פרשת השבוע, פרשת בלק, מביאה לעם ישראל את בשורת הגאולה! בפרשה מובאת הנבואה לכך שעתיד מלך המשיח להתגלות ולגאול את עם ישראל שנבדל מהגויים, אך נדרשת העמקה והבנה כיצד עבודתו של היהודי היא כלי מכריע במימוש והגעה לימי הגאולה, הם תכלית בריאת העולם.

בלק היה מלך מואב, גוי רשע ששונא את ישראל יותר מכל שונאים. כבר משמו ניתן להבין את מהותו: השם בלק הוא מלשון ׳בולקה׳ - כריתת החיים והקדושה, מוות. גם במשמעות שמו בעברית ׳בל-ק׳ ניתן למצוא את החיבור ׳בלי-קדושה׳ אך זו רק רמיזה, מאחר ומרגע שניתנה לישראל התורה חוברו עליונים ותחתונים, ולא תיתכן מציאות שאין בה קדושה! הקדושה אינה נעדרת, היא רק דורשת את עבודת הגילוי. הקדושה מכוסה בהמון העלמים והסתרים של העולם הזה, אך היא נוכחת בהחלט. אפילו בגוי רשע ששונא את ישראל ניתן לגלות שורש עליון וקדוש! וזו עבודתו של היהודי בעולם - לשבור את הקליפות ולגלות את האור האלוקי שקיים בכל אדם ובכל דבר.

התורה היא הוראה נצחית לכל הדורות, לכן חשוב מאוד להבין כיצד למגר את הרוע והרצון בכריתת החיים, ולהפוך את המציאות הטבעית, שאת מקומה ימלאו הטוב והרצון בנצחיות החיים. הסיפור המובא בפרשה מתאר שתי מדינות - מואב ומדיין, שתיהן שונאות אחת את השניה. אך ברגע שישראל חנו בקרבת מקום, בדרכם לארץ המובטחת, בלק מלך מואב פנה למדיין בהצעה שיחברו יחד, כדי למנוע מישראל את התקדמותם. שתי השונאות, מואב ומדיין, שמו את שנאתן האחת לשניה בצד, והתאחדו סביב שנאתם לישראל. הם עקבו בדריכות אחרי מסע הכיבוש של ישראל, שמלווה בניצחונות רבים ובניסים אלוקיים, והם ידעו שכוחם של בני ישראל הוא איננו כוח גשמי, כוחם הוא כוח רוחני וכדי להביס אותם צריך להילחם בהם בכוח רוחני מנגד. לכן הם החליטו לשלוח שליחים אל ׳בלעם׳, נביא ומכשף רשע, שיקלל את בני ישראל ויחליש את כוחם הרוחני, עד שינחלו תבוסה.

הבחירה בבלעם איננה בחירה מקרית, בלעם הוא ה- ׳לעומת זה׳ של משה רבינו. ידוע שהקב״ה ברא את העולם עם כוח שמנגד לקדושה (היצר הרע), כדי שהבחירה בקדושה תהיה בחירה חופשית ועצמית בכל אדם, וכך יוכל להתממש הגילוי הנעלה ביותר של קדושה - האור שבא מהחושך! תתארו לכם אדם שנמצא בחדר מואר, הוא רואה את הכל בבהירות וזה דבר שהופך בעיניו כמובן מאליו. אין לו הערכה מרובה למציאות הזו, כי אין בה אתגר, אין קושי, אין צורך בהתבוננות שתוביל להתעלות ופיתרון. לעומת זאת, דמיינו אדם שנמצא בחדר חשוך - הוא נאלץ לגשש בחשיכה ולהגביר את היכולת להשתמש ולחדד את החושים שלו, כל פעולה קטנה מצריכה ממנו ניסיונות חוזרים עד שיצלח בה ויגבש דרך טובה לעשיית הפעולה. החדר החשוך מלא באתגרים וקשיים, שום דבר איננו מובן מאליו! ואם ידליקו את האור לאחר שהאדם כבר נאלץ להתמודד באתגרי החושך ? וודאי שאותו אדם ידע להעריך את האור, הוא לא יקח את האור כדבר מובן מאליו. אך גילוי הקדושה בעולם הוא גילוי נעלה אף מזה - הוא גילוי היכולת! האור בחדר ידלק רק בגאולה השלמה, עד אז הקב״ה לא מדליק את האור באופן קבוע, הוא מדליק ומכבה בהתאם לפעולות שלנו כפרטים. הקב״ה רוצה שנבין שהכל תלוי בנו! לנו יש את היכולת להדליק או לכבות את האור, אנחנו רק צריכים לגלות את הדרך להשתמש ביכולת זו, דרך אחדות ישראל, עד שנשלוט בה והיא תהפוך לדבר טבעי בנו. זו הסיבה שהקב״ה עשה את הכוח שמנגד לקדושה והוא נקרא ״לעומת זה״, כפי שנכתב ״זה לעומת זה עשה האלוקים״.

הרמז לגילוי היכולת מצוי בעניינם של משה ובלעם כשני הפכים שעומדים זה לעומת זה. כפי שבשמו של בלק נרמזת מהותו (בלי-קדושה), כך גם בבלעם. לבלעם לא הייתה נאמנות לעם ספציפי שאותו הוא הוביל ע״פ דבר ה׳. בלעם השתמש ביכולותיו לטובתו הפרטית בלבד, הוא מייצג את הכוח להפריד ולנתק, לא כמו משה שהוא ממוצע מחבר ונשמה כללית שכל נשמות ישראל נכללות ממנה. ״בלעם״ - ׳בלי-עם׳, והרי שבישראל אין מלך בלי עם, משמע שכוחו של המלך נמצא בכך שהעם הוא זה שבחר בו! וכדי שהעם יבחר במלך, המלך צריך להתחבר עם כל אחד מהעם וכך גם לחבר את כל הפרטים שבעם לכדי דבר אחד ממש. זה כוח הקדושה! להתחבר לכך שהכל זה דבר אחד, הכל זה הקב״ה ואין עוד מלבדו.

בלק, מלך בלי קדושה, חובר אל שונאו מלך מדיין, כדי להילחם ולהביס את ישראל! מדיין היא מלשון דין, לכן זה שאין בו קדושה וודאי יפנה לדין, לעומת זה שיש בו קדושה, משה וישראל, שתמיד פונים לחסד! לפני שעברו דרך מדינות שונות, במסעם לארץ ישראל, הם ביקשו את הרשות לעבור בשטחן, כשלא קיבלו את האישור הם פנו לדרך הארוכה שעוקפת את שטח המדינה שדרכה רצו לעבור, העיקר להימנע ממלחמה. אך אם לא הותירו להם ברירה, ויצאו להילחם בהם - הם ידעו להילחם ולנצח. מאחר ומשה וישראל תמיד פנו לחסד, הקב״ה ליווה את מסעם בניסים אלוקיים וכל המדינות באזור שמעו על ישראל ועל שליחותם למימוש ההבטחה האלוקית!

ברגע כזה, שבו עם ישראל מתקרב למימוש ייעודם, הגאולה, כל הכוחות המנגדים, אפילו שהם מנגדים אחד לשני, חוברים יחד כדי להתנגד לישראל. הרי שבגאולה השלמה תעבור רוח הטומאה מן הארץ והמוות יבלע מהעולם, לכן בגאולה יתבטלו הכוחות המנגדים לקדושה! ולא רק שהם יתבטלו מצד הניגוד שבהם, תתגלה בהם מעלת האור שבא מהחושך והם יהיו אלו שיניעו את הקדושה! במקום לנגד לה, הם יהיו הכוח המניע שלה לפרוץ ולהאיר בכל המקומות כולם. וזה מה שעשה זה לעומת זה האלוקים, כי הדבר שלכאורה מנגד, הוא זה שיניע ויגלה את היכולת להאיר מתוך מקומו הטבעי שלא להאיר. וכך יהיה גם בישראל שידעו לשמש את היכולת איפה לא להאיר מתוך מקומם הטבעי להאיר. ולמה שידרש לישראל לא להאיר ? כי דרוש הדבר במקום שבו הוא יכול להתקבל, וכמו שהקב״ה מאיר את העולם ע״י הצימצום והיכולת שלא להאיר, כדי שלא תתבטל מציאות העולם לנוכח אורו, כך גם עם ישראל ידרשו לגילוי יכולת זו, להאיר ע״י הצימצום (היכולת שלא להאיר) בגויים.

