פרשת השבוע, פרשת תצווה, מבארת בפנינו את החיבור של כל אחד מבני ישראל אל הקב״ה, על ידי החיבור שלנו אחד אל השני (תצווה מלשון צוותא) וכך גם החיבור של כולנו אל משה רבינו, נשיא הדור, הוא הממוצע המחבר שבין עם ישראל והקב״ה.

הפרשה ממשיכה את הפרשה הקודמת (פרשת תרומה) בתיאור פרטי בניית המשכן, אך בשונה מהפרשה הקודמת, שציינה את תרומתם של כל איש ואישה לבניית המשכן, בפרשה זו אנו למדים על החיבור אל הקב״ה דרך נשיא הדור, דרך הכהנים, כמה מהקרבנות ופריטים נוספים במשכן.

הפרשה נפתחת בפסוק ״ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד״ - האות הראשונה ״ויו״ מעידה על ההמשכה שמגיעה מהקב״ה אל מי שמכונה ״אתה״ - הוא משה רבינו, משמע שכל ההמשכה האלוקית שיורדת אל המשכן נעשית בזכות ודרך נשיא הדור, משה רבינו, שהוא נשמה כללית, שכל נשמות ישראל כלולות בו. והוא, משה רבינו, זה שיצווה את בני ישראל שיקחו אליו שמן זית כתית למאור להעלות נר תמיד. הציווי שיקחו אליו מעיד בפנינו על עניין החשיבות שבאחדות ישראל, הרי שנשמתו של משה רבינו היא נשמה כללית, שכלולות בה נשמות כל ישראל, לכן בחיבור עם ישראל כולו, כאיש אחד בלב אחד, מתקבלת מעלתה של נשמת משה רבינו, היא שמקושרת לקב״ה ודרכה מתאפשר גילוי אורו בתחתונים. תצווה היא מילת ציווי אך הציווי הוא ״ויקחו אליך״ - מפרש הרמב״ן ״אליך״ - ״שיביאוהו לפניו והוא יראנו אם הוא זך וכתית כראוי״, לכן צריך להבין את עניינו של השמן ואת עניין הכתית, כדי שנוכל להבין את דרישתו של משה רבינו לגילוי כל שנדרש למאור שיעלה בו נר תמיד.

הנר הוא ״נר הוי׳ נשמת אדם״, משמע שנשמתו של האדם היא הנר שהקב״ה הדליק, כדי שתאיר את אורו. הנר דולק באמצעות השמן, וידוע שבתורה כמה דרגות שמיוצגות על ידי - לחם ומים, יין, ושמן. הלחם והמיים הם הנגלה שבתורה, הם מצוות ׳עשה׳ ומצוות ׳לא תעשה׳, היין הוא הסוד שבתורה, והשמן הוא הסוד של הסוד (רזין דרזין). היין מסמל גם את השמחה, בעוד השמן הוא התענוג. אם נתבונן באופן שבו פועל הנר, נוכל ללמוד על עבודת האדם, כיצד עליו לדייק את עבודת ה׳ עד להתגלות אורו של הקב״ה בתחתונים, כפי שהתגלה במשכן. השמן נמשך אל להבת הנר דרך הפתיל והרי שהפתיל הוא כמו המצוות, שהם הכלי שדרכו נמשך אורו של ה׳ אל האדם. כפי שניתן ללמוד מהנר, ברגע שנקיים את המצוות מתוך תענוג, הרי שהתענוג ידליק את נר הוי, מבלי לכלות את הפתיל, כפי שקורה בנר העשוי משעווה, או בגפרור מעץ שבוער. ככל שהשמן ימשך בפתיל, כך ימשיך הנר לדלוק מבלי לכלות את הפתיל ומבלי שהנר יכבה.

השמן שמובא אל משה נדרש להיות שמן זך וכתית כראוי, משמע שגם בשמן עצמו (בתענוג) ישנה חלוקה לדרגות. השמן שמובא בפני משה נדרש להיות שמן מהמעלה הגבוהה ביותר, השמן רומז לפנימיות התורה (חסידות), מאחר וההבנה על פנימיות הפעולות שנדרשות מהיהודי מחברת אותו אל הפעולות עצמן, כפי שהן גם בבחינת הכוונה, והרי שהכוונה היא הפנימיות שנדרשת למלא את הפעולה עצמה. כפי שמבואר בתורת החסידות, שלושת לבושי הנפש הם - מחשבה, דיבור ומעשה, ועל כן, אנו נדרשים לעשות את המצווה, לדבר אותה (הן מבחינת לימוד והן מבחינת אמירת מילות התפילה בשפתיים ממש), והן מבחינת דיוק הכוונה במחשבה באופן המדויק ביותר, כפי כוונותיו הנעלות של משה רבינו. לכן אם בשמן, שהוא רמז לפנימיות התורה, יש שלוש דרגות של שמן, אפשר ללמוד מכך, שגם בתורת החסידות מתקיימות שלושת הדרגות והן - הנגלה שבחסידות, הסוד שבחסידות, והדרגה הנעלית ביותר, זו שאנו נדרשים להביא בפני משה, הסוד שבסוד הוא החסידות שבחסידות, משמע - הפנימיות שבפנימיות!

כיצד ניתן להגיע לפנימיות שבפנימיות ? שני רמזים מצויים לכך בפרשה, האחד הוא - על ידי הציווי שהוא מלשון צוותא וזה החיבור אחד אל השני, על ידי מציאת המעלה שיש בכל יהודי, עד לחיבור ממשי כאיש אחד, כמשה! והשני - על ידי הכתית הזך, והרי שהכתית היא פעולה של סחיטת הטיפה הראשונה מהזית, היא המובחרת ביותר, רמז לתענוג הראשוני שיש לנו בקיום המצוות והוא תענוג רוחני, שכן התענוג עצמו הוא דבר רוחני שמתלבש בפעולה גשמית והטיפה הראשונה של השמן, שיצאה מהזית, רק היא טובה לשמש כשמן למאור המנורה במשכן. לכן גם בחיבור עם ישראל כולו בצוותא אין עדיין את מעלתו של משה, אלא אם כן יהיה בהם את טיפת השמן מהכתית הזך, ואז יהיה החיבור שלהם אל מעלתו, כפי שנשמותיהם כלולות בנשמתו, והיא הדרך להמשיך את האור הנעלה של ה׳, כדי שירד וישכון במשכן - גם במשכן הכללי, וגם במשכן הפרטי של כל אחד מהם, בליבם.

האחדות שנדרשת מאיתנו להביאה בפני משה כעם, נדרשת גם בעבודה הפרטית של כל אחד מישראל, בבניית המשכן הפרטי. כיצד שלושת הדרגות באות לידי ביטוי באדם בעבודה הפרטית ? עניין המצוות שמצוי בדרגת הלחם והמים הוא עניין הלב, שהרי הוא זה שמפעיל את הגוף במעשיו הגשמיים, והוא גם זה שנדרש לכתית, סחיטה, כדי שיתגלה בו התענוג. עניין הסוד שביין מצוי דווקא בשכל, שכן הוא זה שמסוגל להעמיק בהתבוננות עד לגילוי הסוד, כמו כן, הוא זה שקובע את עניין השמחה, על ידי תפיסתו המתוקנת לעולם שבו הכל טוב וקורה לטובה. עניין הסוד של הסוד, פנימיות הפנימיות, מצוי בנקודת פנימיות הלב שמעל השכל! זאת מתקבלת רק כאשר הלב נמצא בביטול ובמסירות לשכל ועל ידי זה שהשכל מניע את הלב לפעולה, ללא כל התנגדות, מתגלה פנימיותו של הלב כמעלת הטיפה הראשונה שבשמן, פעולה שפועלת ממקום טהור ונקי מתאוות, שלמרות הימצאותה של התשוקה בו, היא איננה תשוקה לענייני העולם הזה שאחריהם תר הלב, אלא תשוקה למקום שאליו מורה השכל בלבד, ועל כן תורה היא מלשון הוראה והשכל של כל אחד מישראל צריך להתבטל להוראותיה הקדושות, כפי שציווה לנו משה, וכך כפי שמתגלה בנו מעלת פנימיות הלב שבטל לשכל, על ידי ביטול השכל אל פנימיות ליבו של משה, נוכל להתעלות ולהגיע לפנימיות השכל שמצוי בנו, כך לזכך את כתית השמן שבליבנו, עד לגילוי דרגה נעלית בה מתגלה אורו של ה׳, כפי שהתגלה במשכן, בכל אחד מאיתנו כאדם פרטי, ובאחדות כולנו, כמעלתו הנשגבת של משה רבינו.

בכל יהודי קיים ׳ניצוץ משיח׳ הוא הניצוץ הטהור שנכלל בנו מנשמתו של משה, הפרשה מלמדת אותנו שעלינו לעורר את הניצוץ הטהור הזה ועל ידיו להגיע אל הגאולה הפרטית של נפשנו, שתחבור אל יתר נשמות בני ישראל, ותאפשר את גילוי משיח צדקנו במהרה ובקרוב ממש.

קטגוריה: