פרשת השבוע, פרשת ראה, מבארת בפנינו את ראשית אהבת ה' (רא"ה). את הדרך לגלות את אהבתו של הקב"ה באופן כזה שיאיר בתוך בני ישראל את שם הוי', השם הנעלה ביותר שמבטא את המציאות שלמעלה מהטבע ולמעלה מההתהוות - את האין גבול. זאת על ידי קיום החוק הנצחי שמובא בפנינו בפרשה, הוא שיזכה את עם ישראל בתשובה אמיתית ושלמה.

הפרשה נפתחת בפסוק – "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", וצריך להבין את משמעות המילה "ראה" ומכאן את המשך תוכן הדברים המובאים בפרשה.

מבואר בחסידות כי מיקומם של האיברים השונים בגוף האדם מחולק לפי דרגתם הרוחנית. מה שנמצא גבוה יותר - יהיה בו גילוי של דרגה רוחנית גבוהה יותר. ומה שלמטה יותר - יהיה בו גילוי של דרגה רוחנית פחותה יותר. לכן המוח, שהוא עיקר משכנה של הנפש האלוקית, נמצא מעל כל יתר האיברים. ועקב כף הרגל, שתפקידו לשאת בכובד משקלו של הגוף ללא מחשבה אלא מתוך קבלת עול בלבד, הוא התחתון ביותר.

לפי סדר זה, מיקומם של העיניים הוא מתחת למוח. לכן ניתן להבין שמתגלה בהן דרגה נעלית מאוד של רוחניות, והיא מעל כל יתר החלקים שבגוף. החלק היחיד שנמצא מעל העיניים הוא המוח, והוא עיקר משכנה של האלוקות ששוכנת בגוף הגשמי. והרי שתפקידן של העיניים לשמש לראיה, לכן נדרשת ההבנה בדיוק תפקידן של העיניים, ומכאן נוכל להבין את ההקשר לעניין המובא בפרשתנו.

מיקומן של העניים הוא בפנים, וממה שכתוב – "פנים בפנים דבר ה' עמכם" ניתן להבין שעניין הפנים הוא ביטוי שני הצדדים, ימין ושמאל, אל מקום אחד. המקום השלם, שרק על ידי חיבור פן אחד לפן שני, נקבל את שניהם כדבר אחד – פנים. ומה הם שני הצדדים שמבטאים את עניין הימין והשמאל כפי שמובא בעניין הפנים ? זהו החיבור שנוצר בין בני ישראל לקב"ה בשעת קבלת התורה בהר סיני, שבדיבור "אנוכי ה' אלוקיך" נכנסה בחינת שם הוי' בכל אחד מישראל.

אם כן מדוע בחינה זו איננה נמצאת בגילוי ונדרש מאיתנו לגלות אותה על ידי העבודה בתורה ומצוות ? דבר זה ניתן לראות באופן שבו מתפקדות העיניים. למרות שיש באדם שתי עיניים, הוא רואה תמונה אחת. ואם יעצום את עין ימין הרי שימשיך לראות את אותה התמונה, אך יחסר לו הקצה הימני שבה. ואם יכסה את עין שמאל, גם אז ימשיך לראות את אותה התמונה, אך יחסר לו הקצה השמאלי שבה. ועניין זה של ימין ושמאל הוא גם עניין למעלה ולמטה, שהרי ימין הוא צד החכמה שממנה ממשיך החסד, שמוליד את האהבה וענפיה. ושמאל היא הבינה שממנה ממשיכה הגבורה, שמולידה את היראה וענפיה.

ביטוי עניין זה בקב"ה ובעם ישראל גם הוא כביטוי ימין ושמאל, שמטרתם להתחבר לתמונה אחת. הקב"ה הוא צד הימין – "כי אמרתי עולם חסד יבנה", ועם ישראל הוא צד השמאל – "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך". וכמו הראיה שבעיניים, כאשר ה' יסתיר את עצמו מאיתנו יחסר לנו גילוי האלוקות שהוא מאיר בנו. ואם אנחנו נסתיר את עצמנו, על ידי זה שלא נקיים את מצוותיו ח"ו, נחסר לה' ולא נמלא את מטרת בריאת העולם להיות לו יתברך דירה בתחתונים.

מדוע גילוי האלוקות מצד הקב"ה תלוי בבחירה של עם ישראל בקיום המצוות ? זה על דרך "אישה מזרעת תחילה יולדת זכר", שכנסת ישראל נקראת אישה וכשהתחלת ההולדה היא על ידי ההתעוררות מלמטה, אח"כ מגיעה ההתעוררות מלמעלה. זה על מנת שיהיה גילוי עצמי שנובע מבחירה חופשית, והוא נעלה באין ערוך מאשר הגילוי שקיים רק מצד זה שהקב"ה גילה את אורו בנו.

ההבדל בין הגילוי העצמי והנעלה שנובע מבחירה חופשית בקיום המצוות, לבין הגילוי הנמוך שבו האור נמצא ואין אנחנו רואים אותו, הוא ההבדל שבין גלות וגאולה. שהרי הראיה משקפת לאדם את תפיסת המציאות שמחוצה לו, על ידי האור שחוזר ופוגע בקרנית העין. וכל אחד נוטה לתפוס את המציאות באופן שמשקף את עולמו הפנימי והשגותיו. לכן המילה "ראיה" היא אותיות "יראה", זאת כדי לציין את האור שחוזר וממנו מתקבל הגילוי הפנימי שבאותו אדם עצמו.

מכאן ניתן להבין את הפסוק שפותח את הפרשה – "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", שעניין הראיה יכול להביא על ישראל גם ברכה וגם קללה, זאת בהתאם לבחירתם החופשית אם יקיימו את המצוות. וכפי שידוע ממאמרי חז"ל בכל מקום שכתוב "היום" - הוא דבר נצחי ולעולם. לכן בכל הזמנים ובכל הדורות תלוי גילוי האור האלוקי בקיום מצוותיהם של עם ישראל, שדרך רמ"ח מצוות עשה ממשיכים את האהבה, ודרך שס"ה מצוות לא תעשה ממשיכים את היראה. והאהבה והיראה הם הימין והשמאל שדרך חיבורם נזכה ונראה את אור הגאולה, היא בחינת "פנים בפנים". כפי שמבאר רש"י – "אל תאמרו אני מטעה אתכם על לא דבר כדרך שהסרסור עושה בין המוכר ללוקח, הרי המוכר עצמו מדבר עמכם" – וזה גילוי האור האלוקי שבכל יהודי באופן עצמי ללא חציצה.

ועל אף שגילוי האור הנמשך בקיום המצוות הוא גילוי עצמי ללא חציצה, הרי שעל מנת שעם ישראל יוכל להשלים את הגילוי ולהחזיק בו באופן נצחי, עליו להתקשר עם הקב"ה דרך הממוצע המחבר, הוא משה רבינו שבכל דור ודור. לכן את הדיבור הראשון בני ישראל שמעו מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו, אך את יתר הדברים קיבלו ממשה. זאת כדי לבטא את הקיום הפנימי העצמי, שיש בכל יהודי לקב"ה. ואף על פי כן, את שלימות הגילוי יכולים עם ישראל לקבל אך ורק דרך ההתקשרות והדבקות במשה עבדו, המשמש כממוצע מחבר בינם ובינו.

ועניין הראיה על אף שהוא משקף את מה שמחוצה לנו, אין אדם אחד רואה את אותו הדבר בדיוק כמו זולתו. ישנם הבדלים בגווני הצבעים, בחדות התמונה, בבהירות, ואפילו באופן שבו עומק המימד הנראה משתקף אצל האדם. ורק משה רבינו, שהוא נשמה כללית שממנה נמשכות כל נשמות ישראל, יכול להכיל בראייתו הכללית את כל אותן ראיות פרטיות של בני ישראל. ועניין הברכה והקללה שהקב"ה נתן לפנינו, הוא עניין הראיה שנראה בהתאם לבחירה החופשית בקיום המצוות. שאם נבחר לקיים את מצוותיו נזכה לראות את גילוי האלוקות שהוא גילוי נעלה ונצחי, או אם ח"ו נבחר שלא לקיים את מצוותיו נראה רק את החומריות הגשמית והמתכלה, שהיא תחתונה וכל מהותה זה נשיאת העול והכובד. ובנוסף לכל אלו משה מזהיר את עם ישראל מפני עבודה זרה, שהיא בגדר היפך הראיה, וההולכים בדרכה יראו את השקר כאמת ואת האמת כשקר, וזהו איסור גדול ומסוכן מאוד.

קטגוריה: פרשת השבוע