"בעל התניא חזק מכולם"

רציתי לשאול

חנוכייה כשרה

"חייהם של לומדי תניא משתנים"

"הרגשתי שזה בדיוק הרגע. ידעתי מה אני עושה עכשיו. הרמתי את הקלרניט, סימנתי לקלידן, והתחלנו לנגן את ניגון ארבע בבות"

בעיניים כלות ראה שלמה פריימן את מחוגי השעון מתקדמים, ואת חוסר יכולתו למלא את הבקשה המיוחדת שנתבקש.

שלמה הוא נגן קלרניט וסקסופון, ובגיל צעיר נקשרה נפשו לניגון ארבע הבבות של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא. וכך הוא מספר:

בהיותי ילד רך לקחני אבי להילולת רבי שמעון בר-יוחאי במירון. עמדתי שם וצפיתי בהדלקת המדורה של חסידות תולדות אהרון. אחד מרגעי השיא של המעמד הוא שירת ניגון ארבע בבות של בעל התניא, המנוגן ביד אמן בידי ר' חיליק פרנק. לא הכרתי עד אז את המנגינה, והיא הקסימה את ליבי ושבתה את נפשי.

הייתי ילד עדין ורגיש, וביקשתי מאבי לקנות לי דיסק שבו מושר הניגון. מאז הניגון הושמע בביתנו בלי הפסקה. גם בכל החופות שערכו הוריי לילדיהם נוגן ניגון ארבע בבות. הוא למעשה הסיבה שדחפה אותי ללמוד לנגן בקלרניט, כי רציתי גם אני לנגן אותו כמו חיליק פרנק.

הסיפור שאתכבד לחלוק עימכם אירע לפני כמה חודשים, בחודש אב תשפ"ד, באולמי 'בית ברכה' שבביתר עילית. הוזמנתי לנגן בחתונה שבה שתי המשפחות הן משפחות ליטאיות חשובות, שראשיהן ממלאים תפקידים תורניים נכבדים. לקראת החופה ניגש אליי אבי הכלה וביקש לשתף אותי בדבר מה. היה ניכר עליו שהעניין נוגע לו מאוד.

"משפחתנו מצאצאי בעל התניא", אמר לי. "בכל החתונות של ילדינו עד היום ניגנו את ניגון ארבע בבות כאשר בני הזוג עמדו מתחת לחופה. לדאבוני, בחתונה הזאת המחותן אמר לי שזה מאוד לא מתאים לסגנון משפחתו, ואני נאלץ להתחשב בדעתו.

"אבל אם תוכל אולי להגניב איזה קטע, אפילו קטן, מהניגון, אודה לך מאוד. ידוע שבחופה באות נשמות הדורות הקודמים של החתן והכלה, וּודאי שנשמת סבנו הגדול, בעל התניא, תופיע בחופה. זה מאוד-מאוד חשוב לנו".

מנימת דבריו הרגשתי שהוא בא בעיקר לפרוק את ליבו לפניי, אבל גם הוא הבין שהסיכוי שהניגון ינוגן בחופה אינו גבוה.

הבנתי היטב לליבו. רגעי החופה הם רגעים נעלים ביותר, ואין מתאים מהניגון הזה להישמע במהלכה. מניסיוני כנגן אני יכול לומר שניגון ארבע בבות הוא דבר מיוחד במינו. נזדמן לי לנגן ניגונים רבים, מחסידויות שונות, אבל יש משהו ייחודי בניגון הזה, שמחשמל מייד את הקהל כולו. כבר בצליל הראשון, כאשר המנגינה מתחילה, אפשר לראות עיניים נעצמות, דמעות שמתחילות לזלוג ורעד שעובר אצל כולם.

אי-אפשר כלל להשוות זאת ללהיטים מזדמנים, שהריגוש שבהם זמני וחולף. ניגון ארבע בבות הוא מנגינה מרטיטה כל לב, שליחה לא נס מעולם. זו מתנה משמיים ממש, שאותה אני זוכה לבצע בדחילו ורחימו. העובדה שלמדתי תניא בישיבה ודאי מוסיפה לחיבור הרוחני עם בעל התניא.

אני חסיד זוויהל, והרבי שלנו מחבב מאוד את הניגון. הוא מורה לנגן את ארבע הבבות בכל סעודה שלישית, ומכבד אותי לנגנו בקלרינט בימי סגולה מיוחדים, כמו חנוכה ול"ג בעומר.

נגינת הנשמה. "המנגינה הקסימה את ליבי ושבתה את נפשי". שלמה פריימן

נחזור לחופה. היא החלה, וכצפוי נשמעו בה המנגינות המקובלות. לא היה זמן לשלב גם את ניגון ארבע בבות. לקריאת הכתובה הוזמן מורה הוראה חשוב, והחל להקריא אותה. לפתע עצר. שקט מוחלט השתרר. כעבור כמה רגעים לחש למחותנים: "יש כאן בעיה הלכתית. צריך לכתוב את הכתובה מחדש".

הרב ביקש מעוזרו להביא כתובה חדשה מהמכונית וקרא לעדים לבוא עימו לאולם לצורך כתיבת הכתובה מחדש.

הרגשתי שזה בדיוק הרגע. ידעתי מה אני עושה עכשיו. הרמתי את הקלרניט, סימנתי לקלידן, והתחלנו לנגן את ניגון ארבע בבות. לא ידעתי כמה זמן ייקח עד שהדברים יסתדרו, ופשוט ניגנתי את הניגון בנחת ובהתרגשות. לא היה צריך להיות בוחן כליות ולב כדי לראות כיצד הניגון המיוחד שובה את ליבם של כל הנוכחים, וכיצד תחושת רוממות אופפת את כל המשתתפים בחופה.

ממש בצליל האחרון, בדיוק כשסיימתי את כל המנגינה בשלמותה, ובעודי מחכך בדעתי מה לעשות כעת, נפתחו דלתות האולם והרב והעדים יצאו וכתובה חדשה בידיהם.

אבי הכלה לא יכול היה להתאפק וניגש אליי. "אתה רואה", לחש, "הסבא, בעל התניא, חזק מכולם"...

המשפחה הודתה לי מאוד על הבחירה שלי. כולם ציינו את ההתרגשות הרבה שאחזה בהם בעת הניגון. זה הפך להיות ממש נושא לשיחה במשפחה, שהצטערה תחילה על שלא התאפשר לה לנגן את ארבע הבבות בחופה, ולבסוף, בנסיבות ההשגחה העליונה, הניגון הושמע במלואו.

קטגוריה: אקטואליה