פרשת השבוע, פרשת מסעי, מבארת בפנינו כיצד ניתן להגיע לשלמות הגילוי האלוקי בעולם, דרך גילוי המסע הכללי, כפי שהוא מתבטא כמסע פרטי בכל יהודי באשר הוא. מיציאת מצריים, היא הלידה, ועד המעבר לארץ החיים העליונה, היא הכניסה לארץ ישראל דקדושה.
הפרשה נפתחת בפסוק - ״אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון״, וצריך להבין את עניין ״מסעי״ בלשון רבים דווקא, ואת ההקשר למשה ואהרון, שבידם יצאו בני ישראל מארץ מצרים.
שם הפרשה, שמעיד על העניין הכללי שמובא בה, הוא ״מסעי״, לשון רבים, שאכן מרגע היציאה מארץ מצרים ועד הכניסה לארץ ישראל, עברו בני ישראל 42 מסעות. בתום כל מסע נכתב ״ויחנו״, ובתחילת כל מסע נכתב ״ויסעו״, עד המסע האחרון שנכתב בו פעמיים ׳ויחנו׳ כדי לציין ולהדגיש את ההגעה לכניסה הממשית לארץ ישראל - ״ויסעו מהרי העברים ויחנו בערבות מואב על ירדן ירחו. ויחנו על הירדן מבית...״. וצריך להבין את שורש המילה ״מסעי״ ומכאן ללמוד, דרך ההקשר שבה למשה ואהרון, את המסע לגילוי העצמי, כל אחד כפרט, ועם ישראל כולו יחד ככלל.
שורש המילה מסעי הוא ׳נ.ס.ע׳ אך הנ׳ אינה נכתבת ואף אינה באה לידי ביטוי בהגייה. לכאורה היה צריך לכתוב ׳מנסעי׳ אך יש לשים לב שכאשר הנ׳ בשווא נח היא מידמה לאות שאחריה ומתלכדת איתה, כלומר היא נעלמת כאילו היא איננה לחלוטין. מכאן שבמילה מסע הדגש הוא לא על הדרך אלא על נקודת ההגעה, בה מתגלה השורש הנעלם שממנו יצאנו לדרך. נקודת החניה בדרך היא לא העניין כולו, היא רק נקודה שמציינת את ההכנה למסע הבא, עד שאפילו כשנכתב במסע האחרון פעמיים ״ויחנו״ אין זה עדיין בתוך ארץ ישראל, אלא ממש לפני הכניסה אליה. המילה מסעי מציינת את הצורך בכל אותן נקודות יציאה והגעה, שהן כולן יכולות לכאורה להיחשב כמסע אחד, אך מאחר והדגש הוא על המורכבות שהן כוללות בתוכן כדי להגיע אל נקודת היעד, היא ארץ ישראל, באה הפרשה ללמד אותנו דבר חשוב על המסעות, שכל תחנה בהן היא דרגה שאליה עלינו להתעלות בעבודת ה׳. האות נ׳ היא אף רמז לנ׳ שערי בינה, וכדי להבין את העניין בהקשר זה צריך להקדים בהבנת השייכות של משה ואהרון במסעות.
בפסוק שפותח את הפרשה נכתב ״ביד משה ואהרון״, ולמה לא נכתב ׳על ידי משה ואהרון׳ ? כשאדם מפקיד בידך דבר מה, הוא מעניק לך את הדבר בכוונה פנימית. ב׳ משמע בתוך, בפנים. אם היה נכתב שבני ישראל יצאו ממצרים על ידי משה ואהרון, היינו מבינים שהם היו המבצעים בלבד, הם לא היו מקבלי ההחלטות שבידם לעשות כך או אחרת. מאחר והכתוב אומר ׳ביד משה ואהרון׳, ניתן להבין את תפקידם המשמעותי, שיש בו כמי שהפקידו בידיו דבר, מתוך תחושת ביטחון שהוא יכול לעשות כרצונו וזה וודאי יהיה בטובת השליחות שלו - להגיע ליעד הסופי. ונכתב ביד משה ולאחר מכן זה ממשיך ע״י האות ו׳ לאהרון, משמע שמשה מקבל את הדבר בידו מפנימיות זה שהפקיד בידיו, ולאחר מכן גם אהרון נוכח בדבר, אך אהרון מקבל באופן חיצוני, דרך הפנימיות של משה, ולא דרך הפנימיות של הקב״ה, שהרי הוא זה ששם ביד משה ואהרון להוציא את בני ישראל ממצריים ולהתחיל את המסעות שיובילו אותם אל היעד הנכסף - ארץ ישראל.
משה ואהרון מציינים שני כיוונים שדרכם יכול להתממש החיבור המושלם, הוא גילוי האלוקות בארץ ישראל. משה הוא העבודה שמלמעלה למטה, הוא השושבין של המלך, הקב״ה. ואהרון הוא העבודה שמלמטה למעלה, הוא השושבין של המלכה, כנסת ישראל. היעד הוא החתונה, שבה הם הופכים לדבר אחד ממש, באופן גלוי שאין בו נעלם, זה הגילוי של הגאולה, שבה העולמות מתעלים וכל מה שמסתיר על האמת נעלם. משה מייצג את החכמה, זאת ע״י הביטול הגמור שיש בו לאלוקות, כך הוא הופך לכלי של השגה בחכמה העילאה. ואהרון מייצג את היראה, זאת ע״י הצימצום, שמאפשר מלכתחילה את קיומו של העולם, ההעלם שמתגלה במשה. כפי שכתוב ״ראשית חכמה יראת ה׳״, ומצד ההכרח בקיום של שניהם, נכתב - "אם אין חכמה - אין יראה, אם אין יראה - אין חכמה". משמע שאמנם החכמה מתלבשת במשה והוא הממוצע המחבר בין בני ישראל והקב״ה, אך גם אהרון, שמקבל מהקב״ה דרך משה ולא באופן ישיר, חשוב לא פחות ואף הכרחי כדי שמשה יוכל להתקיים ולקבל בעצמו. ואלו שתי בחינות שקיימות גם באופן פרטי בכל יהודי, על כך נכתב שהאדם נעשה בצלמו ובדמותו של ה׳ יתברך. צלמו הוא מלשון צילום וצל, שהוא סובב ורחוק, פועל מלמעלה למטה והכל בטל אצלו, לעומת זאת דמותו הוא עניין הדמיון שהוא רואה כשהוא קרוב אליו, דמות היא דבר תחתון ונראה בעין, פועל מלמטה למעלה, רמז לשייכות בעניין משה ואהרון הוא ש׳אהרן׳ אותיות נראה.
ידוע בספרי הקבלה שמשה השיג רק עד שער החמישים ולא את כל נ׳ (50) שערי הבינה, שכן השער החמישים הוא מעל סדר ההשתלשלות והוא כאור חוזר ולא כאור ישר, משמע שהשער החמישים הוא לא רק האחרון שבדרגה הנוכחית, אלא גם הראשון שבדרגה הנעלית יותר. כידוע שלושת יסודות השכל הם - חכמה, בינה ודעת. החכמה היא תחילת קו הימין, ממנה צומח החסד במידות הלב וממנו האהבה וענפיה, והבינה היא תחילת קו השמאל, ממנה צומחת הגבורה שבמידות הלב וממנה היראה וענפיה. כפי שהתבאר לעיל, משה הוא עניין החכמה ואהרון היראה, ששניהם הכרחיים כדי שיהיה גילוי הדעת, כפי שהתגלתה במשה דעת העליון. וזה ההקשר של האות נ׳ שנעלמת במילה מסעי, שכן הגילוי של הקב״ה במשה, בתוכו ממש, הוא גילוי שהולך ומוסיף בכל העת ע״י החיבור של משה לאהרון, ודרך זה החיבור של בני ישראל לאהרון, ודרכו למשה ולקב״ה. ואף על פי כל אלו עדיין לא התגלה במשה רבינו הגילוי של המדרגה הנעלית יותר מזו שנתגלתה, כפי שנכתב שהשיג רק עד שער הנ׳ (50). והתורה היא הוראה נצחית לכל הדורות, לכן ניתן ללמוד מסדר הדברים שמובאים בפרשה את עניין הגילוי שעתיד להוסיף ולחדש משה רבינו בכל דור ודור, שממשה עד משה לא קם כמשה, עד לשלמות התכלית והגילוי שיהיה במשיח צדקנו, הוא משה כגואל אחרון, וממנו תצא תורה חדשה, שהגילוי שיהיה בה כל כך נעלה עד שהיא תהיה כמו חדשה לעומת כל מה שקדם לה בכל הדורות. על זה נכתב באשת חיל ״נודע בשערים בעלה״, אלו הם שערי הבינה, והבעל הוא הקב״ה שנודע לישראל דרך החיבור שבמשה ואהרון. ואלו הם 42 המסעות, גילוי המידות של הטבע, ללא ספירת המלכות שבכל מידה, שללא המלכות הוא בגדר אין ולא בגדר יש גלוי ונמצא. 6 פעמים 7, חסד שבחסד, גבורה שבחסד, תפארת שבחסד, וכך הלאה ביתר הספירות שבמידות, ללא מלכות שבחסד, מלכות שבגבורה וכו׳.. ומדוע אין במסעות את גילוי המלכות שבמידות ואת ההתלבשות השלמה של גילוי הקב״ה בתחתונים ? זאת מאחר וההארה מהקב״ה היא אינסופית, וכדי שיתגלה האינסוף, שהוא בלי גבול, בתוך העולם שהוא בעל גבול ויש בו גם העלמים והסתרים רבים מאוד, נדרשת השלמות של גילוי השמיני בתוך ארץ ישראל עצמה. וזה השמונה שיתווסף ל42 המסעות, ויחד יתן את גילוי שער הנ׳, גילוי שלם של עצמותו ומהותו של הקב״ה בתחתונים.
ויש להוסיף שאת הגילוי שנתבקשו בני ישראל לברר ולגלות במסעותיהם, הם נדרשו לגלות במדבר העמים, המקום שממנו הקליפות מקבלות את החיות שלהן, והקליפות הן השורש ליצר הרע! והרי ששלמות הגילוי שתהיה בארץ ישראל בעתיד לבוא, היא כאשר תעבור רוח טומאה מהארץ ולא יהיה יותר יצר הרע בעולם. לכן בפרשתנו, דרך 42 המסעות, משה ואהרון מעניקים, לכל הדורות הבאים, את השורש לכוח הקדושה שעלינו לגלות ולהפעיל, כדי להילחם ביצר הרע, עד שיהיה כחלל ריק בלב, אותו תמלא היראה והפחד מפני ה׳. ועל ידי העלאת היצר הרע למקומו בקדושה, כשאת כל מקומו יתפוס הפחד מפני ה׳, אז יתבצע תיקון עליית העולמות שירדו בחטא עץ הדעת.
קטגוריה: פרשת השבוע