כפי שביארנו במאמר הקודם, החכמה היא הספירה הראשונה, אחריה מגיעה הבינה, היא מלשון התבוננות באור האלוקי שמצוי בחכמה, על מנת להגדיר את כוחו המופשט באופן שניתן להשגה ושימוש במושגים שכליים, אותם יהיה ניתן לתרגם כמעשה וביצוע ממשי שפועל בעולם, זאת באמצעות ספירת הדעת שמגיעה אחרי הבינה.

מטרת הספירות כולן היא גילוי אורו של הקב״ה בתחתונים. מאחר ואורו של הקב״ה הינו אור רוחני ומופשט, עלינו למצוא את הדרך להלביש אותו בפרטים הגשמיים שישמשו ככלי, בו הוא מתגלה.

ספירת הבינה, כפי שהיא בעולמות הרוחניים, גם היא דבר מופשט, שמבטא את התפשטות האור האלוקי. הדרך שבה היא מתגלה בנפש האדם היא על ידי ׳כוח הבינה׳, זהו הכוח שמאפשר לאדם לנתח ולהתבונן ברעיון מורכב בשכלו, עד לפירוק הפרטים שחבויים בו, זאת על מנת שיוכל לשמש אותו כדרך פעולה בחייו.

הבינה היא תחילתו של קו השמאל, שממנו צומחת מידת הגבורה שבלב, וממנה צומחת היראה וענפיה. כאשר מתקבלת החכמה בשכל האדם, היא כרעיון שמבריק ואינו מובן על כל הפרטים שמצויים בו. כוח הבינה מאפשר את פיענוח הפרטים שמרכיבים את הרעיון, כך האור האלוקי המופשט, שהבריק בשכל, מתחיל לקבל מבנה של כל הרעיונות הפנימיים שמרכיבים אותו, כפי שהתקבל כרעיון אחד, שמצויים בו פרטים סתומים, שבטלים אל אחדותו.

ברגע שכוח הבינה יפעיל את עניינו, הוא גילוי ההשגה השכלי, בפרטים שמרכיבים את הרעיון, יחלש האור, שנובע מאחדותו וכל מה שסתום בה, כך על ידי היחלשות האור שבחכמה, מתאפשרת לבינה היכולת לעסוק בפרטיו ולגלות את המרכיבים שסתומים בו. הבינה מגדירה את המרכיבים של הרעיון במושגים שהשכל יכול לתפוס, כך היא מאפשרת את מעברו לספירות הבאות, שדרכן יוכל לבוא לגילוי.

עניינה של ספירת החכמה הוא - ביטול, כך מתאפשרת קבלת החכמה בכלי של השגה. לעומת זאת עניינה של הבינה הפוך מהביטול והוא - שמחה, שכן על ידי ההתבוננות וגילוי הפרטים, באופן של השגה, מגיע האדם לשמחה ולסיפוק, שמעצים בו את תחושת היישות, שדווקא על ידי ההרגשה העצמית נעשית ההתבוננות, שמגיעה מהמקום העצמי שרוצה להשיג ולגלות.

החכמה והבינה פועלות כמערכת זוגית, כמו איש ואישה, שמטרתם לגלות את יצירתם המשותפת, היא התינוק שיווצר משניהם והוא כספירת הדעת שמגיעה לאחר הבינה. כאשר האיש נותן באישה את טיפת הזרע שלו, הרי שטיפת הזרע היא בגדר רעיון שנמשך ממחשבתו בלבד, ואין בטיפת הזרע דבר בעל יישות עצמית, אלא רק רעיון בעל סגולה אלוקית, שסתומים בו כל הפרטים שנדרשים לגילוי ופיתוח, על מנת שיבוא למימושו ולגילוי אורו בדמות התינוק. כאשר האישה מקבלת ברחמה את טיפת החכמה של האיש, מתחיל תהליך של התבוננות ופיתוח, כדי שכל הפרטים שחבויים בו יוכלו להתגלות ולגלות את האור האלוקי שסתום בהם, עד לגילויים באופן ממשי, על ידי היווצרות התינוק, הוא הפרי המשותף של החכמה והבינה, הוא הספירה שמגיעה אחרי הבינה - דעת, אותה נבאר במאמר הבא.

החכמה והבינה הם שני הקווים שפועלים בעולם, מהם נולדות האהבה והיראה, הם שני הקווים הפנימיים שמנחים את המחשבה, שבאה לידי ביטוי בדיבור ובמעשה, והרי שמחשבה, דיבור ומעשה הם שלושת לבושי הנפש. החכמה, היא קו הימין, מולידה את החסד, ממנו צומחת האהבה וענפיה, והבינה, היא קו השמאל, מולידה את הגבורה, ממנה צומחת היראה וענפיה. באותו אופן זוגי שפועלות החכמה והבינה, כך פועל גם הקב״ה שמשול לבעל, עם כנסת ישראל שמשולה לכלה. משה רבינו, שמייצג את מידת הביטול וקבלת החכמה, כשדכן שבא לשדך בין הבעל והאישה, מבלי להכניס את עצמו בניהם, נתן לנו את התורה מה׳ (רצון הבעל), בה ובחוקיה התבוננו כדי לרדת לשורשם, על מנת לבטא אותם בשלמות, ככלה שמכינה עצמה לחתונה עם בעלה.

קטגוריה:

תגיות: ,