פרשת השבוע, פרשת נשא, מבארת בפנינו את כוחה העצום של התורה, שמאפשרת ליהודי להגיע למצב של התרוממות והתנשאות מעל כל ענייני העולם החומריים והגשמיים, עד שהמציאות הופכת מצד אחד לדבר מבוטל, שאין בכוחו להשפיע, ומצד שני, דווקא דרכה ניתן לבטא את גילוי האלוקות הנעלה ביותר, עצמותו ומהותו של הקב״ה ממש.
הפרשה נפתחת בפסוק ״וידבר ה׳ אל משה לאמור: נשא את ראש בני גרשום גם - הם לבית אבותם למשפחותם״ וכבר בתחילת הפסוק הראשון ניתן להבחין ברמז לדרך, שבה ניתן לגלות את אור התורה במקומות התחתונים, ובכך לרומם אותם אל מקומם בקדושה, כאשר במילים ״וידבר ה׳ אל משה לאמור״ בעצם מובאים בפנינו חמשת חומשי התורה : ״וידבר״ - חומש בראשית, שהרי הקב״ה ברא את העולם בעשר מאמרות, בדיבורו. ״י-ה-ו-ה״ - חומש שמות, שהרי זהו שם העצם של ה׳, שמבטא את אורו הנעלה של הקב״ה, כפי שהוא מתבטא בשמו, שהרי בו עצמו אין לנו דרך להשיג, אך דרך שמו הגדול (י-ה-ו-ה), שגדול יותר מכל יתר שמותיו של ה׳, ניתן לתפוס באור, שהוא מעין המאור. ״אל״ - חומש ויקרא, שהרי נפתח במילים ״ויקרא אל״, כי משה לא יכל לבוא אל אוהל מועד בגלל ששכן עליו הענן וכבוד ה׳ מלא את המשכן, לכן נדרשה הקריאה אליו, כדי לאפשר את הגילוי. ״משה״ - חומש במדבר, שהרי המדבר הוא שטח הפקר וכל מהותו הוא הביטול, שאינו מיושב ואינו מצמיח מעצמו דבר, וכך גם משה שהיה בבחינת ביטול, ולכן היה כלי להשגה בחכמה העילאה ובגילוי האלוקות, שבזכותו ניתנה לנו התורה. ״לאמור״ - חומש דברים, שהוא משנה תורה והוא מסכם את כל התורה שניתנה לנו מהקב״ה, אך בחומש דברים התורה נאמרת מפיו של משה, שמביא בפני עם ישראל את הדברים.
אז איך עניין ההתנשאות וגילוי האלוקות מתקשר לבני גרשון ?
מטרת הבריאה היא גילוי אורו של הקב״ה בתחתונים, כפי שידוע ״נתאווה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים״ (מדרש תנחומא), ועל מנת שאורו האינסופי יוכל להתלבש במקומות התחתונים, עבודת האדם היא תיקון וזיכוך הכלים, כדי שיוכלו להיות ראויים לגילוי נעלה שכזה, מבלי להתבטל מקיומם, שהרי אם לא יוכלו להוות כלי לאורו, הם יתבטלו כמו גפרור שדולק בתוך השמש. עבודתו של היהודי בעולם היא הכנת הכלים, ע״י קיום תורה ומצוות, שמזככים ומתקנים את הכלים התחתונים, עד התחתון ביותר. עבודה זו נעשית ע״פ חלוקה פנימית שקיימת בכל אדם, וע״פ חלוקה רחבה יותר שקיימת בעולם כולו. ע״י ההתייחסות לעם ישראל ככלל וליהודי כפרט, נוכל להבין את סדר הדברים וכך להבין את קיומם גם במעגל הרחב יותר שנוגע בעולם כולו!
בעם ישראל קיימים 12 שבטים, אך רק שבט לוי נבחר לעבוד במלאכת הקודש של המשכן, והמשכן הוא הרי הבית, שמבטא את הדירה שעלינו לבנות ככלי לאורו של הקב״ה. בפרשה מונים את בני שבט לוי, שמתחלקים לשלוש משפחות - משפחת קהת, משפחת גרשון, ומשפחת מררי, שלכל אחת מהן מלאכה ייחודית שעליהם לבצע בזמן פירוק והרכבת המשכן - בני קהת נושאים את כלי הקודש, שמפאת קדושתם נישאים על הכתפיים, בני גרשון נושאים את היריעות, ובני מררי נושאים את המשא הכבד ביותר, קרשי המשכן, בריחיו, עמודיו ואדניו, וכן עמודי החצר על אדניהם ויתדותיהם.
