על פי תורת הקבלה ספירת החכמה היא הראשונה מבין עשר הספירות והיא גם מקור להן. ככתוב (תהילים קיא, י) ״ראשית חכמה יראת ה׳ שכל טוב לכל עושיהם״ ומשמעות הפסוק, שהיראה היא תנאי מקדים לקבלתה של החכמה, וכתוצאה מקבלתה ייעשה לאדם שכל טוב, משמע שספירת החכמה וכל עניינה הוא - ביטול. אורו של הקב״ה ש״בחכמה יסד ארץ״ (משלי ג׳, יט) יכול להתגלות רק במקום שבו האנוכיות נעדרת, במקום שאין בו ישות. כאשר האדם ירא מפני דבר ה׳, הוא בעצם נמצא במקום של ביטול, בקיום שס״ה מצוות ׳לא תעשה׳, הוא נזהר שלא לעשות את הדברים שפועלים נגד התגלות אור האינסוף ועל ידי הזהירות והיראה, הוא מפנה בעצמו מקום, שמאפשר את התלבשות החכמה בשכלו.

הקב״ה שנמצא מעל כל מושג והשגה, צימצם את אורו והלביש אותו בלבושים רבים, כדי שיוכל לרדת אל עולם העשייה הגשמי ויתגלה בו. צימצום האור מתלבש קודם כל בעולמות הרוחניים ומהם הוא ממשיך ומתלבש בלבושים וצימצומים רבים, עד ירידתו באופן מצומצם, שניתן להשגה בשכל האדם. החכמה לכשעצמה היא דבר רוחני ובאופן שבו היא מתלבשת בנפש האדם, היא כוח החכמה, שמהווה שורש לכוחות השכליים והם שמהווים את מידות האדם, רגשותיו ומעשיו. מכוח החכמה, כפי שהוא מתלבש בשכלו של האדם, ניתן ללמוד על תכונותיה של החכמה, במקומה בעולמות הרוחניים, בהם היא מופשטת, ומהתלבשותה בדברים ברי השגה, ניתן להביאה לידי מימוש וגילוי בפועל.

כדי שנוכל להבין יותר את עניינה של החכמה נבאר מה הם הצמצומים והלבושים שבהם החכמה מתלבשת כדי שנוכל להשיג בה. החכמה במקומה המופשט היא אור אלוקי, כוח רוחני שמניע את רצון ה׳ עד להגעת שלמותו בעולם העשייה הגשמי. אם נתבונן בחכמה ממקומה המופשט, כפי שהיא פועלת את כוחה באדם, נבחין שהחכמה היא ׳רעיון׳ שלם ומאוחד, מעין ברק מבריק, שמתקבל בשכל ורוצה לבוא לידי ביטוי. והרי שהברקת הרעיון הוא דבר פנימי, שאין הזולת יכול להבין אותו, מאחר והוא מושג באופן פנימי באדם, שהאירה בו אותה השגה. כדי שיוכל האדם לצייר את הרעיון לאדם אחר, עליו להלביש את אור החכמה שהבריקה בשכלו ולצמצם אותה. על ידי שלושת לבושי הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה, הוא יוכל להלביש את אור החכמה ולבטא אותה בלבושים שיציירו אותה, ראשית בלבוש הפנימי - מחשבה, לאחר מכן בדיבור, שמורכב מאותיות וצירופי מילים, שגם הם לבושים לחכמה, ובדרך המעשה, כשיפעל את החכמה ויבטא אותה החוצה.

לדוגמא : אהבה היא דבר רוחני ומופשט, כדי שאדם יוכל לבטא את האהבה, עליו להלביש את אורה באותם לבושים וכך יוכל להאיר אותה מפנימיותו כלפי חוץ. ראשית הוא יחשוב במחשבתו הפנימית איפה האהבה פועלת עליו, ולאחר שימצא את המקומות שהיא מתלבשת בו, בפנימיותו, יוכל לבטא אותה כלפי חוץ, אם על ידי כתיבת מילות אהבה, שליחת זר פרחים, התראה בפני סכנות שעלולות להזיק לאדם שאותו הוא אוהב, חיבוק, ועוד לבושים רבים שבהם האהבה המופשטת יכולה להתלבש ולבוא דרכם לידי ביטוי. והרי שכל אלו הם לא האהבה עצמה, אם כי רק ביטויים מצומצמים שלה, כפי שהתלבשו בלבושי הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה.

