה הנצחית והיא תישאר בדיוק כפי שהיא, לא יהיה שינוי אפילו בקוצו של י׳, ובפן הפרטי - תורתו של משיח בגילוי פנימיות התורה תהיה גילוי נעלה ונפלא כל כך, שהיא תהיה כתורה חדשה ממש, שלעומתה כל מה שקדם לה יהיה כהבל.. כך נוכל להפוך את המדבר ממקום הפקר ושממה ל - ׳מ-דבר׳, דבר מלכות, הוא דבריו של מלך מלכי המלכים, דרך פיו של מלך המשיח!
קטגוריה: אקטואליה