כאשר סופרים את שלושת המשפחות, בני קהת ובני גרשון מקבלים יחס של כבוד, עליהם נכתב ״נשא את ראש״, ועל בני מררי נכתב רק ״תפקוד אותם״, ללא יחס של נשיאת ראש כמו שניתן לבני קהת וגרשון. במדרש רבה מבארים את העניין כך : "בני קהת ובני גרשון... חלק להם הקב"ה כבוד: לקהת - בעבור כבוד הארון, ולגרשון - על שהיה בכור. אבל בני מררי, שלא היו אלא בני פשוט, ועבודת משאם לא הייתה אלא קרשים ובריחים ואדנים... לא נאמר בהם נשא את ראש", מוסיף ומחדש נשיא דורנו, הרבי מליובאוויטש, שעניין הפשטות שבבני מררי מעיד דווקא על עניינם הגבוה, שהרי הם סחבו את היסודות של המשכן, את החלק הכבד ביותר, שבלעדיו לא קיים הבסיס לבניית הבית הקדוש, שבו תשרה השכינה של הקב״ה! עניינם מבטא דווקא את הביטול ואת קבלת העול, כפי שנרמז בשמם - ״מררי״ מלשון מרירות, התבטלות. וכפי שמבואר בספר התניא, תפקידה של המרירות היא להוביל את האדם לשינוי, וזהו דבר חשוב ומכריע בעבודת התשובה של כל יהודי! ואת זה ניתן להשיג ע״י הפשטות שבבני מררי, בביטול מוחלט לקב״ה, תוך כדי סילוק כל הרצונות הזרים והשפעות העולם הזה.
שבט לוי בכללותו, מבטא את עבודת התשובה של כל יהודי, שהרי תפקידם היה מלאכת הפירוק והבניה של הבית (המשכן), ונציגים נבחרים מהם אף עבדו במלאכת הקודש, שבתוך המשכן הקדוש עצמו! לכן, אם מטרתו של כל יהודי זה לעשות לקב״ה דירה בתחתונים, והרי שהמקום התחתון ביותר ביהודי זו הנפש הבהמית, שעיקר משכנה בלב, והיא מעלימה ומסתירה על אורה של הנפש האלוקית, עלינו למצוא בפנימיותנו את בחינת שבט לוי, שקיימת בכל יהודי, ומהמקום הזה לקשר את הנפש האלוקית לקב״ה, בבניית בית קדוש בליבנו, במקום הנמוך, שבו שוכנת הנפש הבהמית!
כדי להבין את הקשרם של שלושת המשפחות משבט לוי, לכוחות הפועלים בכל יהודי, עלינו לבאר את תפקידן של הנפשות שפועלות ביהודי, ואת המורכבות שנכללת בעניין בניית הבית. ביהודי קיימות שתי נפשות עיקריות - הנפש האלוקית, שעצם מציאותה זה הביטול לקב״ה ועיקר משכנה במוח, והנפש הבהמית, שהיא הנפש שמצד הקליפה, יש בה גסות ואנו נדרשים לשמור עליה, שלא תתפתה לדברים אסורים ולתאוות הלב, שהוא עיקר משכנה. בין שתי הנפשות הללו מתקיימת ״הנפש המשכלת״, היא הממוצע בין שתי הנפשות (האלוקית והבהמית) והיא כוללת בתוכה את הדרגה הגבוהה שיש בנפש הבהמית ואת הדרגה הנמוכה שיש בנפש האלוקית, כך מתאפשרות בה ההשגה השכלית שבמוח והשגת המידות שבלב, מתוך מקום אחד, שמבטא את החיבור שבין הנפש האלוקית והנפש הבהמית.
ומה היא המורכבות שקיימת בעניינו של הבית ? הבית מורכב מהחלל הפנימי, שבו גר האדם, ומהחצר, שנחלקת לשני סוגי חצר, חצר מקורה וחצר שאינה מקורה. בחצר שאינה מקורה שוכנת הבהמה שכל שנדרש לה, כדי שלא תצא מגבולות הבית, זה מחיצות שמגבילות אותה. לעומת זאת, בחצר המקורה שוכן העוף, שכדי שלא יצא מגבולות הבית, נדרשת לו גם תקרה שתגביל אותו מלעוף ולחצות את גבולות הבית. בפנימיות הדברים, החלל הפנימי של הבית, בו שוכן האדם (מלשון אדמה לעליון), זו הנפש האלוקית. החצר המקורה, בה שוכן העוף, זו הנפש המשכלת. והחצר שאינה מקורה, משכנה של הבהמה, זו הנפש הבהמית.
אם נחבר ונקשר את הנפשות והקשרם, לעניינו של הבית, נגלה שבני קהת מבטאים את בחינת הנפש האלוקית שבכל יהודי, ראיה לכך ניתן למצוא בכך שעל בני קהת הופקד אלעזר הכהן, שהוכתר בתואר ״נשיא נשיאי משפחות הלוי״ והוא גם עתיד להחליף את אביו, הכהן הגדול, לאחר פטירתו. בני גרשון מבטאים את בחינת הנפש המשכלת שבכל יהודי, ובני מררי מבטאים את בחינת הנפש הבהמית. העבודה מבחינת הנפש הבהמית היא השמירה על לבושי הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה, שלא יתפתו לתאוות שבדברים האסורים. מצד הנפש המשכלת העבודה היא שמירה מצד הגאווה ותחושת היישות, כי עצם מציאותה זו תחושת היש ולכן נדרשת לה התקרה (שבחצר המקורה), שתכיר בכך שיש מעליה את האלוקות האינסופית שאינה מושגת בשכל. ובנפש האלוקית שעצם מהותה זה הביטול, ומטרת עבודתנו בתורה ומצוות, כדי שנגיע להתרוממות והתנשאות מעל ענייני העולם הזה, היא להלביש אותה בנפש הבהמית וכך להגשים את מטרת הבריאה, גילוי האור העליון במקום התחתון, בבניית בית קדוש לקב״ה בליבו של היהודי, שם הוא ישכון. את התלבשות הנפש האלוקית בנפש הבהמית, ניתן לעשות דרך הביטוי שהן מקבלות יחד בנפש המשכלת, משמע - לגלות את הבחינה של בני קהת ( אלוקות וביטול לקב״ה מצד עצם המהות) בבני מררי ( שמירה על מחשבה, דיבור ומעשה, כפי שמצווים בצו האלוקי בתורה ומצוות, כפי שביאר הרבי מליובאוויטש, שעניינם הוא קבלת עול מצד מקומם הגבוהה דווקא, שמאפשר את קיום היסודות שעליהם הבית כולו עומד!) ואז תתגלה בחינת בני גרשון ( גילוי החיבור שבין הנפש האלוקית והנפש הבהמית, מתוך השמירה על הגאווה וביטוי נכון ומקודש לתחושת היישות, שהרי עצם מציאותו של האדם זו תחושת היש, שעליו לבטל, וכך לגלות את בחינת הבלי גבול האינסופית של הקב״ה, בתוך העולם הזה, הגשמי והמוגבל, וכך לגלות את כוחה העצום של התורה, שמגשרת בין הנשמה האלוקית לבין הקב״ה, באופן כזה שעל ידי לימוד התורה, שכלו של האדם מתאחד עם חכמתו של הקב״ה, ששם את נפשו והלביש אותה בתורה, וכך היהודי יכול לקיים את שליחותו, להתרומם ולהתנשא מעל ענייני העולם הזה, החומרי והמוגבל, אך מאחר והוא פועל בגוף גשמי, בתוך העולם הזה, הוא מבטא את גילוי האלוקות הנעלה ביותר - בית קדוש בתחתונים, שבו תתלבש עצמותו ומהותו של ה׳ יתברך, כאשר הנפש המשכלת תתמסר בכל מאודה ללימוד התורה ומצוותיה.
קטגוריה: אקטואליה