מעל הכוח שמנגד לקדושה ומעל הקדושה עצמה, עומד הקב״ה. את הכוח שמנגד הוא עשה כדי לחזק ולתמוך בגילוי הקדושה, שיהיה גילוי עצמי שיש בו ערך, כמו בילד שלמד למצוא בחדר חשוך את מתג הדלקת האור. אם ירצה להתחבא ולהסתתר יכבה את האור, ואם ירצה למצוא דבר מה שמונח בחדר, או להתגלות לנוכח כל מה שבחדר, ידליק את האור. לכן גם בלק הגוי הרשע, וגם בלעם, הנביא שאין לו עם, זה שמשמש את נפרדות העולם, את כולם עשה הקב״ה כדי לחזק את משה וישראל בשליחותם להאיר את העולם הגשמי באור האלוקי. השונאים שחברו נגד ישראל, ידעו שיתרון כוחם של ישראל מצוי בכוח הרוחני ובהשגחה האלוקית שמאחדת ומחברת אותם כאיש אחד, הוא משה שמהווה כממוצע מחבר בינם לבין ה׳. לכן הכוח החזק ביותר שיכול להילחם באחדות שבקדושה, הוא כוח הפירוד! השנאה שיש למואב ומדיין אחת כנגד השניה, הופכת לכוח שנאה משותף כנגד ישראל. מאחר ויש פה גם חיבור, אמנם הם התחברו מצד הפירוד והרצון לפרד, אך הם התחברו במטרה משותפת, הם חייבים גם מדריך רוחני שיקלל ויכשיל את ישראל בדרך למימוש יעדם. אך כפי שביארנו, מעל כולם עומד ה׳ אחד! ומאחר ומטרתו היא שהטוב יטיב ושהרע יבלע ויעלם לנצח, הוא סובב את הרצון של הפירוד, להכניע ולהרוג את ישראל, והפך אותו לרצון באיחוד ובגבורה של ישראל מול העולם כולו, הכוח לדבוק בנצחיות החיים. וכך קללותיו של בלעם נהפכו לברכות כמו - "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", ו- "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", ו- "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל", והחשובה מכולן - ההבטחה לבואו של הגואל הנצחי, הוא משה רבינו כגואל אחרון, מלך משיח שידבר מפיו את דבר ה׳ - "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת....", ולא רק שממנו באה ההבטחה האלוקית למלך המשיח הנצחי, הוא אף יבוא מזרעו של בלק מלך מואב! כהוראה נצחית שהכוח המנגד עתיד להפוך ולהיות הכוח המניע. לכן מרות המואבייה, שהיא מצאצאיו של בלק מלך מואב, הגיע דוד המלך! וממנו זרע המלוכה הנצחי שיהיה במלך המשיח. אבל כדאי שכל זה יוכל להתממש רות המואבייה הייתה צריכה להתגייר, היא הייתה צריכה לבחור מצד עצמה להפוך את החושך לאור! לבחור בנצחיות החיים, שנובעת מאחדות וביטול של הפרטים אל השתייכותם בכלל, לא כמו הדרך שמנגדת לקדושה - היא הבחירה בזמניות המתכלה, במוות, שנובע מהפירוד של הפרטים וחוסר הרצון שלהם להשתייך בכלל. ומעל כל אלו עומד הקב״ה שהוא האחד האמיתי שבו הכל נכלל, והוא עמד, עומד, ויעמוד, לסובב את הכל לטובתם של ישראל, שיצליחו לממש את שליחותם להביא גאולה בעולם, זו תכלית הבריאה כולה, שנגיע לימות המשיח. שאפילו בבלק תתגלה הקדושה, דרך מלך המשיח שהגיע מזרעו, ואפילו בבלעם תתגלה הקדושה כאשר מצד אחד הקב״ה הוא זה שבוחר וממנה את המשיח, אך אין מלך בלא עם, ועם ישראל יצטרך לבחור ולהמליך את המשיח, שכל כוחו בפיו. לא כמו משה רבינו כגואל ראשון, שהיה כבד לשון, ולא כמו בלעם ששימש ככוח שמנגד למשה והוא דיבר עם כל עם שרצה בשירותיו, הוא אפילו דיבר עם האתון שעליו רכב. שני אלו ישתלבו במלך המשיח כאשר הכוח המנגד הופך לכוח מניע ומתגלה נצחיות האחדות הפשוטה שבכוח האלוקי - משיח ידבר עם כל העולם וישליט סדר ושלום, אך כל זאת הוא יעשה בשביל עמו ישראל, שבחר בו והמליך אותו למלכם. וכמו בבלעם החמור יוביל אותו לגילוי, רק שבמשיח צדקנו יהיה הגילוי מתוקן ושלם! הכוח המנגד ישמש ככוח מניע, והפירוד של ״זה לעומת זה עשה האלוקים״ יהפוך לדבר אחד ומאוחד שלא ניתן להפריד בו וממנו.

קטגוריה: אקטואליה