ספירת החכמה היא האור הראשון שמסוגל להתלבש בכלי של השגה וממנה נולדות כל יתר הספירות. כיצד מתלבשת החכמה בביטול ? הרי שהכלי שישיג בה, חייב להיות מבוטל מהשגותיו, כדי שיהיה לה מקום להתקבל בו. לדוגמא : אבא שאוהב את בנו וירצה להעניק לו מחכמתו, יספר לבן שאם יגע בשקע החשמל, הוא עלול להתחשמל וכתוצאה מזה יחווה חוויה לא נעימה, שעלולה להזיק לו. כדי שהבן יוכל להשיג בחכמת האב, עליו לבטל את מחשבתו העצמית וכך חכמתו של האב תוכל להתקבל ואף להטוות דרך לבן. מהשגה שכלית זו יוכל להבין הבן, שחשמל הוא מסוכן וכך ידע להיזהר גם מעמודי חשמל, חוטי חשמל חשופים במוצרי חשמל וכו׳.. הוא יוכל אפילו לחקור וללמוד אודות החשמל ותכונותיו, כך מצד אחד להיזהר ממנו ומצד שני לגלות את התועלת שהוא מסוגל להפיק ממנו, באם ישתמש בו כראוי. זוהי דוגמא לחכמה שהתקבלה והתפשטה לכדי דבר רחב יותר מהנקודה שבה היא התקבלה, אך הדוגמא וההסבר הם סך הכל לבוש, שדרכו ניתן לבאר את הרעיון והחכמה, שבחכמה המופשטת לעצם העניין.

החכמה היא נקודה שכוללת בתוכה את הרעיון כולו וגם את מה שעתיד להתפתח ממנו, אך מה שעתיד להתפתח ממנו, נעשה על ידי ההתבוננות בנקודה וגילוי הפרטים הסתומים בה. גילוי הפרטים שמרכיבים אותה היא הספירה, שמגיעה לאחר החכמה, והיא - בינה.
בנקודת הברק המבריק שבחכמה, מתגלה הארה אלוקית וזו מתאפשרת רק על ידי ביטול כל הרגשה של מציאות אנוכית, זאת על ידי השאלה כח מה ? שמורכבת מאותיות חכמה, ובה השואל מתבטל לנשאל, זו מעלת משה רבינו, שמייצג את דרגת הביטול הגבוהה ביותר ועל כן זכה לגילוי האור האלוקי הנעלה ביותר, אותו הוא צימצם עבורנו, כדי שנוכל על ידי לבושיו, להשיג בו ולפעול את פעולותיו, שמהוות כלי להשגת הארת חכמתו.

החכמה היא מקור לכל הספירות והיא נמצאת בקו הימין, ממנה צומח החסד שבמידות הלב, וממנו האהבה וענפיה. הקב״ה שופע בעולם את אורו, שכולו אהבה וחסד, ועל מנת שנוכל להתחבר אליו ולהכיל אותו, עלינו להיות במקום של ביטול, מתוך יראה, וכך להוות כלי בשכל, כדי שתתקבל בו ההשגה הראשונית, שתבריק ולאחר שתתברר בבינה ותרד למימוש במידות הלב, תהפוך להיות חלק ממשי ממהותנו, כך נוכל להתעלות ולהיות ראויים להשגת הארה חדשה, מחכמתו האינסופית של הקב״ה, כפי שהיא מתלבשת בצימצומים רבים ומתגלה במוחין כהברקה.

החכמה מתחלקת לשני חלקים - פנימיות החכמה (חכמה עילאה) וחיצוניות החכמה (חכמה תתאה). בפנימיות החכמה מתקיים בה מכלול שלם ומאוחד, בו הפרטים שמרכיבים אותו בפנימיותו, אינם מהווים מציאות וגורם משפיע, כשהם בטלים אל אחדותה של החכמה כרעיון שלם. בחיצוניות החכמה נחלש אור ההשגה באחדותה, זאת על מנת שתוכל להתאפשר ההתבוננות הפנימית והמעבר שלה אל הספירות שנמצאות תחתיה, כשהיא בעולמות הרוחניים, ואל מידות הלב, כשהיא מלובשת בכוחות הנפש באדם.

קטגוריה: