פרשת השבוע, פרשת פקודי, מסיימת את ספר שמות, כאשר משה רבינו מונה את תרומות בני ישראל למשכן, יחד עם איתמר הכהן, אחיינו, ועם בצלאל ואהליאב, ראשי צוות ההקמה של המשכן. הפרשה נפתחת בפסוק - "אלה פקודי המשכן משכן העדות.." המפרשים מבארים שהמשכן נזכר פעמיים כרמז לכך שהוא עתיד להתמשכן שני פעמים עד לבניית המשכן השלישי והנצחי בגאולה השלמה עם משיח צדקנו. שתי הפעמים שמוזכרות בפנינו מציינות גם שני סוגים של משכן, הראשון הוא משכן סתם והשני הוא משכן עדות. המשכן הראשון הוא על זה שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים והמשכן השני, משכן העדות, שהוא עדות לאומות העולם שנתרצה הקב״ה על מעשה העגל ששכינה שורה שם.

מאחר וידוע שתרי"ג המצוות שבהם אנו מחויבים, הם הכלי להמשכת האור האלוקי, ניתן לראות את החלוקה במצוות לפי "מצוות עשה" ו"מצוות לא תעשה" כשני המשכנים המוזכרים בפסוק ועל ידי ניתוח וביאור העניין אפשר להבין את מעלתו של המשכן השלישי והנצחי, בו תושלם תכלית הבריאה ותשרה השכינה במשכן לעולם וכך גם בבני ישראל.

הקב"ה בעצמותו הוא למעלה מכל מושג והשגה, אין הגדרה שיכולה להגדיר אותו, כי הוא הכל ומתקיימת בו אחדות פשוטה, שכל דבר שקיים, מתקיים בה ללא סתירה או חלוקה. כשהחליט הקב"ה לברוא את העולם הוא נתאווה להיות לו דירה בתחתונים, על מנת שגם במקום התחתון ביותר במדרגתו, יוכל להתגלות אור האינסוף. על מנת שתוכל להתאפשר המציאות של בריאת העולמות, הקב"ה צמצם את עצמו וכאשר הוא פעל את הצמצום נוצר ׳חלל ומקום פנוי׳ שדרכו נמשך הקו שמאיר לעולם אור ממלא והוא מתקבל לפי ערך ומידה, כך שמתאפשרת מציאות העולמות מבלי שיתבטלו לנוכחותו. כדי להבין עניין זה, נשתמש על דרך משל בשמש ובאור השמש, הרי שכל חפץ גשמי שנשים בתוך השמש, יתבטל למציאות השמש באותו הרגע, ויהפוך להיות חלק מהשמש עצמה, מבלי שתתאפשר המציאות שלו כקיום נפרד ממנה. לעומת זאת חפץ שנמצא רחוק מהשמש יכול ליהנות מקרני השמש מבלי שהם יבטלו את מציאותו.

בהמשכת האור האלוקי על ידי המצוות אנו מושכים שני סוגים של אורות, על ידי ׳מצוות עשה׳ אנו מושכים את האהבה והיא האור המקיף, שסובב כל עלמין והוא מאיר באופן שווה על כל הנבראים, ועל ידי ׳מצוות לא תעשה׳ אנו מושכים את היראה שהיא האור הממלא, שמתקבל לפי ערך הכלי שבו הוא מתקבל. האהבה והיראה הם שני המשכנים שאנו בונים בעצמנו והם שמנחים את הדקויות שבמחשבה, דיבור ומעשה, הם לבושי הנפש של האדם. על דרך משל ניתן לראות באהבה, שבין בעל ואישה, כיצד האהבה שיש בניהם היא דבר חיצוני שמשפיע מהם אחד כלפי השני, אך על ידי היראה שהם מפחדים לפגוע ברגשותיו אחד של השני, כל אחד מהם מפנה מקום מעצמו בעצמו וכך מתאפשרת ההכלה שלהם אחד כלפי השני, באופן שממלא אותם בפנימיות האחד אצל השני. שלמות האהבה נעשית כאשר היראה והאהבה נמצאים במקום משלים, עד כדי כך שנוצר חיבור שאינו ניתן לפירוד, כמו שיהיה בקרוב ממש בבית מקדשנו השלישי, בו כמו אצל הקב"ה, האחדות הפשוטה תהיה מעל מושג והשגה ותתגלה עצמותו של אור האינסוף בעולם העשייה הגשמי, כפי שנתאווה הקב"ה, כשהחליט לצמצם מעצמו ולברוא את העולמות הרוחניים (אצילות, בריאה, יצירה ועשייה) שמהם משתלשל האור האלוקי ונברא העולם הזה, הוא עולם העשייה הגשמי והנבראים שבו.

אם כך שני העניינים הללו של אהבה ויראה צריכים להתקיים גם אצל הקב"ה, כפי שהם מתקיימים אצל האדם, שנקרא אדם מלשון ׳אדמה לעליון׳. עולה השאלה כיצד תיתכן שייכות של יראה בקב"ה ? ואם כן ממה או ממי הוא ירא?

כל מושג או הגדרה שבה אנו משתמשים כלפי הקב"ה וודאי מתייחסת אליו יתברך לאחר הצמצום, הרי שלפני הצמצום הוא מעל כל מושג והשגה, אך עניינם של האהבה והיראה הוא העניין שממנו נוצר הצמצום והתאפשרה בריאת העולמות! ידוע לנו שעם ישראל נמשך ממחשבתו של הקב"ה שנפח בנו רוח חיים והרי שהמחשבה היא הלבוש הפנימי ביותר לפנימיותו של בעל המחשבה, כפי שזה שנופח ממלא את נפיחתו מפנימיותו, כך שהוא ממלא מעצמו בדבר שבו הוא נופח. אם כך ניתן להבין שהקב"ה ירא אותנו! את ישראל.. כפי שראה אותנו במחשבתו וממנה נמשך קיומנו, כך הוא צמצם את עצמו ואיפשר לנו מקום בו, ולו מקום בנו, כפי שידוע שהיהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש וכפי שכתוב בספר הזוהר הקדוש שהקב"ה, ישראל והתורה כולו אחד. כך באור האהבה התאפשר המשכן הראשון, על כך שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, באור היראה התאפשר המשכן השני, הוא העדות לבחירה של הקב"ה בעם ישראל ולבחירה של עם ישראל בקב"ה, ובשילוב האהבה והיראה, הם הבחירה בקבלת מלכות שמים ובחירה בעול תורה ומצוות מתוך בחירה חופשית דווקא, בשילוב עם רצונו של הקב"ה בישראל, תתאפשר בניית המשכן השלישי והנצחי, הוא בית המקדש, שיבנה במהרה ובקרוב ממש, על ידי משיח צדקנו בגאולה האמתית והשלימה תכף ומיד.

אם כך למה נדרשה גלות וחורבן עד לגילוי התכלית ושלמות הרצון העליון? החלוקה לשתיים היא חלוקה שמייצגת את שני הצדדים שפועלים בדבר, ואת החיבור בניהם שהוא דבר שלישי שעומד בפני עצמו. כמו שישנם שלשה שותפים בלידתו של אדם - האב, האם והקב"ה, כך גם פה השלמות מתבצעת על ידי שני שלבים, שלכאורה קיימת בהם נפרדות (האב והאם), ושלב שלישי שבו הם הופכים לאחד באופן גלוי וממשי (הקב"ה). בשלב הראשון הקב"ה, שאין ראשית לראשיתו, הוא האב, שטיפת הזרע נמשכת ממחשבתו והיא ישראל. בשלב השני התורה היא האם, כפי שברחמה מתבררת החכמה שמצויה בזרע והיא מגלה את כל הנסתר שבו, כך עם ישראל עשה במשך כל הדורות, כאשר הוא זיכך את עצמו ואת העולם כולו, שיהיה כלי להכיל את האור האלוקי, וגילוי נסתרות התורה ע"י משה רבינו שבכל דור ודור, מהווה את הכלים להתלבשות האור האלוקי בהלכות התורה, שמורות על הוראה במחשבה, דיבור ומעשה, כאשר התורה היא הכלי שבו ישראל מגלים את אורם בתחתונים, כפי שנתאווה הקב"ה מלכתחילה במחשבתו. השלב השלישי הוא לאחר שהתברר כל הנסתר שבתורה והוא התלבש בישראל, שמקיימים תורה ומצוות, אז האב והאם קושרים את דעתם האחד בשני ונולד התינוק, שבו מתגלה האחדות הפשוטה, היא עצמותו של הקב"ה והיא שלמות הרצון ותכלית הבריאה.

קטגוריה: אקטואליה