פרשת השבוע, פרשת ״בא״, מתארת בפנינו את הדרך לגאולה הפרטית של האדם מול הנפש הבהמית, אותה תכבוש הנפש האלוקית ותרתום אותה לעבודת ה׳, כמו גם את הדרך לגאולה הכללית עם התגלות משיח צדקנו. בפרשה הקב״ה אומר למשה -״בא אל פרעה״, הוא לא אומר לו ׳לך אל פרעה׳, וזו לשון המדגישה בפנינו שהקב״ה הולך יחד עם משה אל פרעה, ״כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו״, משמע שלפרעה אין בחירה חופשית לבחור כיצד לנהוג, וליבו שכבד ומסרב לשחרר את בני ישראל מהעבדות במצרים, הוא ע״פ ציווי אלוקי, שמטרתו לעורר בבני ישראל את ההתפעלות מגדולתו של ה׳ ומהניסים שהוא יעשה, כדי לגרום לפרעה לשלח אותם לחופשי מבחירתו החופשית, שנובעת מכניעה מוחלטת דווקא.

כשהתחילו המכות על פרעה ועל ארץ מצריים בפרשה הקודמת, ניתנה לפרעה ההזדמנות לשלח את בני ישראל, על פי בחירתו החופשית, אך מאחר וסירב לעשות כך, הקב״ה רצה להוביל אותו לכניעה מוחלטת ובדרך כניעתו לרתום את בני ישראל בביטול אל המנהיג הגואל, משה, שליח האלוקים.

תחילה, משה מביע פחד לגשת ולהתעמת עם פרעה, אך הקב״ה מחזק אותו בטענה שהם ילכו יחד והרי שאם הקב״ה הולך איתו, אין לו, למשה, מה לחשוש ולפחד וודאי שהכל יסתדר בהשגחה אלוקית, כשבסופה מצויה התחלה חדשה והיא הגאולה והיציאה מהמיצרים.

בעומקם של הדברים ניתן לראות בפרשה את מטרת הבריאה כולה, בה הקב״ה רוצה שנעשה לו משכן והוא ישכון בתוכנו. ידוע שלכל חומר גשמי יש נפש ובה חיות אלוקית שמחייה אותו. באדם שנעשה בצלמו ובדמותו של הבורא, החיות האלוקית מבטאת את אותה מורכבות אינסופית שמתקיימת בקב״ה, אך מעל כל זה נמצא היהודי, שבו נפש אלוקית, והיא חלק ממשי מהקב״ה עצמו, וזהו בדיוק העניין של ״בא אל פרעה״. הקב״ה לוקח את משה רבינו כשותף אמיתי, שיהווה ממוצע מחבר, שדרכו יתחברו העליונים והתחתונים במתן תורה. משה שחווה את ההתגלות האלוקית הנעלית ביותר, פחד לבטא אותה בתוך הגבולות והמיצרים שהיו ביתר בני ישראל, שהרי תפיסתם באלוקות פחותה ונמצאת בהעלם והסתר, והרי שאין להם את הכלים לאחוז באור כל כך עצמתי, כפי שתפס בו משה רבינו מבלי שידרשו לו כלים. הפחד שהביע משה היה פחד על בני ישראל, שאין להם את הכלים הנדרשים, כדי לקבל את בשורת הגאולה ואת התורה בהר סיני. לכן הקב״ה מדגיש בפני משה, שהוא הולך יחד איתו, והוא יראה לו את הדרך כיצד לתת לבני ישראל את התורה, באופן שיבנה בהם את הכלים, עד שיתפסו באורו באופן מלא, כפי שהתגלה אצל משה.

האורות שאליהם נחשף משה בהתגלות שם הוי׳ הם אורות התוהו, אלו האורות העליונים כשהם בהתפרעות ואינם מיושבים בכלים, זוהי מדרגה נעלית ביותר שדרך הביטוי שלה בעולם התחתון, כפי שהתגלתה, באה לידי ביטוי אצל משה בשורשה הקדוש ואצל פרעה בדרך הסיטרא אחרא, שזה לעומת זה עשה הקב״ה. וכיצד בא לידי ביטוי הפסוק ״בא אל פרעה״ שמציין את הימצאותו של הקב״ה יחד עם משה במפגש עם פרעה? זוהי דווקא עבודת הכלים, שתצמח מתורה ומצוות, כפי שתתפתח על ידי ראשי גדולי ישראל בעקבות מתן תורה, שתבוא לאחר היציאה ממצרים, בה יתחברו העליונים והתחתונים. מצוות התורה הן הכלים לאורו של הקב״ה אך מאחר ובנשמות ישראל רבבות רבבות של דרגות ואת האור הנעלה הזה כולם צריכים להכיל במלואו, ללא התחשבות בדרגתם, נדרש תהליך של יציאה לגלות וממנו השיבה לגאולה, באופן שיכשיר את הכלים הנפשיים ובכל פעם יגלה עוד חלק מהתפשטות האור האלוקי, עד שיגיע גם למקומות התחתונים ביותר ויאיר בהם באופן של אורות בכלים. אלו הם אורות התוהו שלהתגלותם זכה משה רבינו, והפעם הם יהיו בכלים של תיקון, משמע שיוכלו להשיג אותם גם נשמות פחותות יותר מעולם התיקון.

משה רבינו הוא גואל ראשון וגואל אחרון, אך למה נדרש לשוב בכל דור ודור עד לדורנו, דור הגאולה, כדי לגאול את עם ישראל? ומה ההבדל שמתקיים במשה, כפי שהיה כגואל ראשון וכפי שישנו כגואל אחרון?

נשיא הדור, ראש בני ישראל, לא ידרוש מבני ישראל דבר שהוא אינו מקיים בעצמו. מאחר ומשה בדרגתו הנעלית, היה מסוגל לקיים את המצוות בעולמות רוחניים עליונים, והרי שעל מנת שדרגת הנשמות הפחותות שבישראל תוכלנה להגיע לכדי ההתגלות של הקב״ה, כמשכן שבו הוא שוכן בתוכם, היה צריך להוריד את הדבר הרוחני הנעלה, למעשה ממשי במקום תחתון. מפאת ריבוי הפרטים ופרטי הפרטים, כפי שהם מצויים בהלכה, שנגזרת מתורת ישראל לדורותיה, נדרש תהליך הגלות, בו יתגלו פרטי המעשה בפועל, באופן שיתקבל אצל כולם ויהיה כמציאות אחת איתם בגשמיות, כפי שהתגלתה ברוחניות לה זכה משה רבינו, והגשמיות היא הכלי לאור הנעלה של הקב״ה דווקא. בכל דור ודור נשמתו של משה רבינו הגיעה בגוף גשמי וחשפה חלק נוסף, שהסתיר וכיסה על האלוקות שמחייה את הנבראים, עד לדור אחרון, הוא דור הגאולה ובו יתגלה משיח צדקנו, הוא משה רבינו של הדור, בו אורות התוהו ישבו בכלים של תיקון, באופן שמסוגל להתיישב בכל בני ישראל, על כל רבבות הדרגות שבהם, בשונה ממשה רבינו כפי שהיה בדור יציאת מצריים, שם האורות אינם היו בכלים של תיקון, מאחר ובני ישראל לא היו מסוגלים להם עדיין והרי שמשה לא יכל לדרוש מהם דבר שהם אינם מסוגלים לו.

על דרך זו הקב״ה בא יחד עם משה עבדו, אל מקום הגבולות והמיצרים, ולמרות הפחד של משה, שדאג לבני ישראל, שלא היו מסוגלים להתגלות במלוא תוקפה, פרעה נכנע ושלח את עם ה׳ לחופשי וכך החלה גאולת ישראל, אותה מלווה הקב״ה צעד אחר צעד, כדי להכשיר את הכלים שיכילו את אורו הנעלה. בכל יום ויום ובכל רגע ורגע צריך היהודי לראות את עצמו כאילו יצא ממצריים, כלומר, ליבו מסוגל לבחור בתורה ומצוות ולאפשר את הגאולה הפרטית של נפשו, ואם יסרב לעשות זאת, יקשה הקב״ה את ליבו עוד יותר, עד שיביא לידי כניעתו המוחלטת, כפי שעשה לפרעה במצרים, וכך תתאפשר התגלות השורש הקדוש של אורות התוהו, כפי שהוא מסוגל להתלבש בכלים של תורה ומצוות.

קטגוריה: