בימים האחרונים סיימתי את עבודתי ברדיו גלי ישראל. אחרי כמה שנים שבהם יצא לי להיות במספר תפקידים שם.
בתקופה האחרונה יצא לי לדעתי להגיע במסע למה שסובב את עולם התקשורת ומעבר.
בכתיבה ובדיבור יש השפעה לעיתים חשובה, לפעמים החשיבות שבדבר היא עצומה שבמשך תקופה נוצר לו גל מזוייף שעושה הכל בכדי למנוע מהדברים להישמע כמו שהיו צריכים להישמע. התופעות הללו שהלכו והתפתחו בשנים האחרונות הם זיוף שלא כדאי לשתף איתו פעולה וצריך להפסיק אותו.

המקלדת, המיקרופון והמסך הם בהחלט אופציה שדרכה מעבירים מסר. אך עיתונאי לפעמים צריך גם לדעת שיש עוד דברים שסובבים מעבר למילים הפשוטות. בימים האחרונים אני מסתובב במקומות שונים בארץ, בשמורות טבע, בערים וביישובים שונים. יצא לי לפגוש באחד מהימים נער שלמשפחתו הייתה חלק במוסד חינוכי מעניין שבשנים האחרונות זוכה להתעלמות לא מובנת, התעלמות שהביאה עימה סכנות שרק אותו נער נלחם בהם לבדו, במצב מבלבל. למוסד הזה יש בוגרים רבים, חלקם במקומות רבי השפעה, חלקם אנשים פשוטים ויקרים. המכנה המשותף לכל הבוגרים זה האהבה למקום, לדרך ולאנשים. הבחור בתקופה האחרונה מנסה בכל דרך להעלות למודעות את חשיבות אותו מוסד, אך לא מצליח לגייס אליו את המשאבים הדרושים (בעיקר תמיכה), לא מעט מהכעס שלו הוא גם על הבוגרים הותיקים מאוד שנעלמו פתאום למרות הידע שצברו בזכות אותו מוסד. הוא נלחם בעצמו לבד בשביל שההנהלה של המוסד תקבל את הכבוד הראוי לה ושהסכנות שאיימו על המקום לא יחזרו עוד, הוא מבקש לקבל גיבוי משמעותי או לפחות הערכה לצוות הבודד. אפילו ותיקי אותו מוסד כבר התייאשו מהמאבק. שאלתי את הנער הזה מה הוא מצפה. הרי זו דרכו של עולם, לצערנו, לא כולם מכירים טובה, "אני יודע שיש לא מעט בוגרים שרק רוצים בטובת בית הספר. בתקופה האחרונה אני מתמודד לבד מול גורמים שמנסים לפגוע בשמו הטוב של המוסד שלנו. חלקם אף מציגים את עצמם כאנשים רשמיים של המקום למרות שהם הגיעו רק בשנים האחרונות. הם מפקירים את המקום. התחושה היא שהם יצרו מצב כאילו הם שולטים במקום למרות שאין להם שום קשר. הצלחתי לדעתי לצמצם את האחיזה שלהם במוסד, עכשיו אני מצפה שיצטרפו אלי הבוגרים הותיקים בדרך הנכונה, מבחינתי לסגור את פעילות המוסד כל עוד המשפחות הסובבות את המקום יקבלו מענה אישי ומקום בטוח לגור בו בבטחה ובשקט, אני קורא לכל הבוגרים שטובת בית הספר חשובה להם להצטרף אלי עכשיו (!) לפני שיהיה מאוחר".

לפעמים ברצף השגרה שמקיפה אותנו כאנשי תקשורת אנו בשגגה זונחים את המטרות החשובות, להכיר בדרך הפשוטה, לשים לב לאנשים שצריכים את העזרה שלנו גם מעבר לדיווח. אמרתי לאותו נער וזו גם תקוותי שעוד בקרוב יבינו אנשים שדרך העזרה לזולת והמחשבה שאנחנו רק השליחים של האנשים הפשוטים באמת עוד תגבר על כל התופעות המזויפות. שנזכה ללכת בדרך הנכונה, להתרחק מכל מכשול וללכת בדרכו של רב אושר פריינד אוהבם של ישראל .

 

קטגוריה: ,