חיוב שמירת העינים
נאמר בתורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם". ושלמה המלך ע"ה אמר (משלי כג, כו): תְּנָה בְנִי לִי לִבְּךָ וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה.
ואמרו רבותינו בירושלמי ( ברכות א פרק ה"ה): א לוי ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה, דכתיב תנה בני לי לבך ועיניך דרכי תצרנה, אמר הקדוש ברוך אי הוא יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי. ע"כ

ובמדרש ( רבה פרשת נשא פרשה י ) אמרו: מה ראה הקדוש ברוך הוא לשאול מישראל הלב והעיניםשיהיו אחריו, לפי שהעבירה תלויה בהם הדא הוא דכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם וגו ', עינא וליבא תריסרסורי דחטאה אינון כי "שוחה עמוקה זונה", כשם שאמר משה אשר אתם זונים אחריהם לומר שהזנות תלויה בהם. ע"כ.

ובגמרא בבא בתרא (נז:) ורביא הפסוק (ישעיה לג, טו): ועוצם עיניו מראות ברע, ר"א חייא בר אבא :זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. היכי דמי, אי דאיכא דרכא אחריתא, רשע הוא. אי דליכא דרכא אחריתא, אנוס הוא. לעולם דליכא דרכא אחריתא, ואפ ה" מיבעי ליה למינס נפשיה.

ופירש רשב"ם: רשע הוא, פי על ואף שעוצם עיניו שלא לו היה לקרב אלא להרחיק מן העבירה דקיימא לן (חולין מד ( הרחק מן הכיעור. עכ"ל. והדברים נוראים.

אמר להו אביי לרבנן כי עייליתו בשבילי דמחוזא למיפק ביה בחקלא לא תחזו לא להך גיסא ולא להך גיסא, דלמא יתבי נשי ולאו אורח ארעא לאסתכולי בהו. (ברכות סב)

תנו רבנן מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה, אמר רב בא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה, אמר לו רבי חייא זו דרכה בכך, אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו. (שבת נג ב)

ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב, איהו באחרניתא, אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל, דכתיב הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה. (בבא בתרא טז א(

כך למדנו במסכת שבת (ס"ד.): "תנא דבי רבי ישמעאל, מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה - מפני שזנו עיניהם מן הערוה. אמר רב ששת: מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה - כאילו מסתכל במקום התורפה".

ועוד שנינו במסכת ברכות (ס"א.): "תנו רבנן: המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה, אפילו דומה למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני - לא ינקה מדינה של גיהנם. ועליו הכתוב אומר (משלי י"א) יד ליד לא ינקה רע - לא ינקה מדינה של גיהנם...
דאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה, אפילו בי רב נמי לא קרא. דכתיב (בראשית כ"ד) ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש - ולא לפני האיש. אמר רבי יוחנן: אחרי ארי ולא אחרי אשה".
וכך שנינו גם במסכת עירובין (יח:): "דתניא: לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך, ואפילו היא אשתו. נזדמנה על הגשר - יסלקנה לצדדין. וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא".

כך גם נאמר במדרש תנחומא וישלח (יב): "וכך איוב אמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (איוב לא א), בוא וראה צדקו של איוב, ומה אם הבתולה שכל אדם רשאי להסתכל בה, שמא ישא אותה, או שמא ישאנה לבנו, או לאחד מקרוביו, לא היה איוב נסתכל בה, על אחת כמה וכמה על אשת איש שאינו רשאי להסתכל בה. לפיכך כתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד)".
וכן שנינו בתלמוד ירושלמי כתובות (כה ד'): "דתני אפי' חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפיטרופוס על עריות".

עוד שנינו במסכת נדרים (כ.): "רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה - הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה".

וכן במדרש ויקרא רבה (כג): "הה"ד (איוב כד) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים' אמר ריש לקיש שלא תאמר שכל מי שהוא בגופו נקרא נואף, נואף בעיניו נקרא נואף, שנאמר ועין נואף והנואף הזה יושב ומשמר אימתי נשף בא אימתי ערב בא שנאמר (משלי ז) בנשף בערב יום".
וכך משבחים גם במסכת בבא בתרא (נ"ז:): "'ועוצם עיניו מראות ברע', אמר רב חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה".
ומסתפקת שם הגמרא: "היכי דמי, אי דאיכא דרכא אחריתא רשע הוא. אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא".
מסביר הרשב"ם: הרי ברור לחז"ל שכאשר ישנה אפשרות לאדם לא להסתכל, והוא כן מסתכל, הרי זה רשע, ומה החידוש?
אלא חידשה הגמרא, שאפילו אחד שעצם עיניו, ולא ראה דבר - אם היה יכול לא לעבור שם כלל -גם זה נקרא רשע!
אם כך, את מי משבחים שלא מסתכל?
מיישבת הגמרא: "לעולם דליכא דרכא אחריתא וואפ"ה מיבעי ליה למינס נפשיה". אפילו אדם שאין לו דרך אחרת, והוא אנוס, חייב עדיין לעשות כל מאמץ להמנע מהסתכלות.

כך נפסק גם בשו"ע אבן העזר (כ"א א'): "צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד". על מה עוד נאמר בשו"ע "מאוד מאוד"?!

ובילקוט שמעוני לפרשת בלק (תשע"א) הביא: "בשעה שירדו למצרים היו צנועים, כל אחד ואחד בתוך אהלו. לא ראובן מביט באשתו של שמעון, ולא שמעון באשתו של ראובן".

בלעם הרשע לא הצליח לקלל את ישראל כאשר ראה שפתחיהם אינם מכוונים אחד לשני, והם נוהגים בצניעות.
צניעות בשמירת העיניים היא ודאי גורם גדול לקרבת אלוקים!

עוד למדנו במדרש במדבר רבה (יח) "אמרה ליה ידענא כוליה כנישתא קדישא דכתיב ביה כי כל העדה כולם קדושים מה עבדת אשקיתיה חמרא וארוויתיה ואנגיתיה בערסא והוה יתבא אבבא היא וברתה וסתרא למזייה כל מאן דאתא בשביל און בעלה כיון דחזייה הדור אדהכי והכי אבלעינהו". אשת און בן פלת הרדימה אותו, וישבה בפתח הבית פרועת ראש. כיוון שהיא ידעה שאפילו קורח בשיא מרידתו, אינו מתקרב למקום בו אישה מגלה שערה.

והרמב"ם בהלכות תשובה ( ד פרק ה"ד) כתב חמשה דברים ש העושה אותן איזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא וא, חד מהם: " המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות
שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ע"כ.

ובהסתכלות אסורה יכול אדם לעבור איסור דאורייתא
וכמ"ש בבית יוסף ( אבן העזר סימן כא ): כתוב בארחות חיים ב"ח( הלכות ביאות אסורות ) יג' סי בשם ר"ה יונה ( באגרת התשובה ) כ,יט אסור להסתכל באשת מן איש התורה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחריעיניכם. ואסור להסתכל בפנויה מדברי קבלה שנאמר ( איוב ) א,לא ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. וכל המסתכל באשת איש מכשיל ומכחיש כח יצרו הטוב והודו נהפך עליו למשחית,

)סנהדרין צב.) כל המסתכל בעריות קשתו ננערת. ואשר לא נשא עיניו אל אשת איש זוכה ותחזינה עיניו בנועם ה' מדה כנגד מדה, כל הכובש עיניו מן העריות זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר עוצם עיניו מראות ברע ונאמר אחריו ( שם ) יז שם מלך ביפיו תחזינה עיניך .

ועל ידי שמירת העינים יכול אדם לעלות בעוד מעלות. וכמ"ש הראב"ד בספר בעלי הנפש (שער הקדושה): הראש לכל הגדרים שישמור האדם את עיניו מכל מה שאינו שלו. ואף ימעט ראיתו ממה ששיך שלו.

שהשומר עיניו שלו נקרא צנוע וביישן. כענין שאמרו על אותו האיש שהיתה אשתו חגרת ולא הכיר כל בה ימיו, ואמרו עליו כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו. ואם ישמור את עיניו נמצא לבו שמור, ומתוך שיהיו עיניו ולבו שמורים נמצא כולו שמור ידי על כי, שלשה חושים שבאדם העון נגמר, והם הראות והמחשבה והמשוש וכו'. ועל זה הזהיר הכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ואמרו בהגדה ( ירושלמי ) שם עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אינון, וכן אמר החכם תנה בני לי לבך ועיניך דרכי תצורנה. ואמר לי הב לבך ועינך ואנא ידע דאת.דילי עכ"ל.

והנה מלפנים בישראל היו שומרי התורה ומצוותיה שמורים וגדורים בביתם ובחומותיהם, ולא היו חשופים וגלויים למראי'ן בישין, כי הנשים היו בירכתי ביתן, וכמ"ש אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתיך, וכתב הרמב"ם (הלכות אישות יג פרק הי"א): שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה. ע"כ.

וגם היו מתלבשות בצניעות, ועוטפות את גופן מאד, באופן שכמעט לא היה אדם יכול להכשל בראיה אסורה, ורק בשעת הכביסה היו רואים את זרועותיהם וכנ"ל, הא לאו הכי כמעט ולא היה בא להגיע לראיה אסורה, לפחות למי שרצה לשמור עצמו.

אולם בעווה"ר בדורנו זה נפרצו החומות, והמצב הולך ומדרדר מטה מטה מדחי אל דחי רח"ל, הפריצות גואה ברחובות באופן שלא היה אפשר להאמין ה"י.

ומכל מקום אם יתאמץ האדם מאד יכול לשמור עצמו. ולזה בא היצר הרע ונכנס לתוככי בתינו וחומותינו. והוא בכלי הטמא הנקרא אינטרנט", אשר כמעט רגע אדם נחשף לכל מרעין בישין ולכל התועבות שבעולם בתוככי ביתו ה' ישמור ויציל. [ולזה חובה לעשות "סינון "]

קטגוריה: אקטואליה

תגיות: שובבים, שמירת עיניים